ביאור:עמוס א
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג
.jpg)
| "ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלַ͏ִם יִתֵּן קוֹלוֹ" - פסוק ב על גבי פסיפס בירושלים |
א
דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר הָיָה בַנֹּקְדִים רועה צאן מִתְּקוֹעַ, אֲשֶׁר חָזָה עַל יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ רעידת האדמה המפורסמת.
ב
וַיֹּאמַר: יְהוָה מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלַ͏ִם יִתֵּן קוֹלוֹ, וְאָבְלוּ ויהפכו לשוממים נְאוֹת איזורי מרעה הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל.
{פ}
ג
כֹּה אָמַר יְהוָה: עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק ממלכת ארם דמשק וְעַל אַרְבָּעָה וכמובן שעל ארבעה פשעים (הכונה לציין שהם חטאו פעמים רבות, והסגנון דומה ל"פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ" כמו למשל באיוב לג כט ומכונה במחקר: "שיטת המספרים המדורגים") לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ לא אסלח, לא אפטור אותם ללא עונש: עַל דּוּשָׁם למשל על חטאם שדשו, טחנו (הכוונה היא שהם רצחו באופן שיטתי) בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל במורג (כלי חקלאי) אֶת הַגִּלְעָד אנשי הגלעד.
ד
וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּבֵית חֲזָאֵל, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד הכוונה לבן-הדד השלישי, בנו של חזאל.
ה
וְשָׁבַרְתִּי בְּרִיחַ את מנעול השער של העיר דַּמֶּשֶׂק, וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת אָוֶן איזור ליד העיר דמשק, שהנביא מכנה כאן בכינוי גנאי בגלל חטאי תושביה, וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט אוחז במטה (הכוונה למושלים) מִבֵּית עֶדֶן, וְגָלוּ עַם אֲרָם קִירָה למקום הנקרא 'קיר' - ר' מלכים ב טז ט: "וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶל דַּמֶּשֶׂק, וַיִּתְפְּשֶׂהָ, וַיַּגְלֶהָ קִירָה". כמו כן ישנה מסורת ששם היה מושבם של הארמים בתחילה ("וַאֲרָם מִקִּיר" - ט, ז) והנביא מייעד להם פרענות שיחזרו שנית שמה, כדרך הנבואות המאיימות על ישראל שיחזרו למצרים - אָמַר יְהוָה.
{פ}
ו
כֹּה אָמַר יְהוָה: עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה אחת מחמשת ערי סרני פלישתים (וביניהן: אשדוד, אשקלון ועקרון המוזכרות להלן, וכן העיר גת) וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, עַל הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה את כל התושבים, מבלי להשאיר אף אחד לְהַסְגִּיר למכור לעבדים לֶאֱדוֹם.
ז
וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת עַזָּה, וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ.
ח
וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מֵאַשְׁדּוֹד וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מֵאַשְׁקְלוֹן, וַהֲשִׁיבוֹתִי יָדִי אכה ואחזור ואכה עַל עֶקְרוֹן, וְאָבְדוּ שְׁאֵרִית כולם (מבלי להשאיר שארית) פְּלִשְׁתִּים - אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה.
{פ}
ט
כֹּה אָמַר יְהוָה: עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי צֹר וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, עַל הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם, וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים את הברית שכרתנו איתם: "וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם" - מלכים א ה כו.
י
וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת צֹר, וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ.
{פ}
יא
כֹּה אָמַר יְהוָה: עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו את עם ישראל (אדום וישראל מוצגים כאחים במספר מקומות, ראה למשל במדבר כ יד, מכיוון שמיעקב יצא עם ישראל, ומעשו יצא אדום (בראשית לו ט), וְשִׁחֵת ביטל רַחֲמָיו, וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ בכעסו, וְעֶבְרָתוֹ ואת כעסו - שְׁמָרָה נֶצַח הוא שמר אותה לתמיד (אדום שמרה טינה לישראל במשך זמן רב על כך שהיתה תחת שליטתה).
יב
וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּתֵימָן נכדו של עשו (בראשית לו טו), וכוונה לחבל ארץ באדום, עיר או משפחה, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בָּצְרָה בצרה היתה כנראה עיר הבירה של אדום.
{פ}
יג
כֹּה אָמַר יְהוָה: עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי בְנֵי עַמּוֹן וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, עַל בִּקְעָם הָרוֹת פגעו בנשים בהריון ("תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן... וְהָרִיּוֹתָיו יְבֻקָּעוּ" - הושע יד א) הַגִּלְעָד, לְמַעַן הם פגעו באוכלוסיה האזרחית כדי להרתיע את ישראל מלנסות לכבוש שטחים שעמון לקחו מהם הַרְחִיב אֶת גְּבוּלָם.
יד
וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת רַבָּה העיר רבת בני עמון וְאָכְלָה אַרְמְנוֹתֶיהָ, בִּתְרוּעָה מלווה בתרועות לוחמים בְּיוֹם מִלְחָמָה, בְּסַעַר מלווה ברוח סערה בְּיוֹם סוּפָה.
טו
וְהָלַךְ מַלְכָּם בַּגּוֹלָה, הוּא וְשָׂרָיו יַחְדָּו - אָמַר יְהוָה.
{פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- בפרק האחרון בספר יואל מופיע: "וה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלַ͏ִם יִתֵּן קוֹלוֹ... יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב". נראה שנבואה זו נחצתה לשניים כדי לשמש מסגרת לספר עמוס. עמוס פותח ב: "יְהוָה מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלַ͏ִם יִתֵּן קוֹלוֹ" ומסיים ב:"וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה" (ט, יג - עיין בפירוש 'דעת מקרא' בסוף המבוא לספר). יחזקאל קויפמן סובר שבמקור פסוקים אלו חוברו על ידי נביא קדמון אלמוני, ובהמשך יואל ועמוס שילבו מדבריו בנבואותיהם.
- "עַל דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד. וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּבֵית חֲזָאֵל, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד" (ג-ד) - אכן בימי יהוא מלך ישראל מסופר: "וַיַּכֵּם חֲזָאֵל בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. מִן הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, אֵת כָּל אֶרֶץ הַגִּלְעָד..." ורק בימי יואש (נכדו של יהוא): "וַיָּמָת חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, וַיִּמְלֹךְ בֶּן הֲדַד בְּנוֹ תַּחְתָּיו. וַיָּשָׁב יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז, וַיִּקַּח אֶת הֶעָרִים מִיַּד בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל". עמוס אמנם מנבא בימי ירבעם בן יואש, כלומר לאחר שיואש נקם בארם, אך כנראה שהנבואה היא על נקמה נוספת - כפי שנרמז בפסוק "וְגָלוּ עַם אֲרָם קִירָה" שמקביל לימי אחז מלך יהודה (כ-50 שנה מאוחר יותר): "וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶל דַּמֶּשֶׂק וַיִּתְפְּשֶׂהָ וַיַּגְלֶהָ קִירָה" (מלכים ב טז ט).
- גם על פלישתים וגם על צור נאמר: "הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם" (ו) "עַל הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם" (ט) - ביואל ד נכתב על פלישתים וצור: "צֹר וְצִידוֹן וְכֹל גְּלִילוֹת פְּלָשֶׁת... אֲשֶׁר כַּסְפִּי וּזְהָבִי לְקַחְתֶּם... וּבְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם מְכַרְתֶּם לִבְנֵי הַיְּוָנִים". יש משערים שאדום האמורה כאן אינה אדום שבדרום יהודה, אלא ארץ אדון (=אדנה), אחד משבטי יון.
