ביאור:מלאכי ג
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג
א הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי שליח שלי, מַלְאַךְ הַבְּרִית שמוזכר בהמשך הפסוק (לא מדובר כאן על הנביא מלאכי) וּפִנָּה והוא יפנה מכשולים העומדים ב- דֶרֶךְ לְפָנָי. וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן ה' אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית האחראי על שמירת הברית (אולי הכוונה לברית עם שבט לוי שהוזכרה בפרק הקודם, פסוקים ד-ט, כרמוז כאן בפסוק ג) אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. ב וּמִי מְכַלְכֵּל יכיל, יסבול אֶת יוֹם בּוֹאוֹ? וּמִי הָעֹמֵד יוכל לעמוד, להחזיק מעמד בְּהֵרָאוֹתוֹ בהתגלות המלאך? כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף מזקק וּכְבֹרִית כמו סבון העשוי מבורית מְכַבְּסִים. ג וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כמו בעל מלאכה (צורף) המזקק כֶּסֶף, וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי, וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף, וְהָיוּ הנותרים, לאחר הזיקוק לַיהוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה בצדק, ביושר. ד וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם, כִּימֵי עוֹלָם כמו בימים עברו וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת. ה וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט, וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר זריז בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר, וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר, אַלְמָנָה וְיָתוֹם, וּמַטֵּי גֵר משפט גר (בניגוד לדברים כז יט: "אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר"), וְלֹא יְרֵאוּנִי - אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. ו כִּי אֲנִי יְהוָה לֹא שָׁנִיתִי לא השתניתי, לא הפסקתי לשים לב למעשי הרשעים, וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם לא אבדתם, כי אני ממשיך להשגיח עליכם.
ז
לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם עוד מימי אבות אבותיכם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם. שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. וַאֲמַרְתֶּם: "בַּמֶּה נָשׁוּב בתמימות: מה עשינו רע שעלינו לחזור בתשובה"?
ח
הֲיִקְבַּע האם יכול לגזול, לרמות אָדָם אֱלֹהִים?! כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי! וַאֲמַרְתֶּם: "בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ?" - הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה בעיניין תרומות ומעשרות שאינכם נותנים (אולי בגלל שאתם חושבים שאין לתת לכהנים אשר רבים מהם מושחתים).
ט
בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים בקללות שונות אתם מקוללים, אתם סובלים מסיבות שונות וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים כי אתם גוזלים ממני, הַגּוֹי כֻּלּוֹ וכך נוהג כל העם.
י
הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר מחסן בית המקדש, וִיהִי טֶרֶף אוכל (ללוויים, ואולי גם לעניים) בְּבֵיתִי. וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי.
יא
וְגָעַרְתִּי לָכֶם למענכם בָּאֹכֵל בבעלי חיים מזיקים האוכלים את מזונכם וְלֹא יַשְׁחִת לָכֶם אֶת פְּרִי הָאֲדָמָה, וְלֹא תְשַׁכֵּל תשיל את הענבים לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.
יב
וְאִשְּׁרוּ ישבחו אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם, כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ רצויה, שכולם חפצים בה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.
{ס}
יג
חָזְקוּ היו קשים עָלַי דִּבְרֵיכֶם, אָמַר יְהוָה. וַאֲמַרְתֶּם: "מַה נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ אמרנו אחד לשני עליך דברים קשים"?
יד
אֲמַרְתֶּם: "שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים, וּמַה בֶּצַע שכר, תועלת כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית ומה התועלת בכך שאנחנו הולכים קודרים כאבלים וכפופים מרוב עול המצוות מִפְּנֵי יְהוָה צְבָאוֹת?
טו
וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים מחזקים ומשבחים (אומרים להם "אשריכם!") את הרשעים, גַּם נִבְנוּ ואנו רואים שמתבססים עֹשֵׂי רִשְׁעָה, גַּם בָּחֲנוּ ואפילו אם הם מנסים את אֱלֹהִים - וַיִּמָּלֵטוּ הם נמלטים מעונש".
טז
אָז נִדְבְּרוּ כמו "נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ" בפסוק יג יִרְאֵי יְהוָה אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע אפילו אם הם אמרו דברים קשים, ה' הבין שזה מגיע מתוך מצוקתם, וַיִּכָּתֵב ויכתבו אותם דברים שיראי ה' מדברים זה עם זה ב- סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו, לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ לזכרון לפני ה' לעד - כך שה' לא שוכח מי הם היראים אותו והחושבים על כבודו.
יז
וְהָיוּ אותם יראי ה' לִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, לַיּוֹם ביום אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, סְגֻלָּה לאוצר שמור היטב. וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ הנאמן לאביו (גם אם הבן מתרמר לעיתים, האב סולח לו).
יח
וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם עוד תחזרו להבין את ההבדל בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ.
{ס}
יט
כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר. וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא שיגיע, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב ישאיר לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.
כ
וְזָרְחָה לָכֶם, יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה של ישועה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ השמש תפיץ רפואה בקרניה. וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם תצאו לשמוח ולרקוד ולהשמין מעונג כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק כמו עגלים מפוטמים.
כא
וְעַסּוֹתֶם תמעכו, תלושו כמו עיסה, את ה- רְשָׁעִים, כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם, בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.
{פ}
כב זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב בהר סיני עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא אליהו הנביא, שלא מת, אלא עלה בסערה השמיימה (מלכים ב ב יא) , לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. כד וְהֵשִׁיב יעורר לתשובה לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים יחד עם בניהם, וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם, פֶּן אליהו הנביא ידאג לכך שכל הדורות, אבות ובנים, ישובו לה', כי אם לא - אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ, חֵרֶם השמדה של כל תושביה.
<< · ביאור:מלאכי · ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת" (פסוק י) - הגמרא בתענית ט ע"א מציינת שמדובר במקרה יוצא דופן, בו ניתן לעשות מצווה ולצפות לשכר מהשמים:
- אמר ליה: ומאי "עשר תעשר" (דברים יד כב)?
- אמר ליה: עשר בשביל שתתעשר.
- אמר ליה: מנא לך?
- אמר ליה: זיל נסי. (לך ונסה)
- אמר ליה: ומי שרי לנסוייה (האם מותר לנסות) להקדוש ברוך הוא? והכתיב (דברים ו טז) "לא תנסו את ה'!"
- אמר ליה: הכי אמר רבי הושעיא: חוץ מזו, שנאמר "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די".
- בקריאה בציבור (הפטרת שבת הגדול) נוהגים לחזור על פסוק כג פעם נוספת לאחר הפסוק האחרון כדי לסיים בדבר טוב, כפי שנעשה גם בסוף קריאת מגילת איכה, קהלת ועוד.
- אם כי, "לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" מבשר על יום של דין, שאמנם ינתן בו שכר לצדיקים, אך גם יענשו הרשעים, ויש מפרשים: "הגדול לצדיקים ונורא לרשעים", כך שגם פסוק זה מסתיים במילה קשה.
- עוד נציין שגם ביואל ג ד מופיע: "לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא"