הושע ח
קיצור דרך: t1308
תנ"ך > הושע > א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
לחץ כאן להצגת התוכן ↓
א אל חכך שפר כנשר על בית יהוה יען עברו בריתי ועל תורתי פשעו
ב לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל
ג זנח ישראל טוב אויב ירדפו
ד הם המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת
ה זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד מתי לא יוכלו נקין
ו כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבבים יהיה עגל שמרון
ז כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין לו צמח בלי יעשה קמח אולי יעשה זרים יבלעהו
ח נבלע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו
ט כי המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים
י גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים
יא כי הרבה אפרים מזבחת לחטא היו לו מזבחות לחטא
יב
אכתוב [אכתב] לו
רבו [רבי] תורתי כמו זר נחשבו
יג זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו יהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאותם המה מצרים ישובו
יד וישכח ישראל את עשהו ויבן היכלות ויהודה הרבה ערים בצרות ושלחתי אש בעריו ואכלה ארמנתיה
א אֶל חִכְּךָ שֹׁפָר כַּנֶּשֶׁר עַל בֵּית יְהוָה יַעַן עָבְרוּ בְרִיתִי וְעַל תּוֹרָתִי פָּשָׁעוּ.
ב לִי יִזְעָקוּ אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל.
ג זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ.
ד הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי הֵשִׂירוּ וְלֹא יָדָעְתִּי כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת.
ה זָנַח עֶגְלֵךְ שֹׁמְרוֹן חָרָה אַפִּי בָּם עַד מָתַי לֹא יוּכְלוּ נִקָּיֹן.
ו כִּי מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא חָרָשׁ עָשָׂהוּ וְלֹא אֱלֹהִים הוּא כִּי שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן.
ז כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ קָמָה אֵין לוֹ צֶמַח בְּלִי יַעֲשֶׂה קֶּמַח אוּלַי יַעֲשֶׂה זָרִים יִבְלָעֻהוּ.
ח נִבְלַע יִשְׂרָאֵל עַתָּה הָיוּ בַגּוֹיִם כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ.
ט כִּי הֵמָּה עָלוּ אַשּׁוּר פֶּרֶא בּוֹדֵד לוֹ אֶפְרַיִם הִתְנוּ אֲהָבִים.
י גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים.
יא כִּי הִרְבָּה אֶפְרַיִם מִזְבְּחֹת לַחֲטֹא הָיוּ לוֹ מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא.
יב
אכתוב [אֶכְתָּב] לוֹ
רבו [רֻבֵּי] תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ.
יג זִבְחֵי הַבְהָבַי יִזְבְּחוּ בָשָׂר וַיֹּאכֵלוּ יְהוָה לֹא רָצָם עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאותָם הֵמָּה מִצְרַיִם יָשׁוּבוּ.
יד וַיִּשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת עֹשֵׂהוּ וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת וִיהוּדָה הִרְבָּה עָרִים בְּצֻרוֹת וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּעָרָיו וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ.
(א) אֶל חִכְּךָ שֹׁפָר כַּנֶּשֶׁר עַל בֵּית יְהוָה יַעַן עָבְרוּ בְרִיתִי וְעַל תּוֹרָתִי פָּשָׁעוּ.
(ב) לִי יִזְעָקוּ אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל.
(ג) זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ.
(ד) הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי הֵשִׂירוּ וְלֹא יָדָעְתִּי כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת.
(ה) זָנַח עֶגְלֵךְ שֹׁמְרוֹן חָרָה אַפִּי בָּם עַד מָתַי לֹא יוּכְלוּ נִקָּיֹן.
(ו) כִּי מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא חָרָשׁ עָשָׂהוּ וְלֹא אֱלֹהִים הוּא כִּי שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן.
(ז) כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ קָמָה אֵין לוֹ צֶמַח בְּלִי יַעֲשֶׂה קֶּמַח אוּלַי יַעֲשֶׂה זָרִים יִבְלָעֻהוּ.
(ח) נִבְלַע יִשְׂרָאֵל עַתָּה הָיוּ בַגּוֹיִם כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ.
(ט) כִּי הֵמָּה עָלוּ אַשּׁוּר פֶּרֶא בּוֹדֵד לוֹ אֶפְרַיִם הִתְנוּ אֲהָבִים.
(י) גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים.
(יא) כִּי הִרְבָּה אֶפְרַיִם מִזְבְּחֹת לַחֲטֹא הָיוּ לוֹ מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא.
