ביאור:אפלטון והתנ"ך: האם עדיפה ידידות בלי תשוקה?

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בדיאלוג של אפלטון "פידרוס" מובא נאום הנואם הגדול ליסיאס על המאהבים, בו הוא טוען, כי תיתכן ואף עדיפה ידידות אמיצה מבלי תשוקת אהבה, המשבשת את הדעת. סוקרטס מצדו מספר סיפור על אוהב שנראה כלא אוהב ושכנע את אהובו שיש להיענות לשאינו אוהב, כי – "המאהבים מעוררים איבות עצומות בשל סיבות פעוטות, והם נוהגים באהוביהם בצרות עין וגורמים להם כאב" (כל כתבי אפלטון, כרך ג', עמ' 373). אך אז מתחרט סוקרטס ואומר, כי הארוס אלוהי הוא. ולהפך – אותו שיגעון הוא מתת אלוהים, המביא לנו טובות. ואומר – האוהב הריהו מצמיח נוצה (מזכיר את - יחזקאל יז ג: "הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה אשר לו הרקמה"). וכאן נותן משל לנשמה, שהיא כרכב ושני סוסים, אחד טוב ואחד רע. והוא נמשל לשכל, שצריך לשלוט ולנתב את היצר הרע ואת זה הטוב והמתוקן. ואחר-כך ניסוב הדיון על הרטוריקה וההרמוניה הדרושה לה.

בעניין האהבה בתנ"ך דנו כבר בדיוננו ב"משתה", ואולם יש להוסיף, כי גם בתנ"ך מתוארת לנו הדמות השלילית של האהבה המוגזמת, שהיא אכן אבן הנגף שבה, אף כי בודאי שאין היא מבטלת את ערכה, וכך נאמר – ונתמקד בסוף הפסוק - שיר השירים ח ז: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו". באופן דומה נאמר על אמנון, לאחר שאנס את אחותו-למחצה תמר - שמואל ב יג טו: "וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר לה אמנון קומי לכי". אכן, באהבה יש את הקוץ הזה, שעלול להפכה לשלילית. וכן הוא אומר, תוך שהוא משווה האהבה לקנאה - שיר השירים ח ו: "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה".

בעניין אהבת הנערים המוזכרת כאן – התורה כידוע מתנגדת לכך - ויקרא כ יג: "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם". ואולם יש את השאלה בדבר דוד המלך ויהונתן, שהרי כותב דוד - שמואל ב א כו: "צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים", אף כי זה עדיין לא מפרט את אופי האהבה הזו. אך כששאול מקלל את יהונתן בנו הוא אומר - שמואל א כ ל: "ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך". כאן כבר מוזכרת הערווה בפירוש, אך עדיין אין הקביעה הזו חד-משמעית ויכול להיות שמדובר בביטוי בעלמא, וכך מפרשים כל אוחזי הדת.

את משל השכל השולט ביצרים אנו פוגשים בתנ"ך בדבר אלוהים לקין לאחר רצח הבל אחיו - בראשית ד ז: "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו". כלומר – בידיו של קין להשתלט על יצרו הרע, היא תשוקתו. וביתר דיוק בהקבלה הדבר נאמר בפסוק הבא - תהלים לב ט: "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך".

לבסוף נאמר, כי אולי מדיאלוג זה – אם לא מ"המשתה" נפוץ המושג של 'האהבה האפלטונית', ואם כך הוא הרי שבטעות יסודו. אך אולי הוא נובע מניסיונו של אפלטון להעלות כל דבר לרמה האידאית.


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-06-03.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t3008_2