הושע ז

תנ"ך > הושע > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד

<< | ספר הושע • פרק ז' | >>

הפרק במהדורה המוטעמת

　　
ז א כְּרׇפְאִ֣י לְיִשְׂרָאֵ֗ל וְנִגְלָ֞ה עֲוֺ֤ן אֶפְרַ֙יִם֙ וְרָע֣וֹת שֹׁמְר֔וֹן כִּ֥י פָעֲל֖וּ שָׁ֑קֶר וְגַנָּ֣ב יָב֔וֹא פָּשַׁ֥ט גְּד֖וּד בַּחֽוּץ׃ ב וּבַל־יֹֽאמְרוּ֙ לִלְבָבָ֔ם כׇּל־רָעָתָ֖ם זָכָ֑רְתִּי עַתָּה֙ סְבָב֣וּם מַעַלְלֵיהֶ֔ם נֶ֥גֶד פָּנַ֖י הָיֽוּ׃ ג בְּרָעָתָ֖ם יְשַׂמְּחוּ־מֶ֑לֶךְ וּבְכַחֲשֵׁיהֶ֖ם שָׂרִֽים׃ ד כֻּלָּם֙ מְנָ֣אֲפִ֔ים כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵאֹפֶ֑ה יִשְׁבּ֣וֹת מֵעִ֔יר מִלּ֥וּשׁ בָּצֵ֖ק עַד־חֻמְצָתֽוֹ׃ ה י֣וֹם מַלְכֵּ֔נוּ הֶחֱל֥וּ שָׂרִ֖ים חֲמַ֣ת מִיָּ֑יִן מָשַׁ֥ךְ יָד֖וֹ אֶת־לֹצְﬞצִֽים׃ ו כִּֽי־קֵרְב֧וּ כַתַּנּ֛וּר לִבָּ֖ם בְּאׇרְבָּ֑ם כׇּל־הַלַּ֙יְלָה֙ יָשֵׁ֣ן אֹֽפֵהֶ֔ם בֹּ֕קֶר ה֥וּא בֹעֵ֖ר כְּאֵ֥שׁ לֶהָבָֽה׃ ז כֻּלָּ֤ם יֵחַ֙מּוּ֙ כַּתַּנּ֔וּר וְאָכְל֖וּ אֶת־שֹׁפְטֵיהֶ֑ם כׇּל־מַלְכֵיהֶ֣ם נָפָ֔לוּ אֵין־קֹרֵ֥א בָהֶ֖ם אֵלָֽי׃ ח אֶפְרַ֕יִם בָּעַמִּ֖ים ה֣וּא יִתְבּוֹלָ֑ל אֶפְרַ֛יִם הָיָ֥ה עֻגָ֖ה בְּלִ֥י הֲפוּכָֽה׃ ט אָכְל֤וּ זָרִים֙ כֹּח֔וֹ וְה֖וּא לֹ֣א יָדָ֑ע גַּם־שֵׂיבָה֙ זָ֣רְקָה בּ֔וֹ וְה֖וּא לֹ֥א יָדָֽע׃ י וְעָנָ֥ה גְאֽוֹן־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָנָ֑יו וְלֹא־שָׁ֙בוּ֙ אֶל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וְלֹ֥א בִקְשֻׁ֖הוּ בְּכׇל־זֹֽאת׃ יא וַיְהִ֣י אֶפְרַ֔יִם כְּיוֹנָ֥ה פוֹתָ֖ה אֵ֣ין לֵ֑ב מִצְרַ֥יִם קָרָ֖אוּ אַשּׁ֥וּר הָלָֽכוּ׃ יב כַּאֲשֶׁ֣ר יֵלֵ֗כוּ אֶפְר֤וֹשׂ עֲלֵיהֶם֙ רִשְׁתִּ֔י כְּע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם אוֹרִידֵ֑ם אַיְסִירֵ֕ם כְּשֵׁ֖מַע לַעֲדָתָֽם׃
　　　 יג א֤וֹי לָהֶם֙ כִּֽי־נָדְﬞד֣וּ מִמֶּ֔נִּי שֹׁ֥ד לָהֶ֖ם כִּי־פָ֣שְׁעוּ בִ֑י וְאָנֹכִ֣י אֶפְדֵּ֔ם וְהֵ֕מָּה דִּבְּר֥וּ עָלַ֖י כְּזָבִֽים׃ יד וְלֹא־זָעֲק֤וּ אֵלַי֙ בְּלִבָּ֔ם כִּ֥י יְיֵלִ֖ילוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם עַל־דָּגָ֧ן וְתִיר֛וֹשׁ יִתְגּוֹרָ֖רוּ יָס֥וּרוּ בִֽי׃ טו וַאֲנִ֣י יִסַּ֔רְתִּי חִזַּ֖קְתִּי זְרוֹעֹתָ֑ם וְאֵלַ֖י יְחַשְּׁבוּ־רָֽע׃ טז יָשׁ֣וּבוּ ׀ לֹ֣א עָ֗ל הָיוּ֙ כְּקֶ֣שֶׁת רְמִיָּ֔ה יִפְּל֥וּ בַחֶ֛רֶב שָׂרֵיהֶ֖ם מִזַּ֣עַם לְשׁוֹנָ֑ם ז֥וֹ לַעְגָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

מהדורות נוספות

לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓

כתיב (אותיות בלבד)

א כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ ב ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו ג ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים ד כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו ה יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים ו כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה ז כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי ח אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה ט אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע י וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת יא ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו יב כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם יג אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים יד ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי טו ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע טז ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים

מנוקד

א כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲוֺן אֶפְרַיִם וְרָעוֹת שֹׁמְרוֹן כִּי פָעֲלוּ שָׁקֶר וְגַנָּב יָבוֹא פָּשַׁט גְּדוּד בַּחוּץ. ב וּבַל יֹאמְרוּ לִלְבָבָם כָּל רָעָתָם זָכָרְתִּי עַתָּה סְבָבוּם מַעַלְלֵיהֶם נֶגֶד פָּנַי הָיוּ. ג בְּרָעָתָם יְשַׂמְּחוּ מֶלֶךְ וּבְכַחֲשֵׁיהֶם שָׂרִים. ד כֻּלָּם מְנָאֲפִים כְּמוֹ תַנּוּר בֹּעֵרָה מֵאֹפֶה יִשְׁבּוֹת מֵעִיר מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ. ה יוֹם מַלְכֵּנוּ הֶחֱלוּ שָׂרִים חֲמַת מִיָּיִן מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים. ו כִּי קֵרְבוּ כַתַּנּוּר לִבָּם בְּאָרְבָּם כָּל הַלַּיְלָה יָשֵׁן אֹפֵהֶם בֹּקֶר הוּא בֹעֵר כְּאֵשׁ לֶהָבָה. ז כֻּלָּם יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר וְאָכְלוּ אֶת שֹׁפְטֵיהֶם כָּל מַלְכֵיהֶם נָפָלוּ אֵין קֹרֵא בָהֶם אֵלָי. ח אֶפְרַיִם בָּעַמִּים הוּא יִתְבּוֹלָל אֶפְרַיִם הָיָה עֻגָה בְּלִי הֲפוּכָה. ט אָכְלוּ זָרִים כֹּחוֹ וְהוּא לֹא יָדָע גַּם שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ וְהוּא לֹא יָדָע. י וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו וְלֹא שָׁבוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא בִקְשֻׁהוּ בְּכָל זֹאת. יא וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה אֵין לֵב מִצְרַיִם קָרָאוּ אַשּׁוּר הָלָכוּ. יב כַּאֲשֶׁר יֵלֵכוּ אֶפְרוֹשׂ עֲלֵיהֶם רִשְׁתִּי כְּעוֹף הַשָּׁמַיִם אוֹרִידֵם אַיְסִרֵם כְּשֵׁמַע לַעֲדָתָם. יג אוֹי לָהֶם כִּי נָדְדוּ מִמֶּנִּי שֹׁד לָהֶם כִּי פָשְׁעוּ בִי וְאָנֹכִי אֶפְדֵּם וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים. יד וְלֹא זָעֲקוּ אֵלַי בְּלִבָּם כִּי יְיֵלִילוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם עַל דָּגָן וְתִירוֹשׁ יִתְגּוֹרָרוּ יָסוּרוּ בִי. טו וַאֲנִי יִסַּרְתִּי חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע. טז יָשׁוּבוּ לֹא עָל הָיוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה יִפְּלוּ בַחֶרֶב שָׂרֵיהֶם מִזַּעַם לְשׁוֹנָם זוֹ לַעְגָּם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

מנוקד ובשורות

(א) כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲוֺן אֶפְרַיִם וְרָעוֹת שֹׁמְרוֹן כִּי פָעֲלוּ שָׁקֶר וְגַנָּב יָבוֹא פָּשַׁט גְּדוּד בַּחוּץ.

