ביאור:אהבה חיובית ושלילית

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.



פרשת וישב: על אהבה / מוטי לקסמן, תשס"ט[עריכה]

" "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ" ..." (שיר השירים ח ז).

כשיש אהבה היא חזקה מכל דבר, נכון?

בדברים על פרשת השבוע פרשת "וישב", נעסוק היום באהבה.

נתחיל בהיסטוריה, יעקב נולד וגדל מעט: "וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (בראשית כה כח).

יעקב היה אהוב על אמו. איזו אהבה? " "ורבקה אוהבת את יעקב, אהבת הטוב" " (תולדות יצחק על אתר).

יעקב היה אהוב על ידי אמו, הוא זכה באהבה. האם זה יפתיע שהוא גם ידע לאהוב?

ובכן, "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל..." (בראשית כט יח).

"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית כט כ).

לא רק על אהבה מסופר כאן, אלא גם על עבודה רבת שנים כדי לזכות באהובה.

נהדר, לא?

אדם קיבל אהבה והוא גם משרה אהבה, יש תופעה יותר מלבבת מזו?

והנה יעקב גדל התפתח, והוא מגיע ישר לפרשת השבוע שלנו, פרשת "וישב" ואכן, גם פה:

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ" (בראשית לז ג).

ממש דמות מלאת אהבה, בכל שלב מחייו חוזרת האהבה ומפעמת בו.

אבל כאן, בפרשת "וישב", האהבה מתבטאת גם במעשה שיש בו מעין הצהרה, שכולם יידעו: "וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (בראשית לז ג).

ואכן כולם רואים, ולא... מתלהבים.

הפגנת אהבה זו מעלה מיד תגובת-נגד-זועמת-מאוד מצד שאר בני יעקב, אחיו של יוסף: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (בראשית לז ד). ולאחר שיוסף מספר להם על חלומותיו, כתוב במקרא: "וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו" (בראשית לז יא).

מדוע שונאים האחים את יוסף אחיהם?

שנאתם מוסברת על-ידי קנאתם ביוסף בשל היחס המועדף לו הוא זוכה מצד האב, ובשל חלומות הגדולה של יוסף.

האם זה מפליא?

האם זה מפליא שקנאה מביאה לשנאה?

הרי כבר בתחילת חומש בראשית אנו קוראים על קנאת קין בהבל אחיו: "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (בראשית ד ד-ה); קנאה הגוררת את קין לרצוח את הבל אחיו.

קנאה שמביאה לשנאה זה מובן, אבל איך זה שאהבה מביאה לקנאה?

האם אהבה אינה רגש חם, טהור ומלטף?

נכון, אבל השאלה היא אינה את מי אוהבים או את מה אוהבים, אלא איך אוהבים. כלומר איך מתבטאת האהבה, ובעיקר, מה בוחרים לעשות בשם האהבה או בשם האהוב.

זה טבעי שאדם שיש לו 12 ילדים, אין לו אותה מידה של אהבה כלפי כולם.

ובכלל, האם אפשר למדוד את מידת האהבה במשורה?

אם-כן, במקרה שלנו, יעקב האב אינו מסתפק באהבה שלו לבנו יוסף - הוא מבטא את האהבה. ואופן הביטוי משקף העדפה, משקף יחס מפלה.

על סכנה זו כבר התריע ר' שמעון בן יוחאי: " "אהבה מקלקלת את השורה" " (בראשית רבה נה ח).

אחד הפירושים האפשריים לכך הוא: אהבה עלולה לשבש את הראוי ואת התקין.

והנה, בתורה יש בפירוש אמירה נגד שיבוש נוהל תקין בשם האהבה: "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה: וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר" (דברים כא טו-טז).

התורה כאילו אומרת: יש תחומים, יש דברים שבהם אין לפעול רק על-פי האהבה.

לכן, אנו צריכים לחזור ולשאול: האמנם האהבה היא המקלקלת את השורה?

לטעמי צריך לראות זאת אחרת: על הלב אי אפשר לצוות, אי אפשר לומר ללב מה להרגיש.

בהרבה מקרים נולד ומתפתח בנו רגש ללא כל שליטה או רצון שלנו.

ויש מקרים שאדם לא מבין למה הוא מרגיש כך או אחרת.

התעוררות או קיום רגש באדם אינו בסיס לטענה כלפיו.

השאלה היא: מה אדם עושה עם הרגש המפעם בו?

האם הוא מתחשב בתוצאות ובהשלכות של המעשה בו הוא בוחר בהתאם לרגש?

יעקב לא שקל כנראה היטב את השפעת כתונת הפסים על האחים.

אגב, יעקב למד זאת ממשפחת המוצא שלו.

אהבת אמו אותו הייתה יותר כנגד עשו מאשר למענו.

כלומר ליעקב היה ממי ללמוד איך לאהוב חלק מן הילדים, ובכך לעורר קנאה בין ילדים.

ברור, אין זה מצדיק את התנהגות יעקב.

אבל, בואו לא נאשים את האהבה בתוצאת המעשה הנעשה בשמה.

אם האהבה יכלה לדבר בלשון שאנו מבינים, וודאי הייתה מנחה גם את יעקב לא לעורר קנאה שהייתה עלולה להסתיים ברצח.

האהבה אינה נושאת באחריות לדברים הנעשים כביכול בשמה.

וזה אמור גם לגבי אנשים שבשם אהבה לרעיון או לאידיאולוגיה, מוכנים לפגוע באלה שיש להם השקפה אחרת.

אבל זה מחייב דיון אחר.

ולמרות הכל בואו ולא נפסיק לאהוב...

אמנם, ביאליק, התלונן:

" "ועוד רז אחד לַך אתוודה: / נפשי נשרפה בלהבה; / אומרים, א ה ב ה יש בעולם – מה-זאת אהבה?" "

אבל, חווה אלברשטיין, לעומת-זאת, כתבה לנו הנחיות:

" "האהבה מאלתרת / האהבה לא קוראת תווים / יש מנגינה שחוזרת / אך היא נסתרת בין הצלילים.

האהבה מאלתרת / האהבה מפתיעה תמיד / איש לא נותן אות מתי להתחיל / איש לא כותב בשבילך תפקיד.

יש להקשיב ללא הרף / להצטרף בדקה הנכונה / האהבה מאלתרת / לך בעקבות המנגינה." "

אז אני מקווה שכל אחד מאתנו ישמע את המנגינה המתאימה לו, ילך בעקבותיה, ויאהב, ויהיה אהוב.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של מוטי לקסמן שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-12-17.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0137_1