ביאור:מיכה א

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג

פתיחה לספר - ה' יצא ממקומו להכות את ישראל ויהודה בגלל חטאיהם

א דְּבַר יְהוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי מהעיר מורשת גת הנזכרת בפסוק יד, או ממרשה הנזכרת בפסוק טו, בִּימֵי יוֹתָם, אָחָז, יְחִזְקִיָּה וחזקיהו - מַלְכֵי יְהוּדָה. אֲשֶׁר חָזָה עַל שֹׁמְרוֹן וִירוּשָׁלָ͏ִם.

ב שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם, הַקְשִׁיבִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, וִיהִי אֲדֹנָי יְהוִה בָּכֶם לְעֵד למישהו שמעיד בכם, מתריע, אֲדֹנָי מֵהֵיכַל קָדְשׁוֹ מהשמיים ישמע ויהיה לעד. ג כִּי הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ, וְיָרַד וְדָרַךְ עַל (במותי) בָּמֳתֵי המקומות הגבוהים ב- אָרֶץ. ד וְנָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו מעמידו של ה' עליהם, וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ, כַּדּוֹנַג שעוות דבורים מִפְּנֵי הָאֵשׁ, כְּמַיִם מֻגָּרִים הניגרים, נשפכים בְּמוֹרָד. ה בְּפֶשַׁע בגלל פשעי יַעֲקֹב כָּל זֹאת יבוא כל הנ"ל, וּבְחַטֹּאות בֵּית יִשְׂרָאֵל. מִי פֶשַׁע היכן מקור פשעי יַעֲקֹב - הֲלוֹא שֹׁמְרוֹן, וּמִי בָּמוֹת מה מקור הבמות המשמשות לע"ז שב- יְהוּדָה - הֲלוֹא יְרוּשָׁלָ͏ִם מנהיגי העם שבירושלים.

שומרון ופסליה יהרסו

ו וְשַׂמְתִּי שֹׁמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה לגלי אבנים בשדה לְמַטָּעֵי ולאיזור פנוי, בו נוטעים שתילי כָרֶם. וְהִגַּרְתִּי אשפוך לַגַּי לעמק הסמוך לעיר אֲבָנֶיהָ, וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה אחשוף את יסודות העיר, אשמיד אותה עד היסוד. ז וְכָל פְּסִילֶיהָ יֻכַּתּוּ ישברו, וְכָל אֶתְנַנֶּיהָ המתנות שניתנו לע"ז שבשומרון (יש כאן כינוי גנאי המדמה ע"ז לזנות) יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל עֲצַבֶּיהָ פסליה אָשִׂים שְׁמָמָה; כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה ממקורות פסולים מבחינה מוסרית, כביכול מהתשלום לזונה, שעליו נאמר: "לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ" - דברים כג יט קִבָּצָה, וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ ולכן כעונש, אוצרות שומרון יפלו ביד האויבים, והם יתנו אותם לאליליהם.

יהודה תתאבל על עריה שנחרבו בידי אויב

"הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר" (פסוק טז) - נשר מקראי המכונה גם "נשר קרח"

ח עַל זֹאת חורבן ירושלים אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה, אֵילְכָה (שילל) שׁוֹלָל יחף וְעָרוֹם ללא בגדים רגילים, אלא בלבוש שק. אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים שנשמע כמו יללות של תן, וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה כנראה שם של עוף לילה המשמיע קולות יללה. ט כִּי אֲנוּשָׁה ירושלים במצב אנוש, בגלל מַכּוֹתֶיהָ, כִּי בָאָה המכה הגיעה עַד יְהוּדָה. נָגַע האסון הגיע עַד שַׁעַר עַמִּי כינוי לירושלים, המקום שבאים אליו כל העם כשעולים לרגל, עַד יְרוּשָׁלָ͏ִם. י בְּגַת לפלישתים בגת אַל תַּגִּידוּ, בָּכוֹ אַל תִּבְכּוּ. בְּבֵית לְעַפְרָה במקום המכונה בית עופרה עָפָר בעפר (התפלשתי) הִתְפַּלָּשִׁי התגלגלי (סימן לאבלות). יא עִבְרִי התרחקו לָכֶם, יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר העדה היושבת במקום הנקרא 'שפיר' עֶרְיָה בֹשֶׁת גלויית ערווה. לֹא יָצְאָה הצליחה להנצל יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן העיר צְנָן (יהושע טו לז) . מִסְפַּד המספד הידוע שהיה ב- בֵּית הָאֵצֶל - יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ יתפוס אצלכם מקום בעמידה איתנה. יב כִּי חָלָה קיוותה לְטוֹב יוֹשֶׁבֶת מָרוֹת האוכלוסיה היושבת במקום הנקרא 'מרות', כִּי יָרַד רָע מֵאֵת יְהוָה לְשַׁעַר יְרוּשָׁלָ͏ִם. יג רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ לסוסים מהירים (כדי לברוח מהאויב) יוֹשֶׁבֶת לָכִישׁ, רֵאשִׁית חַטָּאת הִיא לכיש היא מהמקומות הראשונים שחטאו לְבַת צִיּוֹן, כִּי בָךְ בלכיש נִמְצְאוּ פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. יד לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים מתנות לאויב עַל מוֹרֶשֶׁת גַּת כדי שיניח לעיר 'מורשת גת' (כנראה עיר מגוריו של מיכה - ר' פסוק א), בָּתֵּי אַכְזִיב עיר בנחלת יהודה לְאַכְזָב יתבררו כמאכזבים - לא יגנו מפני האויב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. טו עֹד הַיֹּרֵשׁ את היורש, האויב שיקח את אדמתכם אָבִי לָךְ אביא עליך, יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה. עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא יאלצו לברוח כְּבוֹד מכובדי יִשְׂרָאֵל. טז קָרְחִי וָגֹזִּי מרטי את שערך, כאות אבל עַל בְּנֵי תַּעֲנוּגָיִךְ על בניך, שהיו רגילים לחיי פינוק, הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר כִּי גָלוּ מִמֵּךְ. {ס}

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

"בְּגַת אַל תַּגִּידוּ ... בְּבֵית לְעַפְרָה - עָפָר הִתְפַּלָּשִׁי", "לֹא יָצְאָה יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן", "בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב", "הַיֹּרֵשׁ אָבִי לָךְ, יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה", "עַד עֲדֻלָּם" - לשון נופל על לשון
"בְּגַת אַל תַּגִּידוּ" (פסוק י) - יש כאן גם רמז לקינת דוד: "אַל תַּגִּידוּ בְגַת, אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן, פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים" (שמואל ב א כ)
ר' מפה עם המקומות המוזכרים בפרק, ב'דעת מקרא', בעמוד ח