מיכה א

<< | ספר מיכה • פרק א' | >>

הפרק במהדורה המוטעמת

י א א דְּבַר־יְהֹוָ֣ה ׀ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה אֶל־מִיכָה֙ הַמֹּ֣רַשְׁתִּ֔י בִּימֵ֥י יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁר־חָזָ֥ה עַל־שֹׁמְר֖וֹן וִירֽוּשָׁלָֽ͏ִם׃ ב שִׁמְעוּ֙ עַמִּ֣ים כֻּלָּ֔ם הַקְשִׁ֖יבִי אֶ֣רֶץ וּמְלֹאָ֑הּ וִיהִי֩ אֲדֹנָ֨י יֱהֹוִ֤ה בָּכֶם֙ לְעֵ֔ד אֲדֹנָ֖י מֵהֵיכַ֥ל קׇדְשֽׁוֹ׃ ג כִּֽי־הִנֵּ֥ה יְהֹוָ֖ה יֹצֵ֣א מִמְּקוֹמ֑וֹ וְיָרַ֥ד וְדָרַ֖ךְ עַל־בָּ֥מֳתֵי במותי אָֽרֶץ׃ ד וְנָמַ֤סּוּ הֶֽהָרִים֙ תַּחְתָּ֔יו וְהָעֲמָקִ֖ים יִתְבַּקָּ֑עוּ כַּדּוֹנַג֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ כְּמַ֖יִם מֻגָּרִ֥ים בְּמוֹרָֽד׃ ה בְּפֶ֤שַׁע יַֽעֲקֹב֙ כׇּל־זֹ֔את וּבְחַטֹּ֖אות בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל מִֽי־פֶ֣שַׁע יַעֲקֹ֗ב הֲלוֹא֙ שֹֽׁמְר֔וֹן וּמִי֙ בָּמ֣וֹת יְהוּדָ֔ה הֲל֖וֹא יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ ו וְשַׂמְתִּ֥י שֹׁמְר֛וֹן לְעִ֥י הַשָּׂדֶ֖ה לְמַטָּ֣עֵי כָ֑רֶם וְהִגַּרְתִּ֤י לַגַּי֙ אֲבָנֶ֔יהָ וִיסֹדֶ֖יהָ אֲגַלֶּֽה׃ ז וְכׇל־פְּסִילֶ֣יהָ יֻכַּ֗תּוּ וְכׇל־אֶתְנַנֶּ֙יהָ֙ יִשָּׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ וְכׇל־עֲצַבֶּ֖יהָ אָשִׂ֣ים שְׁמָמָ֑ה כִּ֠י מֵאֶתְנַ֤ן זוֹנָה֙ קִבָּ֔צָה וְעַד־אֶתְנַ֥ן זוֹנָ֖ה יָשֽׁוּבוּ׃ ח עַל־זֹאת֙ אֶסְפְּדָ֣ה וְאֵילִ֔ילָה אֵילְכָ֥ה שילל שׁוֹלָ֖ל וְעָר֑וֹם אֶעֱשֶׂ֤ה מִסְפֵּד֙ כַּתַּנִּ֔ים וְאֵ֖בֶל כִּבְנ֥וֹת יַעֲנָֽה׃ ט כִּ֥י אֲנוּשָׁ֖ה מַכּוֹתֶ֑יהָ כִּי־בָ֙אָה֙ עַד־יְהוּדָ֔ה נָגַ֛ע עַד־שַׁ֥עַר עַמִּ֖י עַד־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ י בְּגַת֙ אַל־תַּגִּ֔ידוּ בָּכ֖וֹ אַל־תִּבְכּ֑וּ בְּבֵ֣ית לְעַפְרָ֔ה עָפָ֖ר התפלשתי הִתְפַּלָּֽשִׁי׃ יא עִבְרִ֥י לָכֶ֛ם יוֹשֶׁ֥בֶת שָׁפִ֖יר עֶרְיָה־בֹ֑שֶׁת לֹ֤א יָֽצְאָה֙ יוֹשֶׁ֣בֶת צַֽאֲנָ֔ן מִסְפַּד֙ בֵּ֣ית הָאֵ֔צֶל יִקַּ֥ח מִכֶּ֖ם עֶמְדָּתֽוֹ׃ יב כִּֽי־חָ֥לָֽה לְט֖וֹב יוֹשֶׁ֣בֶת מָר֑וֹת כִּֽי־יָ֤רַד רָע֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔ה לְשַׁ֖עַר יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ יג רְתֹ֧ם הַמֶּרְכָּבָ֛ה לָרֶ֖כֶשׁ יוֹשֶׁ֣בֶת לָכִ֑ישׁ רֵאשִׁ֨ית חַטָּ֥את הִיא֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן כִּי־בָ֥ךְ נִמְצְא֖וּ פִּשְׁעֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יד לָכֵן֙ תִּתְּנִ֣י שִׁלּוּחִ֔ים עַ֖ל מוֹרֶ֣שֶׁת גַּ֑ת בָּתֵּ֤י אַכְזִיב֙ לְאַכְזָ֔ב לְמַלְכֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ טו עֹ֗ד הַיֹּרֵשׁ֙ אָ֣בִי לָ֔ךְ יוֹשֶׁ֖בֶת מָֽרֵשָׁ֑ה עַד־עֲדֻלָּ֥ם יָב֖וֹא כְּב֥וֹד יִשְׂרָאֵֽל׃ טז קׇרְחִ֣י וָגֹ֔זִּי עַל־בְּנֵ֖י תַּעֲנוּגָ֑יִךְ הַרְחִ֤בִי קׇרְחָתֵךְ֙ כַּנֶּ֔שֶׁר כִּ֥י גָל֖וּ מִמֵּֽךְ׃

