בנמשל, זוהי הצהרת אהבה בין ה' לאדם:

• האומה הישראלית מצהירה, ששום כוח שבעולם לא יצליח לבטל את אהבתה לה': "מים רבים - האומות, ונהרות - שריהם ומלכיהם, לא ישטפוה - על ידי חוזק ואימה, ואף על ידי פתוי והסתה; אם יתן איש את כל הון ביתו - כדי להמיר אהבתך. בוז יבוזו לו - כל אלה, הקב"ה ובית דינו מעידים, שכך כנסת ישראל מתרפקת על דודה" ( רש"י ) . גם אם הגויים "ישטפו" אותנו בכסף, וגם אם - להבדיל - הם "ישטפו" אותנו בנהרות של דם, אנחנו נבוז להם ונדבק באהבתנו את ה'.
• ה' מצהיר, ששום כוח שבעולם לא יצליח לבטל את אהבתו לאנשים המקושרים לתורה: "עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה, שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה". אדם שאוהב את התורה ומחובר אליה, גם אם נכשל בעבירה של תאווה (הנמשלת למים) אין היא מְכַבָּה את זכות התורה, וה' עדיין אוהב אותו ומאפשר לו לשוב אליו: "אילמלא דרשוה דואג ואחיתופל הכי לא רדפו בתר דוד, דכתיב (תהלים עא, יא) לאמר אלהים עזבו וגו', מאי דרוש? (דברים כג, טו) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, והן אינן יודעין, שעבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה" (רב יוסף בשם רבי מנחם בר יוסי, תלמוד בבלי סוטה כא א ) . דואג ואחיתופל חשבו, בעקבות חטא דוד ובת שבע, שה' עזב את דוד לגמרי. אבל הם לא ידעו על האהבה המיוחדת בין ה' לדוד, אהבה שנשארה בתוקפה למרות שה' כעס על דוד והעניש אותו.
• כן דרשו את הפסוק גם על אנשים שמנסים "לקנות" זכויות רוחניות בבת אחת, מבלי לעמול: "מאי בוז יבוזו לו? אמר עולא: לא כשמעון אחי עזריה, ולא כר' יוחנן דבי נשיאה, אלא כהלל ושבנא, דכי אתא רב דימי, אמר: הלל ושבנא אחי הוו, הלל עסק בתורה, שבנא עבד עיסקא; לסוף אמר לו: 'תא נערוב וליפלוג!' יצתה בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו וגו'" (בבלי, שם) . ישנם אנשים המפרנסים את קרובי משפחתם העוסקים בתורה, ומתחלקים עמם בזכות הלימוד; אבל ישנם אנשים שרוצים לקנות "למפרע" זכויות של אנשים שלמדו תורה בדוחק, ואנשים כאלה מעוררים רק בוז. וראו גם ויקרא רבה ל א .

ראו גם: גניבה לעומת ניאוף בספר משלי .

• יכל = היה מסוגל או היה רשאי
• בית = משל לרכוש, משל למשפחה
• בז, בזה = זלזל, המעיט בערך
• אהבה = א. רצון לקבל ולהתקרב; ב. רצון לתת ולהיטיב

מאת: פלוני בן פלונית, 1.5.2003: "לבי נוטה להסכים אתך, אבל אפשר להסתכל על זה גם מצד אחר. אפשר שהפסוק בשיר השירים, "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה - בוז יבוזו לו" מביע תמיהה, ואולי ביקורת מוסוות, כלפי המצב שמתואר בפסוקים הבאים, (שיר השירים ח יא): "כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים, אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף. כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי, הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה, וּמָאֶתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ""." אפשר לפרש שמשמעותו של הכרם אינו כרם ענבים אלא משל לנשותיו של שלמה. הרעיה בפסוקים אלו בָּזָה לשלמה, הנותן לשומריו להשגיח על נשותיו. לעומת זאת, הרעיה גאה בכך שכרמה שלה הוא יחידי, והיא משגיחה עליו ולא מוכנה לתתו לאחרים (ואם רוצים, ניתן לפרש שכנסת ישראל מקנאת לקב"ה במשל זה). לדידנו, אם מפרשים את הפסוקים הנ"ל כפי שהצגתי, אפשר שהפסוק "אם יתן וגו'" מביע תמיהה על המצב, ששלמה נותן את כל הון ביתו באהבה (שהרי על הנוטרים נאמר "איש יבא בפריו אלף כסף") ואין בזים לו.

פסוק ז' כולו מציג איפוא ניגוד: מצד אחר מים רבים לא יכולים לכבות את האהבה, אבל מצד שני, כשאדם נותן את כל הון ביתו בעבור האהבה, אין בזים לו!".

• אראל: "לא הבנתי. אתה טוען שהאיש שנותן "את כל הון ביתו באהבה" הוא שלמה, שמשלם כסף לשומרים על מנת שישמרו על נשותיו? אם כן - אז מדוע הכתוב מדגיש שהוא נותן "את כל הון ביתו" (כלומר הרבה כסף)? הרי, גם אם שלמה היה נותן מעט כסף, עדיין היה צריך לבוז לו!"

• פבפ: "הכתוב מדגיש "את כל הון ביתו" משום שיש הקבלה בין "מים רבים" לבין "את כל הון ביתו", וזה רק מעצים את הניגוד. באותה נשימה אפשר לשאול מדוע הכתוב מדגיש "מים רבים". "

קובי כהן, 4.1.04: "המילים הנכונות בזמן הנכון. יש לך עוד פניני חכמה?"

עוד על השפעות ההון, ראו הון - מועיל או לא?