(ב) וּבַל יֹאמְרוּ לִלְבָבָם כָּל רָעָתָם זָכָרְתִּי עַתָּה סְבָבוּם מַעַלְלֵיהֶם נֶגֶד פָּנַי הָיוּ.

(ג) בְּרָעָתָם יְשַׂמְּחוּ מֶלֶךְ וּבְכַחֲשֵׁיהֶם שָׂרִים.

(ד) כֻּלָּם מְנָאֲפִים כְּמוֹ תַנּוּר בֹּעֵרָה מֵאֹפֶה יִשְׁבּוֹת מֵעִיר מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ.

(ה) יוֹם מַלְכֵּנוּ הֶחֱלוּ שָׂרִים חֲמַת מִיָּיִן מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים.

(ו) כִּי קֵרְבוּ כַתַּנּוּר לִבָּם בְּאָרְבָּם כָּל הַלַּיְלָה יָשֵׁן אֹפֵהֶם בֹּקֶר הוּא בֹעֵר כְּאֵשׁ לֶהָבָה.

(ז) כֻּלָּם יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר וְאָכְלוּ אֶת שֹׁפְטֵיהֶם כָּל מַלְכֵיהֶם נָפָלוּ אֵין קֹרֵא בָהֶם אֵלָי.

(ח) אֶפְרַיִם בָּעַמִּים הוּא יִתְבּוֹלָל אֶפְרַיִם הָיָה עֻגָה בְּלִי הֲפוּכָה.

(ט) אָכְלוּ זָרִים כֹּחוֹ וְהוּא לֹא יָדָע גַּם שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ וְהוּא לֹא יָדָע.

(י) וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו וְלֹא שָׁבוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא בִקְשֻׁהוּ בְּכָל זֹאת.

(יא) וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה אֵין לֵב מִצְרַיִם קָרָאוּ אַשּׁוּר הָלָכוּ.

(יב) כַּאֲשֶׁר יֵלֵכוּ אֶפְרוֹשׂ עֲלֵיהֶם רִשְׁתִּי כְּעוֹף הַשָּׁמַיִם אוֹרִידֵם אַיְסִרֵם כְּשֵׁמַע לַעֲדָתָם.

(יג) אוֹי לָהֶם כִּי נָדְדוּ מִמֶּנִּי שֹׁד לָהֶם כִּי פָשְׁעוּ בִי וְאָנֹכִי אֶפְדֵּם וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים.

(יד) וְלֹא זָעֲקוּ אֵלַי בְּלִבָּם כִּי יְיֵלִילוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם עַל דָּגָן וְתִירוֹשׁ יִתְגּוֹרָרוּ יָסוּרוּ בִי.

(טו) וַאֲנִי יִסַּרְתִּי חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע.

(טז) יָשׁוּבוּ לֹא עָל הָיוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה יִפְּלוּ בַחֶרֶב שָׂרֵיהֶם מִזַּעַם לְשׁוֹנָם זוֹ לַעְגָּם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

עם ביאור

קישור לפרק זה במהדורה המבוארת

תוכחה לממלכת ישראל, ובפרט למלך והשרים

א כְּרָפְאִי דוקא כאשר רציתי לרפוא לְיִשְׂרָאֵל, וְנִגְלָה עֲוֺן אֶפְרַיִם וְרָעוֹת שֹׁמְרוֹן, כִּי פָעֲלוּ שָׁקֶר, וְגַנָּב יָבוֹא פָּשַׁט גְּדוּד בַּחוּץ הם גונבים בסתר, וגם בגלוי: גדודי לוחמים פושטים על עוברי דרך בחוצות העיר. ב וּבַל יֹאמְרוּ לִלְבָבָם הם לא חושבים על כך ש- כָּל רָעָתָם זָכָרְתִּי. עַתָּה סְבָבוּם מַעַלְלֵיהֶם הם שקועים בתוך מעשיהם הרעים, נֶגֶד פָּנַי הָיוּ שהיו גלויים וידועים לי. ג בְּרָעָתָם יְשַׂמְּחוּ מֶלֶךְ, וּבְכַחֲשֵׁיהֶם בשיקריהם שָׂרִים ישעשעו את שרי המלך.

