רש"י על הושע ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על הושע · ז · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כרפאי לישראל" - כשאני חפץ להושיעם ולרפאות עוונותם נגלו לפני כי פעלו תמיד שקר וגנבים מהם תמיד באים וגונבים ממון חביריהם ואף פושטים גדודיהם בלסטיות ללסטם את הבריות

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובל יאמרו ללבבם" - אינן נותנין אל לבם שכל רעתם כתובה לזכרון לפני

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ישמחו מלך" - מלכם חפץ ברעה שהם עושים

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בוערה מאופה" - שהוסקה מיד הנחתום כן יצרם בוער בקרבם

"ישבות מעיר" - י"ת מה שתירגם ואיני יכול ליישב בו לשון המקרא ולפי משמעו ישבות יצרם הרע שהיה מעירם

"מלוש בצק עד חומצתו" - משחשב בלבו את הרעה כיצד יעשה אותה הוא שובת וישן עד הבוקר שהוא יכול לעשותה כמו שהאופה שובת מלוש בצק עד שהחמיצה שהוא יכול לאפות וכן הוא אומר (במיכה ב) הוי חושבי און ופועלי רע כל משכבותם כאור הבקר יעשוה

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יום מלכנו" - ביום שהיה ממליכין את מלכיהם

"החלו שרים" - נעשו שרינו חולים

"חמת מיין" - מחום היין הבוער בם והמלך מושך ידו מן הטובים והכשרים להתחבר את לוצצים

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי קרבו כתנור לבם בארבם" - הכינו והזמינו את לבם במעשה אורב שלהם כתנור זה שמכינים ומסיקין אותו לאפות

"כל הלילה ישן אופיהם" - נחתום שלהם המסיק את התנור לאחר שהכינו לבם וחשבו את גמר הרעה איך יעשוה

"ישן אופיהם" - כלומר עד הבוקר ישנים ולבוקר בוערים כאש עד שגמרו את רעתם

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואכלו את שופטיהם" - הרגו את סנהדרין שלהם לפי שהיו מוחים בידם ומה עלתה להם כל מלכיהם נפלו לפי שאין קורא בהם אלי ובירושלמי במסכת ע"א דרשו ביום שהמליכו את ירבעם החלו שרים חמת מיין כמו שמפורש אתון לגביה אמרין ליה קום עבד לן ע"א אמר לון השתא עתי רמשא הוא וכל עמא שתיין כלומר עת שכרות הוא שמא עכשיו שכורים אתם ומחר תחזרו בכם איזלון ואיתו בצפרא אזלו ואתו בצפרא הדא היא כי קרבו כתנור וגו' אמר לון אנא דחיל מן סנהדרין דילכון אמרון ליה אנן קטלינן לון הדא היא ואכלו את שופטיהם משך ידו וגו' כד הוה חמי בר נש כשר הוה מותיב גבוי תרין ליצנין ואינון אמרין לו איזה דור חביב מכל הדורות והוא אמר לון דור המדבר ואינון אמרין לו ולא עבדין עבודת אלילים והוא אמר לון אגב דהוו חביבין לא איתענשון ואינון אמרין לו חש דמלכא בעי למעבד כן דום שהמלך רוצה לעשות כן

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יתבולל" - יבולבל בגולה בין האומות

"עוגה בלי הפוכה" - תירגם יונתן כחררה דעד דלא איתהפכת איתאכלת עוגה חררה שאופין על הגחלים

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והוא לא ידע" - לא שם אל לבו שאכלוהו מלכי ארם בימי יהואחז שנאמר (מלכים ב יג) כי לא השאיר ליהואחז וגו' וישימם כעפר לדוש ואעפ"כ לא חזר ירבעם בנו מדעת (מרעת ס"א) אביו

"גם שיבה זרקה" - תרגום יונתן אף חלישותא מטתינון ואינון לא מסתכלין

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וענה גאון ישראל בפניו" - וימאך יקרא דישראל ואינון חזן ל' עוני ואין וענה זה ל' עתיד אלא ל' עבר כמו וקרא זה אל זה (ישעיהו ו) שמעתי שקרא זה אל זה וכמו ועשה לו כתונת פסים (בראשי' לז) ואף זה לשון עבר כבר נמעטו ונשפלו ובכל זאת לא שבו אל ה'

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אין לב" - להבחין מה טוב להם ומה רע להם

"מצרים קראו" - לאותם שהרעו להם מעולם הם קוראים לעזרה

"אשור הלכו" - אל מלך אשור הלכו שיעזור להם

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כאשר ילכו" - למצרים

"אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים" - שהנשר והנץ עולין למעלה ממנו ומורידין אותו לארץ כן אורידם במצרים על ידי נבוכדנצר

"איסירם כשמע לעדתם" - אביא עליהם יסורים ככל אשר אני משמיע לעדתם ביד ירמיהו הנביא שעתידין הם לומר לו התפלל נא בעדנו וגו' (ירמיהו מב) ויגד לנו ה' אלהיך וגו' אם טוב ואם רע וגו' ואמר להם אם שום תשימו נפשיכם לשוב מצרים והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם וכל הענין

"איסירם" - לשון ייסורין ומנחם פי' ל' קשר ומוסרותיך אנתק (ירמיהו ל) אבל דונש פתר ל' ייסורין כמו (ויקר' כו) ליסר אתכם ונוסף היו"ד השני באיסירם כאשר נוסף ביישירו ועפעפיך יישירו נגדך (משלי ד) ל"א כעוף השמים הנלכד ברשת התלויה על כלונסות ולאחר שהם ברשת מורידין הרשת

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואנכי אפדם" - אני הייתי חפץ לפדותם מרעה אשר הם בה

"והמה דברו עלי כזבים" - אמרו אל ירמיהוו שקר אתה מדבר (שם מג) לא שלחך ה' לאמר אל תבואו מצרים

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי יילילו על משכבותם" - כי על כן תבא להם יללה כך ת"י

"יתגוררו" - יש להם מגורות מגורות של דגן לפיכך יסורו וימרדו בי

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואני יסרתי חזקתי זרועותם" - ביראתי על ידי נביאי לשמוע אליהם במה שהם מייסרים אותם ויתחזקו זרועותם

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ישובו לא על" - שבו למצרים ולא להועיל להם לכך נקוד על בקמץ כמו (שמואל ב כג) נאם הגבר הוקם על שהוא לשון עילוי ואינו דבוק לתיבה שלאחריו

"היו כקשת רמיה" - כשרוצה לירות בו חץ לצפון הוא יורה לדרום

"יפלו בחרב שריהם" - יוחנן בן קרח (ירמיהו מג) וכל החיילים ששבו למצרים

"מזעם לשונם" - לשון קשה שהשיבו לירמיהו

"זו לעגם" - אשר ילעיגו להם בארץ מצרים למה שבת' אצלנו כדי להביא עלינו פורעניות והלא כתוב לכם לא תוסיפו לראותם עוד (שמות יד)