פרדס רמונים כג יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · פרדס רמונים · כג · יז · >>

פרק שבעה עשר:

פאר כבר נודע מה שארז"ל (מק דף, טו) שהתפילין נקראים פאר ופי' הרשב"י ע"ה (בהקדמת תז, דף) כי תפילין על רישא דקב"ה בינה על התפארת וחופפת עליו נקרא פאר ע"ש שהוא מפאר התפארת. ועוד שאז הוא כולל ששה ענפים על ידה. ולכן נקרא פאר מלשון פארי המגבעות (שמות לט, כח) פי' שמסעף אותו ומפארו. וקרוב לזה פי' ר' משה :

פה בענין הפה פי' בערך לשון. ועכ"ז נרחיב הביאור. הנה פיות הם שתים. הפה האחת היא המלכות ונקראת פה מצד המילה יסוד. וחושבניה דדין כחושבניה דדין. והעיקר הוא מה שאנו אומרים שהמלכות פה אין הכונה שהיא כל הפה. אלא הכונה פתיחת הפה לבד היא המלכות. כאלו נאמר כשיפתח אדם שפתיו אותו האויר והפתיחה המתהווה בין השפתים הוא הפה אמנם השפתים הוא נצח והוד. והלשון המסבב בין השפתים משוכה כלפי פנים הוא היסוד ולכן נקרא לשון. ובפעולות הדבור מתייחד הפה עם הגרון על ידי הלשון שראשו א' בין השפתים מגיע לפה ממש וראשו א' מגיע לגרון שבו הקנה שהוא הת"ת כאשר יתבאר בערכו ב"ה. ולמעלה מכללות הפה הזאת יש פה אחרת והיא גדולה גבורה הם השפתים ולפנים מהם הלשון הוא הבינה שנקרא לשון. ולא בינה בעצמה אמנם בת"ת הנעלם בבינה בסוד הדעת. ופתיחת הפה בעצמה הוא הבינה כי היא הנקבה העליונה. והגרון שממנו יוצא הדבור הוא חכמה:

ועתה נבאר מה הפיות האלה משמשות.

והענין כי הדבור הוא המשל אל ההויות בעולמות העליונים. וכמו שבעולם התחתון יתהוה הדבור ע"י יחוד האברים האלה שהם פה שפתים לשון גרון, כן בעולם הנאצל יתהוו ההויות ויתאצלו על ידי הכלים האלה. והנה ההויות נעלמות בחכמה תכלית ההעלם עד שלא ישפוט שם מציאות הויות אלא בבינה. והנה ההעלם ההוא שבחכמה יצא אל הבינה ושם יתגלה מציאות דק ונעלם ביותר. וקראנוהו גלוי עם היותו נעלם, בערך ההעלם וההסתר הגדול שבחכמה עד שאין ביניהם ובין האפס והאין אלא כמלא נימא כדפי' בשער סדר האצילות. וכאשר יתגלו בבינה יתהוו במציאות י"ש, שישפטו ביש ולא באי"ן. ונתבאר כי כערך החכמה אל הבינה כן ערך הת"ת אל המלכות. כי ת"ת ומלכות נקראת בן ובת, וחכמה ובינה אב ואם.

והנה אב ואם יתייחדו כמו שיתייחדו הבן והבת כמפורסם. והנה יחוד האב והאם על ידי הלשון הנחמד הנקרא דעת כדפי' בשער מהות והנהגה ועל ידי הדעת יצאו ההויות לחוץ בבינה. ובענין דדבורא דהאי דעת אינון גדולה גבורה. והיינו דעת לשון, וגדולה וגבורה שפתים, והבינה פה המוציאה האותיות והדבור מהכח הנבחר אל הפועל המתגלה. ואין [תימא] בהיות בינה הפה למעלה מהשפתים גדולה וגבורה, שכן דרך המלכות כי ע"י הזווג תעלה למעלה מנצח והוד. ומי שעיני שכל לו, מבשר קדש אשר עליו בעת זווגו יכול להכריח דבר זה. וכאשר ההויות נתגלו בבינה לא נתגלו בדבור וחתיכת שפתים ופרטי האותיות אלא בקול, וזה מורה על רוב ההעלם שהם עדיין כדמיון אור האותיות בבינה כאשר יתבאר בשער האותיות פ"ב. וע"י הקול שהם בבינה קול דלא אשתמע נתגלו ההויות והם שם נטועים נטיעה לבד, כדפי' בשער סדר האצילות. והוכרחו אל שתילה לשיתגלו ההויות היטב והוצרכו אל פה, והיא פה המלכות שהוא ע"י השפתים והלשון.

והנה הת"ת יתייחד עם המלכות על ידי היסוד שהוא הלשון ויצאו האותיות וההויות מבינה על ידי אור מים רקיע כדמיון הזרע ממש. ומשם יושפעו על התפארת רקיע ודאי כאשר יתבאר בערכו. וכאשר הם שם משפיעם ע"י היסוד במלכות והמלכות מתעברת מהם ומולידם ומצמיחם ומוציאם לכח הדבור שהוא חתוך התיבות על ידי היחוד הגמור.

והנה לפי זה הפיות הם שנים פה עלאה, פה תתאה, והלשונות הם שנים לשון עלאה ולשון תתאה. ויצדק לשון בבינה ועיקרו בסוד הדעת המתעלם בה בתוך חדריה, כמבואר בשער אם הא"ס הוא הכתר. והדבור יוצא על ידי שניהם. והשפתים הם שני עליונים ושני תחתונים.

ופה אל פה אדבר בו (במדבר יב, ח) פי' רבי משה שהוא ת"ת ומלכות ואין צורך לפי דרכנו לזה. אלא נבואתו של מרע"ה היתה ע"י שני הפיות כדפירשנו ולפיכך היתה מבוארת ומבוררת. אמנם שאר הנביאים היא על ידי פה אחת. כי נבואתם מלמטה ולכן היתה עבה בדמיונות. אמנם נבואת משה רבינו עליו השלום הי' מלמעלה והי' באה אליו מתוך שתי פיות ולכן היו הדברים בחתיכת הדבור ברור ויפה. וכבר נודע כי תורה שבכתב היא נשפעת מחכמה כמו שנבאר בערכו בפרק, ומפני היותה מחכמה היתה מוכרחת הנבואה להיות על ידי שתי פיות כדפי'. ונקרא השכינה פי ה' בהיותה מתחברת עם דודה חבור הזווג לא דרך דבור ואז נק' פי י"י. ורבי משה פי' בענין אחר כי נק' פי ה' לרמוז אל הרחמים. ונקראת פי הגבורה לרמוז אל יניקתה מצד הגבורה ואז משפעת כח הדין וזהו פי שפי' מקום בית שער לכניסה וליציאה.

ומלת פה בחולם פירש הרשב"י ע"ה בזהר (תשא דף, קצ) שהיא ג"כ במלכות. ובמ"א נראה מדבריו כי הוא ביסוד והכל אחד כי המלכות [ע"י] נקראת פה. (וברמ פנחס, דף) מצינו לכאורה הפך הנדרש למעלה משמו וכאשר נדקדק בלשונו שם נמצא שאינה קושיא. וז"ל ואתקריאת אז"ן מסטרא דשמאלא הטה ה' אזניך ושמע, ואתקריאת רי"ח מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ואתקריאת פה מגרמה וכו' עכ"ל.