(יב)
אכתוב [אֶכְתָּב] לוֹ רבו [רֻבֵּי] תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ.
(יג) זִבְחֵי הַבְהָבַי יִזְבְּחוּ בָשָׂר וַיֹּאכֵלוּ יְהוָה לֹא רָצָם עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאותָם הֵמָּה מִצְרַיִם יָשׁוּבוּ.
(יד) וַיִּשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת עֹשֵׂהוּ וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת וִיהוּדָה הִרְבָּה עָרִים בְּצֻרוֹת וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּעָרָיו וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ.
ח א אֶל־חִכְּךָ֣ שֹׁפָ֔ר כַּנֶּ֖שֶׁר עַל־בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה יַ֚עַן עָבְר֣וּ בְרִיתִ֔י וְעַל־תּוֹרָתִ֖י פָּשָֽׁעוּ׃ ב לִ֖י יִזְעָ֑קוּ אֱלֹהַ֥י יְֽדַעֲנ֖וּךָ יִשְׂרָאֵֽל׃ ג זָנַ֥ח יִשְׂרָאֵ֖ל ט֑וֹב אוֹיֵ֖ב יִרְדְּפֽוֹ׃ ד הֵ֤ם הִמְלִ֙יכוּ֙ וְלֹ֣א מִמֶּ֔נִּי הֵשִׂ֖ירוּ וְלֹ֣א יָדָ֑עְתִּי כַּסְפָּ֣ם וּזְהָבָ֗ם עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֲצַבִּ֔ים לְמַ֖עַן יִכָּרֵֽת׃ ה זָנַח֙ עֶגְלֵ֣ךְ שֹׁמְר֔וֹן חָרָ֥ה אַפִּ֖י בָּ֑ם עַד־מָתַ֕י לֹ֥א יוּכְל֖וּ נִקָּיֹֽן׃ ו כִּ֤י מִיִּשְׂרָאֵל֙ וְה֔וּא חָרָ֣שׁ עָשָׂ֔הוּ וְלֹ֥א אֱלֹהִ֖ים ה֑וּא כִּֽי־שְׁבָבִ֣ים יִֽהְיֶ֔ה עֵ֖גֶל שֹׁמְרֽוֹן׃ ז כִּ֛י ר֥וּחַ יִזְרָ֖עוּ וְסוּפָ֣תָה יִקְצֹ֑רוּ קָמָ֣ה אֵֽין־ל֗וֹ צֶ֚מַח בְּלִ֣י יַעֲשֶׂה־קֶּ֔מַח אוּלַ֣י יַעֲשֶׂ֔ה זָרִ֖ים יִבְלָעֻֽהוּ׃ ח נִבְלַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל עַתָּה֙ הָי֣וּ בַגּוֹיִ֔ם כִּכְלִ֖י אֵֽין־חֵ֥פֶץ בּֽוֹ׃ ט כִּי־הֵ֙מָּה֙ עָל֣וּ אַשּׁ֔וּר פֶּ֖רֶא בּוֹדֵ֣ד ל֑וֹ אֶפְרַ֖יִם הִתְנ֥וּ אֲהָבִֽים׃ י גַּ֛ם כִּֽי־יִתְנ֥וּ בַגּוֹיִ֖ם עַתָּ֣ה אֲקַבְּצֵ֑ם וַיָּחֵ֣לּוּ מְּעָ֔ט מִמַּשָּׂ֖א מֶ֥לֶךְ שָׂרִֽים׃ יא כִּי־הִרְבָּ֥ה אֶפְרַ֛יִם מִזְבְּח֖וֹת לַחֲטֹ֑א הָיוּ־ל֥וֹ מִזְבְּח֖וֹת לַחֲטֹֽא׃ יב אכתוב אֶ֨כְתׇּב־ל֔וֹ רבו רֻבֵּ֖י תּוֹרָתִ֑י כְּמוֹ־זָ֖ר נֶחְשָֽׁבוּ׃ יג זִבְחֵ֣י הַבְהָבַ֗י יִזְבְּח֤וּ בָשָׂר֙ וַיֹּאכֵ֔לוּ יְהֹוָ֖ה לֹ֣א רָצָ֑ם עַתָּ֞ה יִזְכֹּ֤ר עֲוֺנָם֙ וְיִפְקֹ֣ד חַטֹּאותָ֔ם הֵ֖מָּה מִצְרַ֥יִם יָשֽׁוּבוּ׃ יד וַיִּשְׁכַּ֨ח יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־עֹשֵׂ֗הוּ וַיִּ֙בֶן֙ הֵיכָל֔וֹת וִיהוּדָ֕ה הִרְבָּ֖ה עָרִ֣ים בְּצֻר֑וֹת וְשִׁלַּחְתִּי־אֵ֣שׁ בְּעָרָ֔יו וְאָכְלָ֖ה אַרְמְנֹתֶֽיהָ׃
א
אֶל חִכְּךָ חך שֹׁפָר ועליך לתקוע בו כדי להזהיר את העם (ראו הושע ה ח) כַּנֶּשֶׁר מפני האויב אשר יבוא כנשר עַל בֵּית יְהוָה כדי להחריבו, יַעַן עָבְרוּ בְרִיתִי וְעַל תּוֹרָתִי פָּשָׁעוּ.
