ביאור:הושע ז
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג
א כְּרָפְאִי דוקא כאשר רציתי לרפוא לְיִשְׂרָאֵל, וְנִגְלָה עֲוֺן אֶפְרַיִם וְרָעוֹת שֹׁמְרוֹן, כִּי פָעֲלוּ שָׁקֶר, וְגַנָּב יָבוֹא פָּשַׁט גְּדוּד בַּחוּץ הם גונבים בסתר, וגם בגלוי: גדודי לוחמים פושטים על עוברי דרך בחוצות העיר. ב וּבַל יֹאמְרוּ לִלְבָבָם הם לא חושבים על כך ש- כָּל רָעָתָם זָכָרְתִּי. עַתָּה סְבָבוּם מַעַלְלֵיהֶם הם שקועים בתוך מעשיהם הרעים, נֶגֶד פָּנַי הָיוּ שהיו גלויים וידועים לי. ג בְּרָעָתָם יְשַׂמְּחוּ מֶלֶךְ, וּבְכַחֲשֵׁיהֶם בשיקריהם שָׂרִים ישעשעו את שרי המלך.
ד כֻּלָּם מְנָאֲפִים כְּמוֹ תַנּוּר בֹּעֵרָה מֵאֹפֶה יצרם בוער כמו תנור אפייה שהבעיר אופה. יִשְׁבּוֹת מֵעִיר גם אם יחדול יצרם מלהתעורר, זה יהיה רק מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ לזמן קצר, כמו הזמן שלוקח לבצק להחמיץ. ה יוֹם מַלְכֵּנוּ ביום המלכת המלך הֶחֱלוּ שָׂרִים חֲמַת מִיָּיִן חלו השרים מרוב נאדות (חמת) היין שתתו, מָשַךְ יָדוֹ גם המלך השקה את עצמו אֶת לֹצְצִים עם שריו הלצים. ו כִּי קֵרְבוּ כַתַּנּוּר לִבָּם בְּאָרְבָּם הם השוו (דימו) את ליבם לתנור בוער, מוכן למארב (ראו פסוק א), כָּל הַלַּיְלָה יָשֵׁן אֹפֵהֶם האופה ישן והתנור מתחמם בהדרגה - כך הם מחכים להפיק את זממם הרע, בֹּקֶר - הוּא התנור, ובנמשל ליבם הרע בֹעֵר כְּאֵשׁ לֶהָבָה. ז כֻּלָּם יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר וְאָכְלוּ אֶת שֹׁפְטֵיהֶם הרגו כל מי שניסה להוכיח אותם, כָּל מַלְכֵיהֶם אשר עוסקים ביין והוללות (פס' ה) נָפָלוּ - אֵין קֹרֵא בָהֶם אֵלָי.
ח
אֶפְרַיִם בָּעַמִּים הוּא יִתְבּוֹלָל, אֶפְרַיִם הָיָה בהמשך למשל התנור בפסוקים הקודמים, הנביא מושל את אפרים ל עֻגָה בְּלִי הֲפוּכָה שלא הפכו אותה בתנור באמצע האפיה (ויוצאת שרופה מצד אחד ולא אפויה מהצד השני).
ט
אָכְלוּ זָרִים כֹּחוֹ וְהוּא לֹא יָדָע לא הבחין עד כמה הוחלש, גַּם שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ נזרקה בו, נפלה עליו זיקנה וְהוּא לֹא יָדָע מרוב שכרות הוא לא שם לב להתחלשותה והתפוררותה של הממלכה.
י
וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו גאוותם של ישראל, שהיא חטאם, תעיד בפניהם (ביטוי זהה מופיע לעיל ה, ה), וְלֹא שָׁבוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא בִקְשֻׁהוּ בְּכָל זֹאת למרות כל הצרות שסבבו אותם.
יא
וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה שנתפתתה להיכנס למלכודת אֵין לֵב שאין לה הבנה - מִצְרַיִם קָרָאוּ, אַשּׁוּר הָלָכוּ מנסים ליצור בריתות עם שתי מעצמות יריבות במקביל.
יב
כַּאֲשֶׁר יֵלֵכוּ למצרים ואשור אֶפְרוֹשׂ עֲלֵיהֶם רִשְׁתִּי, כְּעוֹף הַשָּׁמַיִם אוֹרִידֵם שנלכד ברשת ולא יעוף יותר. אַיְסִרֵם אייסר אותם כְּשֵׁמַע לַעֲדָתָם כפי שכבר הזהרתי אותם שכך אעשה אם יחטאו.
{ס}
יג אוֹי לָהֶם כִּי נָדְדוּ מִמֶּנִּי, שֹׁד לָהֶם יבואו עליהם צרות כִּי פָשְׁעוּ בִי. וְאָנֹכִי אֶפְדֵּם?! וְהֵמָּה שהרי הם דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים. יד וְלֹא זָעֲקוּ אֵלַי בְּלִבָּם, כִּי יְיֵלִילוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בשעה שהם בוכים על גורלם המר כשהם נשענים על המיטות שלהם - עַל דָּגָן וְתִירוֹשׁ יִתְגּוֹרָרוּ יתקבצו להתלונן (ולא ירדו לשורש הדברים), יָסוּרוּ ימרדו בִי. טו וַאֲנִי יִסַּרְתִּי חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם ייסרתי ויחשלתי אותם, אך, וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע אינם מבינים שאני עושה זאת לטובתם. טז יָשׁוּבוּ כשהם שבים מדרכם לֹא עָל הם לא שבים אלי (עָל מלשון עליון, כינוי לה'). הָיוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה אשר יורים בה חץ לכיוון אחד והחץ עף לכיוון ההפוך - כך ישראל בגדו בה', יִפְּלוּ בַחֶרֶב שָׂרֵיהֶם מִזַּעַם לְשׁוֹנָם מדבריהם המכעיסים את ה' - זוֹ לַעְגָּם על כך ילעגו עליהם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- המשל לתנור מופיע בפסוקים ד, ו ואגב כך מופיע משל לעוגה בפסוק ח