ביאור:זכריה א
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג
.jpg)
| דמות זכריה, מתוך פרסקו מאת מיכלאנג'לו |
א
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בראש חודש חשון, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָה בֶּן עִדּוֹ הַנָּבִיא, לֵאמֹר:
ב
קָצַף יְהוָה עַל אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף אתם חושבים שה' כעס על אבותיכם (שחטאו בתקופת בית ראשון) ולכן עזב את עמו.
ג
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: שׁוּבוּ אֵלַי, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת, וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.
ד
אַל תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר: "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים (ומעליליכם) וּמַעַלְלֵיכֶם הָרָעִים", וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֵלַי, נְאֻם יְהוָה.
ה
אֲבוֹתֵיכֶם - אַיֵּה הֵם הרי אתם יודעים שהם מתו בגלות בבל?! וְהַנְּבִאִים - הַלְעוֹלָם יִחְיוּ העם שואל את זכריה: האם הנביאים שקראו לאבותינו חיים? הרי גם הם מתו.
ו
אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי נביאי העבר אולי מתו, אך התורה והמצוות אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת עֲבָדַי הַנְּבִיאִים - הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ הרי העונש על חטאיהם רדף והשיג את אֲבֹתֵיכֶם. וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ ואבותיכם כבר חזרו בהם, והודו: "כַּאֲשֶׁר זָמַם יְהוָה צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ - כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ".
{ס}
| איור של אומן איטלקי, סיציליה, סביבות שנת 1300 |
ז בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ לחודש ה-11, הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר: ח רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה אִישׁ מלאך (על פי פסוק יא) רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם, וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה צומחים בעמק, וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים, שְׂרֻקִּים בצבע אדום כהה (כמו ענבי שֹּׂרֵקָה) וּלְבָנִים. ט וָאֹמַר: "מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי"? וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי: "אֲנִי אַרְאֶךָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה". י וַיַּעַן הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים, וַיֹּאמַר: "אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ". יא וַיַּעֲנוּ השליחים הרוכבים על סוסים אֶת מַלְאַךְ יְהוָה הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים, וַיֹּאמְרוּ: "הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ, וְהִנֵּה כָל הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת".
יב
וַיַּעַן מַלְאַךְ יְהוָה, וַיֹּאמַר: "יְהוָה צְבָאוֹת, עַד מָתַי אם כל הגויים חיים בשלוה, למה ישראל לא אַתָּה לֹא תְרַחֵם אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר זָעַמְתָּה כעסת (ושלחת לגלות זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה והרי ירמיהו ניבא (כט, י): "כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם""?
יג
וַיַּעַן יְהוָה אֶת הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי דְּבָרִים טוֹבִים, דְּבָרִים נִחֻמִים דברים מנחמים, מעודדים (שבפסוקים הבאים).
יד
וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, קְרָא לֵאמֹר: "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלַ͏ִם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה.
טו
וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים שיושבים בשלווה, ולא הוגלו (ר' ירמיהו מח יא), אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט על ישראל רק קצת וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה.
טז
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה: שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלַ͏ִם בְּרַחֲמִים, בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת, (וקוה) וְקָו מכשיר של בנאים (ר' אנך) יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם.
יז
עוֹד קְרָא לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: עוֹד תְּפוּצֶינָה יתרחבו עָרַי מִטּוֹב מרוב שפע, וְנִחַם יגיד דברי נִחֻמִים, עידוד, על חורבנה של ציון יְהוָה עוֹד אֶת צִיּוֹן, וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלָ͏ִם".
{ס}
ביאור:זכריה · א · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וְנִחַם ה' עוֹד אֶת צִיּוֹן" (פסוק יז) - מזכיר את "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן, נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ" (ישעיהו נא ג) ולכן בחרנו בפירוש שדברי הנחמה יאמרו על על מצבה הנוכחי של ציון, שעדיין לא ניבנו חורבותיה כבראשונה.
