ביאור:עמוס ז
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג
א כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְהוִה, וְהִנֵּה יוֹצֵר ה' מביא גֹּבַי ארבה (כמו בנחום ג יז: "מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה, וְטַפְסְרַיִךְ כְּגוֹב גֹּבָי") בִּתְחִלַּת עֲלוֹת הַלָּקֶשׁ התבואה המאחרת, הצומחת לאחר המלקוש (תזמון רע - הארבה יחסל את כל הגידולים), וְהִנֵּה לֶקֶשׁ צומח לקש אַחַר גִּזֵּי הַמֶּלֶךְ לאחר שרק המלך הספיק לקצור. ב וְהָיָה אִם כאשר כִּלָּה לֶאֱכוֹל אֶת עֵשֶׂב הָאָרֶץ, וָאֹמַר: "אֲדֹנָי יְהוִה! סְלַח נָא - מִי כיצד יָקוּם יתאושש ממכה זאת יַעֲקֹב, כִּי שהרי קָטֹן הוּא". ג נִחַם יְהוָה עַל זֹאת: "לֹא תִהְיֶה" - אָמַר יְהוָה.
.png)
| "וּבְיָדוֹ אֲנָךְ" (פסוק ז) - אנך בנאים |
ד
כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְהוִה, וְהִנֵּה קֹרֵא לָרִב בָּאֵשׁ ה' קורא להכות אותנו על ידי אש אֲדֹנָי יְהוִה, וַתֹּאכַל אֶת תְּהוֹם רַבָּה אפילו את מי התהום, וְאָכְלָה אֶת הַחֵלֶק חלקות האדמה הזרועות.
ה
וָאֹמַר: "אֲדֹנָי יְהוִה! חֲדַל נָא - מִי יָקוּם יַעֲקֹב, כִּי קָטֹן הוּא".
ו
נִחַם יְהוָה עַל זֹאת: "גַּם הִיא לֹא תִהְיֶה" - אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה.
{ס}
ז
כֹּה הִרְאַנִי וְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ חומה גבוהה וישרה, שנבדקה על ידי אנך (סמל לחומות הערים המבוצרות שישראל סומכים עליהם), וּבְיָדוֹ אֲנָךְ מכשיר של בנאים המשמש לבדוק אם הקיר מאוזן (המשתמש במשקולת הקשורה לחבל).
ח
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי: "מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס"? וָאֹמַר: "אֲנָךְ", וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי: "הִנְנִי שָׂם אֲנָךְ מתכנן להשתמש במכשירי הבנאים כדי לתכנן את ההרס - כמו במלכים ב כא יג: "וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב" בְּקֶרֶב עַמִּי יִשְׂרָאֵל, לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ לוותר לישראל על חטאיהם.
ט
וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת יִשְׂחָק יצחק (כינוי לעם ישראל), וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ, וְקַמְתִּי עַל בֵּית יָרָבְעָם בֶּחָרֶב".
{פ}
י
וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל כהן הפולחן לעגלים בבית אל אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: "קָשַׁר עָלֶיךָ ממריד נגדך עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל, לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל המדינה לסבול אֶת כָּל דְּבָרָיו.
יא
כִּי כֹה אָמַר עָמוֹס: "בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם עמוס ניבא על "בֵּית יָרָבְעָם", כלומר - על צאצאיו, אך אמציה בכוונה הגזים כדי לגרום למלך לפעול, וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ".
{ס}
יב
וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל עָמוֹס: "חֹזֶה, לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה, וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם ביהודה יהיו אנשים שיתנו לך מזון תמורת נבואותיך (כי שם יהיו מי שישמחו לשמוע נבואות חורבן על שומרון), וְשָׁם תִּנָּבֵא.
יג
וּבֵית אֵל לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא, כִּי מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ שהמלך מגיע להתפלל בו הוּא וּבֵית מַמְלָכָה איזור בית אל הוא נחלה של המלך הוּא".
{ס}
יד
וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲמַצְיָה: "לֹא נָבִיא אָנֹכִי מרצוני וְלֹא בֶן נָבִיא נצר לשושלת נביאים המתפרנסים מכך אָנֹכִי, כִּי בוֹקֵר אלא מגדל בקר וצאן (בתחילת הספר מופיע: "בַנֹּקְדִים", וכנראה לשניהם משמעות דומה) אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים עוסק במלאכה חקלאית הנדרשת לעץ השקמה.
טו
וַיִּקָּחֵנִי יְהוָה מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן, וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָה: 'לֵךְ הִנָּבֵא אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל'.
טז
וְעַתָּה שְׁמַע דְּבַר יְהוָה: אַתָּה אֹמֵר: 'לֹא תִנָּבֵא עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק' -
יז
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה: אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה יכריח אותה האויב, וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וְאַדְמָתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק תחולק בין האויבים על ידי מידדתה בחבל, וְאַתָּה עַל אֲדָמָה טְמֵאָה בחוץ לארץ תָּמוּת, וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וְאַתָּה עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת" (פסוק יז) - עונש קשה: הוא יראה בעיניו את ההתעללות באשתו, מות בניו, יושלח לגלות ושם ימות.
- הרעיון שחוץ לארץ נחשב לטמא ביחס לארץ ישראל מוזכר גם בדברי שבטי ישראל לשבטים השוכנים בעבר הירדן: "וְאַךְ אִם אם חוששים אתם ש- טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם וכו' " (יהושע כב יט). יתכן שיש לכך גם על גזירת חז"ל לגבי טומאת ארץ העמים.