ד כֻּלָּם מְנָאֲפִים כְּמוֹ תַנּוּר בֹּעֵרָה מֵאֹפֶה יצרם בוער כמו תנור אפייה שהבעיר אופה. יִשְׁבּוֹת מֵעִיר גם אם יחדול יצרם מלהתעורר, זה יהיה רק מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ לזמן קצר, כמו הזמן שלוקח לבצק להחמיץ. ה יוֹם מַלְכֵּנוּ ביום המלכת המלך הֶחֱלוּ שָׂרִים חֲמַת מִיָּיִן חלו השרים מרוב נאדות (חמת) היין שתתו, מָשַךְ יָדוֹ גם המלך השקה את עצמו אֶת לֹצְצִים עם שריו הלצים. ו כִּי קֵרְבוּ כַתַּנּוּר לִבָּם בְּאָרְבָּם הם השוו (דימו) את ליבם לתנור בוער, מוכן למארב (ראו פסוק א), כָּל הַלַּיְלָה יָשֵׁן אֹפֵהֶם האופה ישן והתנור מתחמם בהדרגה - כך הם מחכים להפיק את זממם הרע, בֹּקֶר - הוּא התנור, ובנמשל ליבם הרע בֹעֵר כְּאֵשׁ לֶהָבָה. ז כֻּלָּם יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר וְאָכְלוּ אֶת שֹׁפְטֵיהֶם הרגו כל מי שניסה להוכיח אותם, כָּל מַלְכֵיהֶם אשר עוסקים ביין והוללות (פס' ה) נָפָלוּ - אֵין קֹרֵא בָהֶם אֵלָי.

ח אֶפְרַיִם בָּעַמִּים הוּא יִתְבּוֹלָל, אֶפְרַיִם הָיָה בהמשך למשל התנור בפסוקים הקודמים, הנביא מושל את אפרים ל עֻגָה בְּלִי הֲפוּכָה שלא הפכו אותה בתנור באמצע האפיה (ויוצאת שרופה מצד אחד ולא אפויה מהצד השני). ט אָכְלוּ זָרִים כֹּחוֹ וְהוּא לֹא יָדָע לא הבחין עד כמה הוחלש, גַּם שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ נזרקה בו, נפלה עליו זיקנה וְהוּא לֹא יָדָע מרוב שכרות הוא לא שם לב להתחלשותה והתפוררותה של הממלכה. י וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו גאוותם של ישראל, שהיא חטאם, תעיד בפניהם (ביטוי זהה מופיע לעיל ה, ה), וְלֹא שָׁבוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא בִקְשֻׁהוּ בְּכָל זֹאת למרות כל הצרות שסבבו אותם. יא וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה שנתפתתה להיכנס למלכודת אֵין לֵב שאין לה הבנה - מִצְרַיִם קָרָאוּ, אַשּׁוּר הָלָכוּ מנסים ליצור בריתות עם שתי מעצמות יריבות במקביל. יב כַּאֲשֶׁר יֵלֵכוּ למצרים ואשור אֶפְרוֹשׂ עֲלֵיהֶם רִשְׁתִּי, כְּעוֹף הַשָּׁמַיִם אוֹרִידֵם שנלכד ברשת ולא יעוף יותר. אַיְסִרֵם אייסר אותם כְּשֵׁמַע לַעֲדָתָם כפי שכבר הזהרתי אותם שכך אעשה אם יחטאו. {ס}

יג אוֹי לָהֶם כִּי נָדְדוּ מִמֶּנִּי, שֹׁד לָהֶם יבואו עליהם צרות כִּי פָשְׁעוּ בִי. וְאָנֹכִי אֶפְדֵּם?! וְהֵמָּה שהרי הם דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים. יד וְלֹא זָעֲקוּ אֵלַי בְּלִבָּם, כִּי יְיֵלִילוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בשעה שהם בוכים על גורלם המר כשהם נשענים על המיטות שלהם - עַל דָּגָן וְתִירוֹשׁ יִתְגּוֹרָרוּ יתקבצו להתלונן (ולא ירדו לשורש הדברים), יָסוּרוּ ימרדו בִי. טו וַאֲנִי יִסַּרְתִּי חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם ייסרתי ויחשלתי אותם, אך, וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע אינם מבינים שאני עושה זאת לטובתם. טז יָשׁוּבוּ כשהם שבים מדרכם לֹא עָל הם לא שבים אלי (עָל מלשון עליון, כינוי לה'). הָיוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה אשר יורים בה חץ לכיוון אחד והחץ עף לכיוון ההפוך - כך ישראל בגדו בה', יִפְּלוּ בַחֶרֶב שָׂרֵיהֶם מִזַּעַם לְשׁוֹנָם מדבריהם המכעיסים את ה' - זוֹ לַעְגָּם על כך ילעגו עליהם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.