ב
לִי יִזְעָקוּ אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל כלומר היה להם לזעוק אלי שאציל אותם, אך הם לא עשו זאת..
ג
זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב את ה' ותורתו מקור הטוב, לכן, אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ.
ד
הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי הֵשִׂירוּ מינו שרים וְלֹא יָדָעְתִּי, כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים כינוי לאלילים ראו הושע ב י לְמַעַן יִכָּרֵת כספם וזהבם יכלו.
ה
זָנַח ה' עֶגְלֵךְ בגלל העגלים שעשית שֹׁמְרוֹן, חָרָה אַפִּי בָּם, עַד מָתַי לֹא יוּכְלוּ נִקָּיֹן להתנקות מעוונות.
ו
כִּי העגל מִיִּשְׂרָאֵל ישראל בנו אותו ואין בו ממש, וְהוּא חָרָשׁ עָשָׂהוּ וְלֹא אֱלֹהִים הוּא, כִּי שְׁבָבִים יִהְיֶה יפורק לחלקים קטנים עֵגֶל שֹׁמְרוֹן.
ז
כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ כלומר הם עוסקים וטורחים בדברים חסרי משמעות אשר אין בהם ממש, הם זורעים רוח וקוצרים סופה, קָמָה תבואה בשלה לפני שנקצרה קרויה קמה אֵין לוֹ צֶמַח בְּלִי יַעֲשֶׂה קֶּמַח אוּלַי יַעֲשֶׂה גם אם יצליחו לעשות קמח זָרִים יִבְלָעֻהוּ והם לא יוכלו להנות מהקמח.
ח
נִבְלַע יִשְׂרָאֵל, עַתָּה הָיוּ בַגּוֹיִם כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ רצון או צורך להשתמש בו.
ט
כִּי הֵמָּה עָלוּ אַשּׁוּר פֶּרֶא בּוֹדֵד לוֹ כמו פרא בודד, אשר אין לו מנהיג, אֶפְרַיִם הִתְנוּ אֲהָבִים נתנו אתנן, כלומר שוחד לאשור כדי שיעזור להם.
י
גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם למרות שנתנו אתנן והתערבו בגוים עַתָּה אֲקַבְּצֵם, וַיָּחֵלּוּ יכנעו מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים מעול האומות.
יא
כִּי אתן עליהם "משא מלך שרים" בגלל ש הִרְבָּה אֶפְרַיִם מִזְבְּחֹת לַחֲטֹא, הָיוּ לוֹ מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא.
יב
(אכתוב) אֶכְתָּב לוֹ (רבו) רֻבֵּי תּוֹרָתִי את דברי תורתי הרבים, כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ הם מתייחסים לדברי כאל דברים זרים.
יג
זִבְחֵי הַבְהָבַי שהם מהבהבים לפני באש יִזְבְּחוּ בָשָׂר וַיֹּאכֵלוּ הם יכולים לאכול את הקורבנות בעצמם כי יְהוָה לֹא רָצָם, עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאותָם הֵמָּה מִצְרַיִם יָשׁוּבוּ.
יד
וַיִּשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת עֹשֵׂהוּ וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת לעבודה זרה וִיהוּדָה הִרְבָּה עָרִים בְּצֻרוֹת ובטח במבצריו ולא בה', לכן, וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּעָרָיו וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ.
{ס}
פירושים ומאמרים באתר דעת • מקראות גדולות על פרק זה • מקראות גדולות הכתר • מ"ג הכתר צילום כתר אר"צ • מקראות גדולות "על־התורה" • מקראות גדולות "ספריא" • האזנה לפרק זה • הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה