ביאור:נחום ב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג
א הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר כרוז (העולה להר כדי לצעוק משם לקהל גדול), מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם דברי שלום: "חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ, שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ הביאי למקדש את הקורבנות שנדרת, כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד (לעבור) לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל, כֻּלֹּה כי כולו נִכְרָת".
ב עָלָה מֵפִיץ לנינוה: הגיע מפץ (סוג של כלי מלחמה) עַל פָּנַיִךְ, נָצוֹר מְצֻרָה שימרו על מבצריכם. צַפֵּה דֶרֶךְ הציבו תצפיתנים בדרכים, חַזֵּק מָתְנַיִם הדקו את חגורת החרב סביב המתניים, אַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד. ג כִּי שָׁב משיב יְהוָה אֶת גְּאוֹן גאוות, רוממות יַעֲקֹב עם ישראל (יעקב הוא כינוי לעם בתקופות שפל) כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל עם ישראל (כינוי בתקופות פאר). כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים בוזזים בזזו את ישראל וּזְמֹרֵיהֶם ואת ענפיהם שִׁחֵתוּ.
| איור של ארמונות אשוריים, מתוך "אנדרטאות נינווה", סר אוסטן הנרי לייארד, 1853 |
ד מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ המגנים של גיבורי אשור מְאָדָּם צבועים בצבע אדום (צבע של דם, כדי להפחיד), אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים לבושים במדים (או שריון) צבועים באדום. בְּאֵשׁ פְּלָדוֹת לפידים הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ מוארות המרכבות ביום שבו אשור הכין אותן לקרב (או: שצבען אדום כאש), וְהַבְּרֹשִׁים מקלות הברוש ששימשו לחניתות הָרְעָלוּ נמרחו בחומר רעיל. ה בַּחוּצוֹת ברחובות העיר יִתְהוֹלְלוּ הָרֶכֶב ישתוללו ברכיבה מהירה בכרכרות, יִשְׁתַּקְשְׁקוּן בָּרְחֹבוֹת. מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִם, כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ ירוצו, יסעו מהר. ו יִזְכֹּר אַדִּירָיו יקרא מלך אשור לגיבוריו - יִכָּשְׁלוּ אך הם (מרוב מהירות) יכשלו (בהלכותם) בַּהֲלִיכָתָם, יְמַהֲרוּ חוֹמָתָהּ לחסות בצל חומת העיר וְהֻכַן הַסֹּכֵךְ והם ישקיעו במיגון (במקום בהתקפה). ז שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת הסכרים המגנים מפני שיטפון בנחלים הסמוכים לעיר נִפְתָּחוּ נפרצו בידי האויב, וְהַהֵיכָל נָמוֹג התמוסס במים. ח וְהֻצַּב גֻּלְּתָה המלכה הנצבת ליד המלך הֹעֲלָתָה הורמה על ידי שוביה (לעגלה בה תלקח לגלות) והוצגה לעיני כל. וְאַמְהֹתֶיהָ שפחותיה מְנַהֲגוֹת מיללות כְּקוֹל יוֹנִים, מְתֹפְפֹת מכות (לאות אבל) עַל לִבְבֵהֶן. ט וְנִינְוֵה כִבְרֵכַת מַיִם היא כמו בריכה (בזכות הנחלים שהוזכרו בפסוק ז), מִימֵי הִיא מאז ומעולם היא קיימת. ותמיד הנהרות שהקיפו את העיר הגנו עליה, אך הפעם זה לא יעזור, וכך -. וְהֵמָּה נָסִים - "עִמְדוּ עֲמֹדוּ! גם כשקוראים להם: עיצרו!" - וְאֵין מַפְנֶה אף אחד מהם לא מסתובב. י "בֹּזּוּ לאויבי נינוה: בזזו כֶסֶף! בֹּזּוּ זָהָב!" - וְאֵין קֵצֶה סוף לַתְּכוּנָה לאוצרות, כָּבֹד עושר מִכֹּל תוכלו להשיג מכל כְּלִי חֶמְדָּה. יא בּוּקָה וּמְבוּקָה ריקנות (מידה כנגד מידה כלפי "כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים" שבפסוק ג) וּמְבֻלָּקָה תוהו ובוהו, וְלֵב נָמֵס, וּפִק בִּרְכַּיִם חולשה או רעידת ברכיים, מרוב פחד, וְחַלְחָלָה רעד בְּכָל מָתְנַיִם, וּפְנֵי כֻלָּם קִבְּצוּ פָארוּר התאספו לסיר בישול לקחת פיח שחור משוליו ולהשחיר את פניהם, כמנהג אבלים (מכאן הביטוי השחירו פניו כשולי קדרה) (הביטוי מופיע גם ביואל ב ו) .
יב
אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת היכן המקום שהיה בעבר משכנם של אריות (גיבורי נינוה) וּמִרְעֶה הוּא לַכְּפִרִים? אֲשֶׁר הָלַךְ התהלך אַרְיֵה-לָבִיא שָׁם, גּוּר אַרְיֵה וכן התהלך שם גור אריות (ילדי העיר נינוה) וְאֵין מַחֲרִיד.
יג
אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גֹרוֹתָיו כפי הצורך של גוריו וּמְחַנֵּק חונק את החיות ומביא טרף לְלִבְאֹתָיו. וַיְמַלֵּא טֶרֶף חֹרָיו את מאורותיו, וּמְעֹנֹתָיו את המעונות שלו ימלא ב- טְרֵפָה.
יד
הִנְנִי אֵלַיִךְ בא אליך, להלחם בך, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת, וְהִבְעַרְתִּי בֶעָשָׁן רִכְבָּהּ את מרכבותיה של נינוה, וּכְפִירַיִךְ תֹּאכַל חָרֶב. וְהִכְרַתִּי מֵאֶרֶץ טַרְפֵּךְ את האוצרות ששדדת, וְלֹא יִשָּׁמַע עוֹד קוֹל מַלְאָכֵכֵה מלאכיך, שליחיך (כגון גובי המס בממלכות הכנועות לאשור).
{ס}
<< · ביאור:נחום · ב · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם" (פסוק א) - בדומה לכתוב בישעיהו נב ז: "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם".
- "חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ" - יתכן שהרקע לדברים הוא שהמלך מנשה הציב ע"ז בבית המקדש (מ"ב תחילת פרק כא), וכעת נחום מבשר שלאחר שיוסר עולה של אשור יחזור המקדש לתפקד כבעבר. (דעת מקרא)
- "חַזֵּק מָתְנַיִם, אַמֵּץ כֹּחַ" (פסוק ב) - שובץ בפיוט יום שבתון
