ביאור:יונה ד
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג
| "וַיְמַן יְהוָה אֱלֹהִים קִיקָיוֹן" - ראה "קיקיון מצוי" |
א
וַיֵּרַע היה הדבר רע בעיניו (שהרשעים לא נענשו על חטאיהם) אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה, וַיִּחַר לוֹ הכעיס אותו.
ב
וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר: "אָנָּה יְהוָה, הֲלוֹא זֶה דְבָרִי זאת היתה מחשבתי עַד הֱיוֹתִי כאשר עוד הייתי עַל אַדְמָתִי בנחלתי, במקום בו דיברת אלי בהתחלה - עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, כִּי יָדַעְתִּי כפי שכתוב בי"ג מידות כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם מתחרט עַל הָרָעָה.
ג
וְעַתָּה יְהוָה, קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי, כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי".
{ס}
ד וַיֹּאמֶר יְהוָה: "הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ האם הדבר מאוד חורה לך, מכעיס אותך"?
ה וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר, וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם ממזרח לָעִיר, וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר עד שיעברו ארבעים יום, והוא יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר אולי הם לא יעמדו בתשובתם והגזירה תתבצע. ו וַיְמַן ויזמן יְהוָה אֱלֹהִים קִיקָיוֹן, וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ, לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ מהרעה שהיתה לו, חום השמש (כנראה שהסוכה שבנה יונה היתה דלה, ולא עשתה צל משמעותי). וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה. ז וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת, וַתַּךְ היכתה, כירסמה, חתכה אֶת הַקִּיקָיוֹן בגבעול וַיִּיבָשׁ. ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים רוח מזרחית חמה חֲרִישִׁית שקטה, וַתַּךְ טפחה הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף. וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת, וַיֹּאמֶר כפי שאמר לעיל (פסוק ג) לאחר שהבין שה' סלח לנינוה: "טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי". ט וַיֹּאמֶר בלשון דומה לפסוק ד, כדי להדגיש את ההשוואה שתוצג בפסוק הבא אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה: "הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן"? וַיֹּאמֶר: "הֵיטֵב חָרָה לִי, עַד מָוֶת". י וַיֹּאמֶר יְהוָה: "אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן לַיְלָה בן לילה, בלילה אחד הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד. יא וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה יותר הרבה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ עשרת אלפים (כלומר: 120,000) אָדָם אנשים פשוטים שלא מבינים שמעשיהם רעים אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ בין טוב לרע וּבְהֵמָה רַבָּה הרבה בהמות שלא מגיע להם עונש".
<< · ביאור:יונה · ד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- הסבר נוסף מדוע "וַיִּחַר לוֹ" (פסוק א): שיאמרו שיונה נביא שקר, שהרי נינוה לא נהפכה כפי שאמר.
- "כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה" (פסוק ב) - ובשמות לד ו: "אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת"=עושה הרבה אמת (הכוונה לדין אמת).
- על מידת ה'אמת' חָלַק יונה והחליף אותה ב'ניחם על הרעה' בכדי למחות על אי הצדק שברחמיו של ה'. הוא נענה שמידת הרחמים הכרחית לקיום העולם. כך גם נהגו בסיומה של אמירת י"ג המידות: מחליפים את אמירת 'וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה' באמירת 'וְנַקֵּה' בלבד, וזאת בהתבסס על מאמר התלמוד כי "מנקה הוא לשבים (בתשובה) ואינו מנקה לשאינם שבים" (שבועות לט א). (מתוך הערך י"ג המידות)
- הקל וחומר בפסוקים האחרונים (י-יא) מתפרש כך:
- לך היה קשה לסבול את העובדה שקיקיון נבל, למרות שהיה קיים רק יום אחד, ולא אתה עמלת עליו. כיצד לא אחוס על אנשי נינוה שחזרו בתשובה, שהרי מדובר בעיר גדולה, שקיימת הרבה שנים, ואני (ה') בראתי אותם, וביניהם גם כאלו שלא אשמים בחטאם.
- אולי הקל וחומר כולל גם את העובדה שאם יונה חס על צמח, ברור שיש לחוס על בעלי חיים ועל אנשים.
- הסבר אחר: יונה העריך שאנשי נינוה יחזרו לסורם ולכן טען כלפי ה' שלא יסלח להם. ה' הראה לו שכפי שיונה שמח על הקיקיון למרות שידע שהוא ייבול לאחר זמן קצר, כך גם ה' שמח על חזרתם בתשובה של הרשעים, למרות שהוא יודע שהם יחזרו לחטוא בעתיד.
- "וַיְמַן" מופיע בפרקינו 3 פעמים, וזאת בנוסף ל"וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל" בפרק ב. מהגדול לקטן: דג גדול, קיקיון, תולעת ולבסוף רוח קדים חרישית, שאינה נראית בעין.