מהדורות נוספות

לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓

כתיב (אותיות בלבד)

א דבר יהוה אשר היה אל מיכה המרשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה אשר חזה על שמרון וירושלם ב שמעו עמים כלם הקשיבי ארץ ומלאה ויהי אדני יהוה בכם לעד אדני מהיכל קדשו ג כי הנה יהוה יצא ממקומו וירד ודרך על במותי [במתי] ארץ ד ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו כדונג מפני האש כמים מגרים במורד ה בפשע יעקב כל זאת ובחטאות בית ישראל מי פשע יעקב הלוא שמרון ומי במות יהודה הלוא ירושלם ו ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה ז וכל פסיליה יכתו וכל אתנניה ישרפו באש וכל עצביה אשים שממה כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו ח על זאת אספדה ואילילה אילכה שילל [שולל] וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה ט כי אנושה מכותיה כי באה עד יהודה נגע עד שער עמי עד ירושלם י בגת אל תגידו בכו אל תבכו בבית לעפרה עפר התפלשתי [התפלשי] יא עברי לכם יושבת שפיר עריה בשת לא יצאה יושבת צאנן מספד בית האצל יקח מכם עמדתו יב כי חלה לטוב יושבת מרות כי ירד רע מאת יהוה לשער ירושלם יג רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש ראשית חטאת היא לבת ציון כי בך נמצאו פשעי ישראל יד לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל טו עד הירש אבי לך יושבת מרשה עד עדלם יבוא כבוד ישראל טז קרחי וגזי על בני תענוגיך הרחבי קרחתך כנשר כי גלו ממך

מנוקד

א דְּבַר יְהוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי בִּימֵי יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר חָזָה עַל שֹׁמְרוֹן וִירוּשָׁלָ͏ִם. ב שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם הַקְשִׁיבִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וִיהִי אֲדֹנָי יְהוִה בָּכֶם לְעֵד אֲדֹנָי מֵהֵיכַל קָדְשׁוֹ. ג כִּי הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל במותי [בָּמֳתֵי] אָרֶץ. ד וְנָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ כַּדּוֹנַג מִפְּנֵי הָאֵשׁ כְּמַיִם מֻגָּרִים בְּמוֹרָד. ה בְּפֶשַׁע יַעֲקֹב כָּל זֹאת וּבְחַטֹּאות בֵּית יִשְׂרָאֵל מִי פֶשַׁע יַעֲקֹב הֲלוֹא שֹׁמְרוֹן וּמִי בָּמוֹת יְהוּדָה הֲלוֹא יְרוּשָׁלָ͏ִם. ו וְשַׂמְתִּי שֹׁמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה לְמַטָּעֵי כָרֶם וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה. ז וְכָל פְּסִילֶיהָ יֻכַּתּוּ וְכָל אֶתְנַנֶּיהָ יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל עֲצַבֶּיהָ אָשִׂים שְׁמָמָה כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ. ח עַל זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה אֵילְכָה שילל [שׁוֹלָל] וְעָרוֹם אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה. ט כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ כִּי בָאָה עַד יְהוּדָה נָגַע עַד שַׁעַר עַמִּי עַד יְרוּשָׁלָ͏ִם. י בְּגַת אַל תַּגִּידוּ בָּכוֹ אַל תִּבְכּוּ בְּבֵית לְעַפְרָה עָפָר התפלשתי [הִתְפַּלָּשִׁי]. יא עִבְרִי לָכֶם יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר עֶרְיָה בֹשֶׁת לֹא יָצְאָה יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן מִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ. יב כִּי חָלָה לְטוֹב יוֹשֶׁבֶת מָרוֹת כִּי יָרַד רָע מֵאֵת יְהוָה לְשַׁעַר יְרוּשָׁלָ͏ִם. יג רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ יוֹשֶׁבֶת לָכִישׁ רֵאשִׁית חַטָּאת הִיא לְבַת צִיּוֹן כִּי בָךְ נִמְצְאוּ פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. יד לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים עַל מוֹרֶשֶׁת גַּת בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. טו עֹד הַיֹּרֵשׁ אָבִי לָךְ יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל. טז קָרְחִי וָגֹזִּי עַל בְּנֵי תַּעֲנוּגָיִךְ הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר כִּי גָלוּ מִמֵּךְ.

מנוקד ובשורות

(א) דְּבַר יְהוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי בִּימֵי יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר חָזָה עַל שֹׁמְרוֹן וִירוּשָׁלָ͏ִם.

(ב) שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם הַקְשִׁיבִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וִיהִי אֲדֹנָי יְהוִה בָּכֶם לְעֵד אֲדֹנָי מֵהֵיכַל קָדְשׁוֹ.

(ג) כִּי הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל במותי [בָּמֳתֵי] אָרֶץ.

(ד) וְנָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ כַּדּוֹנַג מִפְּנֵי הָאֵשׁ כְּמַיִם מֻגָּרִים בְּמוֹרָד.

(ה) בְּפֶשַׁע יַעֲקֹב כָּל זֹאת וּבְחַטֹּאות בֵּית יִשְׂרָאֵל מִי פֶשַׁע יַעֲקֹב הֲלוֹא שֹׁמְרוֹן וּמִי בָּמוֹת יְהוּדָה הֲלוֹא יְרוּשָׁלָ͏ִם.

(ו) וְשַׂמְתִּי שֹׁמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה לְמַטָּעֵי כָרֶם וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה.

(ז) וְכָל פְּסִילֶיהָ יֻכַּתּוּ וְכָל אֶתְנַנֶּיהָ יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל עֲצַבֶּיהָ אָשִׂים שְׁמָמָה כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ.

(ח) עַל זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה אֵילְכָה שילל [שׁוֹלָל] וְעָרוֹם אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה.

(ט) כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ כִּי בָאָה עַד יְהוּדָה נָגַע עַד שַׁעַר עַמִּי עַד יְרוּשָׁלָ͏ִם.

(י) בְּגַת אַל תַּגִּידוּ בָּכוֹ אַל תִּבְכּוּ בְּבֵית לְעַפְרָה עָפָר התפלשתי [הִתְפַּלָּשִׁי].

(יא) עִבְרִי לָכֶם יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר עֶרְיָה בֹשֶׁת לֹא יָצְאָה יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן מִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ.

(יב) כִּי חָלָה לְטוֹב יוֹשֶׁבֶת מָרוֹת כִּי יָרַד רָע מֵאֵת יְהוָה לְשַׁעַר יְרוּשָׁלָ͏ִם.

(יג) רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ יוֹשֶׁבֶת לָכִישׁ רֵאשִׁית חַטָּאת הִיא לְבַת צִיּוֹן כִּי בָךְ נִמְצְאוּ פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל.

(יד) לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים עַל מוֹרֶשֶׁת גַּת בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.

(טו) עֹד הַיֹּרֵשׁ אָבִי לָךְ יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל.

(טז) קָרְחִי וָגֹזִּי עַל בְּנֵי תַּעֲנוּגָיִךְ הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר כִּי גָלוּ מִמֵּךְ.

עם ביאור

קישור לפרק זה במהדורה המבוארת

פתיחה לספר - ה' יצא ממקומו להכות את ישראל ויהודה בגלל חטאיהם

א דְּבַר יְהוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי מהעיר מורשת גת הנזכרת בפסוק יד, או ממרשה הנזכרת בפסוק טו, בִּימֵי יוֹתָם, אָחָז, יְחִזְקִיָּה וחזקיהו - מַלְכֵי יְהוּדָה. אֲשֶׁר חָזָה עַל שֹׁמְרוֹן וִירוּשָׁלָ͏ִם.

ב שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם, הַקְשִׁיבִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, וִיהִי אֲדֹנָי יְהוִה בָּכֶם לְעֵד למישהו שמעיד בכם, מתריע, אֲדֹנָי מֵהֵיכַל קָדְשׁוֹ מהשמיים ישמע ויהיה לעד. ג כִּי הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ, וְיָרַד וְדָרַךְ עַל (במותי) בָּמֳתֵי המקומות הגבוהים ב- אָרֶץ. ד וְנָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו מעמידו של ה' עליהם, וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ, כַּדּוֹנַג שעוות דבורים מִפְּנֵי הָאֵשׁ, כְּמַיִם מֻגָּרִים הניגרים, נשפכים בְּמוֹרָד. ה בְּפֶשַׁע בגלל פשעי יַעֲקֹב כָּל זֹאת יבוא כל הנ"ל, וּבְחַטֹּאות בֵּית יִשְׂרָאֵל. מִי פֶשַׁע היכן מקור פשעי יַעֲקֹב - הֲלוֹא שֹׁמְרוֹן, וּמִי בָּמוֹת מה מקור הבמות המשמשות לע"ז שב- יְהוּדָה - הֲלוֹא יְרוּשָׁלָ͏ִם מנהיגי העם שבירושלים.

שומרון ופסליה יהרסו

ו וְשַׂמְתִּי שֹׁמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה לגלי אבנים בשדה לְמַטָּעֵי ולאיזור פנוי, בו נוטעים שתילי כָרֶם. וְהִגַּרְתִּי אשפוך לַגַּי לעמק הסמוך לעיר אֲבָנֶיהָ, וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה אחשוף את יסודות העיר, אשמיד אותה עד היסוד. ז וְכָל פְּסִילֶיהָ יֻכַּתּוּ ישברו, וְכָל אֶתְנַנֶּיהָ המתנות שניתנו לע"ז שבשומרון (יש כאן כינוי גנאי המדמה ע"ז לזנות) יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל עֲצַבֶּיהָ פסליה אָשִׂים שְׁמָמָה; כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה ממקורות פסולים מבחינה מוסרית, כביכול מהתשלום לזונה, שעליו נאמר: "לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ" - דברים כג יט קִבָּצָה, וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ ולכן כעונש, אוצרות שומרון יפלו ביד האויבים, והם יתנו אותם לאליליהם.

יהודה תתאבל על עריה שנחרבו בידי אויב

"הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר" (פסוק טז) - נשר מקראי המכונה גם "נשר קרח"

ח עַל זֹאת חורבן ירושלים אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה, אֵילְכָה (שילל) שׁוֹלָל יחף וְעָרוֹם ללא בגדים רגילים, אלא בלבוש שק. אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים שנשמע כמו יללות של תן, וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה כנראה שם של עוף לילה המשמיע קולות יללה. ט כִּי אֲנוּשָׁה ירושלים במצב אנוש, בגלל מַכּוֹתֶיהָ, כִּי בָאָה המכה הגיעה עַד יְהוּדָה. נָגַע האסון הגיע עַד שַׁעַר עַמִּי כינוי לירושלים, המקום שבאים אליו כל העם כשעולים לרגל, עַד יְרוּשָׁלָ͏ִם. י בְּגַת לפלישתים בגת אַל תַּגִּידוּ, בָּכוֹ אַל תִּבְכּוּ. בְּבֵית לְעַפְרָה במקום המכונה בית עופרה עָפָר בעפר (התפלשתי) הִתְפַּלָּשִׁי התגלגלי (סימן לאבלות). יא עִבְרִי התרחקו לָכֶם, יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר העדה היושבת במקום הנקרא 'שפיר' עֶרְיָה בֹשֶׁת גלויית ערווה. לֹא יָצְאָה הצליחה להנצל יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן העיר צְנָן (יהושע טו לז) . מִסְפַּד המספד הידוע שהיה ב- בֵּית הָאֵצֶל - יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ יתפוס אצלכם מקום בעמידה איתנה. יב כִּי חָלָה קיוותה לְטוֹב יוֹשֶׁבֶת מָרוֹת האוכלוסיה היושבת במקום הנקרא 'מרות', כִּי יָרַד רָע מֵאֵת יְהוָה לְשַׁעַר יְרוּשָׁלָ͏ִם. יג רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ לסוסים מהירים (כדי לברוח מהאויב) יוֹשֶׁבֶת לָכִישׁ, רֵאשִׁית חַטָּאת הִיא לכיש היא מהמקומות הראשונים שחטאו לְבַת צִיּוֹן, כִּי בָךְ בלכיש נִמְצְאוּ פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. יד לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים מתנות לאויב עַל מוֹרֶשֶׁת גַּת כדי שיניח לעיר 'מורשת גת' (כנראה עיר מגוריו של מיכה - ר' פסוק א), בָּתֵּי אַכְזִיב עיר בנחלת יהודה לְאַכְזָב יתבררו כמאכזבים - לא יגנו מפני האויב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. טו עֹד הַיֹּרֵשׁ את היורש, האויב שיקח את אדמתכם אָבִי לָךְ אביא עליך, יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה. עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא יאלצו לברוח כְּבוֹד מכובדי יִשְׂרָאֵל. טז קָרְחִי וָגֹזִּי מרטי את שערך, כאות אבל עַל בְּנֵי תַּעֲנוּגָיִךְ על בניך, שהיו רגילים לחיי פינוק, הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר כִּי גָלוּ מִמֵּךְ. {ס}

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.