ביאור:עמוס ח
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג
א
כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְהוִה, וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ סל גדול של תאנים.
ב
וַיֹּאמֶר: "מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס"? וָאֹמַר: "כְּלוּב קָיִץ", וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי: "בָּא הַקֵּץ הרמז הוא בדמיון של המילים קָיִץ ו-קֵּץ (לשון נופל על לשון) אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לסלוח לוֹ".
ג
וְהֵילִילוּ יהפכו ליללות בכי שִׁירוֹת הֵיכָל השירים שהם שרים במקדשים שלהם בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. רַב הַפֶּגֶר ישנם מתים רבים, בְּכָל מָקוֹם הִשְׁלִיךְ הָס יש דממת מוות.
{פ}
ד
שִׁמְעוּ זֹאת הַשֹּׁאֲפִים הדורכים על אֶבְיוֹן, וְלַשְׁבִּית והגורמים להשבית, להשמיד (ענוי) עֲנִיֵּי אָרֶץ.
ה
לֵאמֹר: מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ יסתיים ראש החודש, שבעבר נהגו שלא לעבוד בו וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר, וְהַשַּׁבָּת מתי תצא השבת וְנִפְתְּחָה בָּר את מחסני התבואה, לְהַקְטִין אֵיפָה את מידת האיפה בה הם מודדים את התבואה שהם מוכרים (ר' דברים כה יד: "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה") וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל יחידת המשקל בה הם מודדים את הכסף שמשלמים להם תמורתה, וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה.
ו
לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים את העניים, להטות את משפט העניים תמורת שוחד (כמו לעיל ב, ו), או: לקנות אותם לעבדים, וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם סכום קטן, וּמַפַּל בַּר את פסולת התבואה נַשְׁבִּיר נמכור לאחרים, כאילו מדובר בתבואה משובחת.
ז
נִשְׁבַּע יְהוָה בִּגְאוֹן יַעֲקֹב במרומי הרי ישראל (אולי ככינוי לבית המקדש): אִם לא (לשון שבועה) אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל מַעֲשֵׂיהֶם את כל חטאיהם.
ח
הַעַל זֹאת לֹא תִרְגַּז תרעד הָאָרֶץ וְאָבַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ? וְעָלְתָה כָאֹר כמו ביאור (תסחף במי הנהר) כֻּלָּהּ וְנִגְרְשָׁה ותסחף (ונשקה) וְנִשְׁקְעָה כִּיאוֹר כביאור מִצְרָיִם.
{ס}
ט וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְהֵבֵאתִי אגרום שתשקע הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם, וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר. י וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה, וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה כמנהג אבלות הנפוץ בעמים עובדי ע"ז ("וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת" - דברים יד א) , וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד הורים על בנם היחיד שמת וְאַחֲרִיתָהּ ואחרית דבר, סוף כל האסונות יובילו ל- כְּיוֹם מָר יום המוות.
יא
הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ - לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהוָה.
יב
וְנָעוּ ינדדו מִיָּם עַד יָם מים סוף ועד ים פלישתים - כלומר, מדרום ועד המערב וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח, יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר יְהוָה וְלֹא יִמְצָאוּ.
יג
בַּיּוֹם הַהוּא תִּתְעַלַּפְנָה כביכול עילפון בצמא מתוך שאיפה לדבר ה' הַבְּתוּלֹת הַיָּפוֹת וְהַבַּחוּרִים בַּצָּמָא.
יד
הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת באלילי (לשון לעג, לציין שהאסונות באשמתם) שֹׁמְרוֹן אלילי ממלכת שומרון (בבית אל ובדן), וְאָמְרוּ: "חֵי אנו נשבעים בחייו של אֱלֹהֶיךָ דָּן עגל הזהב בדן, וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע אלוהי הע"ז שבדרך לבאר שבע (ר' לעיל ה, ה), ואולי השבועה היא בשמה של הדרך עצמה" - וְנָפְלוּ וְלֹא יָקוּמוּ עוֹד.
{ס}
<< · ביאור:עמוס · ח · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ יסתיים ראש החודש, שבעבר נהגו שלא לעבוד בו וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר" (פסוק ה) - ראיות נוספות לשביתה ממלאכה בראשי חודשים נמצא למצא בהפסוקים: "לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת" (מלכים ב ד כג) וכן "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם" - במדבר י י) ועוד. ראו סקירה הלכתית-הסטורית במאמרו של ד"ר אלכסנדר קליין
- "וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם, וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר" (פסוק ט) - השמש באה משמעו השמש שקעה, כמו "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ" בויקרא כב ז ועוד, אך ניתן לפרש כאן שהשמש נעלמה בצהריים - כלומר: ליקוי חמה. אם כן, סביר שהפסוק מבוסס על ליקוי חמה שעמוס ראה ממש בעיניו. ליקוי חמה כזה אכן היה בתקופתו, א' בסיון, 15 ביוני, 763 לפנה"ס. ליקוי זה תועד היטב על ידי האשורים, הוא נקרא "ליקוי החמה האשורי", ובארץ ישראל הוא היה כמעט מלא. אזכור נוסף לליקוי חמה מופיע ביואל ג ד: "הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ". (על פי נתנאל אלינסון)