והנה בערך אותם ([[התיבות {{{2}}}|התיבות, {{{2}}}]]) [הבחינות] שהם אז"ן ורי"ח שהם מצד התפארת ומצד הגבורה, אמר שהפה מצד עצמה שאינה מצדם. אבל לא שלא יהיה בה מצד איזו מדה שתהיה. או נאמר כי שניהם צודקות כאשר היא בכל כליה שהם הלשון והשפתים אז לא תקרא פה אלא מצד היסוד כי ע"י מתייחדת עם הכלים האלה. אבל כשנתייחס הפה בערך הפה לבדה בלי התחבר אליה שם אחד מהכלים האלה, אז תקרא פה מצדה:

פקד עון פירש רבי משה כי הגבורה נקרא פוקד עון ולא פירש בו טעם כלל. ונראה לי שלא תקרא כן אלא בהיותה פועלת על ידי המלכות, שבה הפקידה לכל הבחינות כאשר נבאר:

פחד פי' הגבורה נקרא פחד מפני שמכח הדין פוחדים ממנה כל הנבראים עליונים ותחתונים. ונקראת כן בהתלבשה בכח הדין החזק. ונקרא פחד יצחק מפני שיצחק מרכבה אליה וראייה וישבע יעקב בפחד אביו יצחק (בראשית לא, נג):

פטר רחם פי' הרשב"י ע"ה בתקונים (תקונאל) כי השכינה נקראת פטר רחם מפני שהיא פתיחת רמ"ח מצות עשה. ונראה שנקראת כן כאשר היא למטה בבחינתה התחתונה, שבה משפעת המצות ועניינם ושכרם. ובבחינה זו היא כוללת רמ"ח:

פלא הוא מלשון היפלא מה' דבר (בראשית יח, יד), שפירושו בת"א היתכסי. ועיקרו בכתר לרמוז אל רוב העלם. וגם החכמה נקרא לפעמים כן. וכן פי' בזהר פרשת צו (דף, לא.) פלא דא חכמתא עלאה דהיא פליאה ואתכסייא מכולא עכ"ל. והטעם מפני שהיא מתדבקת בכתר ומתעלמת עמו וזה שאמר דהיא פליאה פירוש נעלמת בכתר. והנתיבות שבחכמה נקראים פלאות. ויש שפירש מלשון כי יפליא (ויקרא כז, ב.) שפירושו ענין הבדלה והפרשה. ונקראים הנתיבות כן מפני שהן מופרשים זה מזה ומובדלים זה מזה. והעקר אצלינו שנקראים כן מפני שהם נעלמים. ובזוהר (בלק דף, קצג) פירש פלא דא נתיב לא ידעו עיט כו' ע"ש. הנה מפני העלמו נקרא פלא. ולפי זה אין לתמוה אם ימצא מי שיקרא למלכות פלא. ויש שקוראים לת"ת פלא, מפני שעולה עד הכתר בסוד הדעת. והכלל בעניינים האלה כי אין פלא אלא מצד הכתר הנקרא אלף:

פלג פירוש רבי משה כי הבינה נקראת כן מפני שהיא פלג אלדים מלא מים (תהלים סה, י). ונראה לי כי המלכות נקראת כן מפני שהיא ברכה מלאה מים ונקראת בלשון פלג מפני שנפלגה הארץ [קטו] ונטרדה למטה:

פנים המאירים פירש ר' משה כי הוא הת"ת שהם מאירים למלכות. ואפשר לומר שפנים המאירים הם פני חמה שהם פני הת"ת או הבינה. וששאינם מאירים הם במלכות. ועם היות שאנו אומרים מאירים ת"ת או בינה, ושאינם מאירים מלכות. כבר אפשר לומר פנים מאירים נצח, שאינם מאירים הוד. על דרך אספקלריאה המאירה, ושאינה מאירה, שפירשנו בערכו.

ויש פנים בפנים, והם פני הת"ת ופני המלכות. וכן פני יעקב הוא הלבנה עם היות שבארו המפרשים בענין אחר זהו עיקר. כי צורתו של יעקב חקוקה בלבנה. ולפעמים יש פנים של זעם, כמו פני ה' חלקם (איכה ד, טז). ויש פנים של רצון, כמו האירה פניך על עבדך (תהלים לא, יז). והכל לפי היניקה. כשיונקת מחסד, אז פני הרצון והרחמים. וכשיונקת מגבורה, אז ח"ו פנים של זעם. ועד"ז פי' הרשב"י ע"ה בר"מ (תצא דף, רפב) פני חמה, שהם גדולה גבורה. פני לבנה, נצח והוד. ימיניים של רחמים, ושמאליים של זעם. הכל לפי היניקה, אל החמה או אל הלבנה:

פסק נקראת המלכות מצד הת"ת ובהיותו נוטה אל הדין. מטעם שבו תלוי כל פסקי הלכות ופסקי דינין וזהו סוף [פסוק סוף] ופסק לכל המדרגות הקדושות. וכאשר התפארת שהוא ו' יתייחד עמה תקרא פסוק. שהוא התפארת עם המלכות מיוחדים ועולה התפארת בשם המלכות. נמצאנו אומרים המלכות מצד התפארת נקראת פסק והתפארת פסוק וכן בארו בתקונים (בתקוני זח, דף):

פקודה פי' בזהר פרשת פנחס (דף רכב, עב) בפסוק (איוב י, יב) ופקודתך שמרה רוחי כי המלכות נקראת פקודה. והטעם כי הת"ת לחדשיו יבקר אותה להכינה ולסעדה ולכן היא פקודה ממנו בשפעו הטוב:

פקודים נקרא הנצח וההוד וכן אלה פקודי (שמות לח, כא). הם תרין פקודין כן נתבאר בתקונים (בתקוני זח, דף) עוד בארו שם כי לשון פקד פקדתי הם עצמם ב' פקודין נצח והוד. וקשה למה שנתבאר כי פקודה היא המלכות. אמנם מתעוררת מצד הנצחים שעליה לפקוד. ובזהר פרשת פקודי (דף, רכ.) פי' שכל כחות הקדושים התחתונים שבמלכות למטה נקראים פקודי המשכן שהם חיתו שדי כדפי' בערכו:

פקידה פי' ר' משה פקידה היא ביסוד. ובזהר (ויצא קנט, עב) פירש כי היא במלכות וראייה פקוד יפקוד אלהים וגו' אלהים במלכות. וכן בארו ג"כ בפרשת וירא (דף, קטו) פקידה לנוקבא זכירה לדכורא. ובזהר (פרשת ויצא, דף) פי' כמו שיש זכירה ופקידה בצד הקדושה כן יש זכירה ופקידה בצד ס"ם ולילית:

פרה אדומה פי' בתקינים (תקונאכא) כי הבינה מסטרא דגבורה נקרא אדומה, ומסטרא דחסד אברהם נקרא תמימה. ובר"מ (פנחס דף, רמג) פי' שגם המלכות נקראת פרה אדומה מצד הגבורה ותמימה מצד החסד. והכל אחד, הבינה מצד השפעתה בהם והמלכות מצד יניקתה:

פרט לכאורה נראה כי המלכות תקרא פרט. אבל בתקונים (תקונאע) פי' הכתר כלל, והתפארת פרט, והמלכות כלל. ולפי דרך זה ר"ל כי הכתר נכלל בו חסד דין ורחמים. ונפרטים בתפארת בחסד וגבורה ות"ת. ונכללים במלכות כנודע. ופירשנו בשער מהות והנהגה:

פרי עץ הוא השכינה שהוא אתרוג. ונקראת פרי עץ הדר, בהיותה בארץ החיים משנה לשנה, מראשית השנה ועד אחרית שנה. והוא פרי הנלקח מעץ הדר. בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע (בראשית, ב). כי ד"ו פרצופין נבראו. והתפארת הוא הדר מפואר. כן בארו בזהר פרשת ויקרא (דף כד, עא):

פריעה פירש רבי משה שהיא ביסוד. ורבים מהמפרשים פי' במלכות. והענין כי מילה ופריעה הם שני מדרגות. מילה הוא הכרתת הערלה והעברתה מן העולם. ופי' בפרקים הקודמים כי אין ביעור חמץ אלא שריפה וכו'. אמנם פריעה הוא קירוב הערלה אל הקדושה [קטז] ואנו [מקרעים] את הקליפה באופן שיתגלה הקדושה עליהם. והוא כדמיון פרי החג, שהם שבעים שרים שהם נקרבים על גב המזבח ובקרבתם אל הקדושה הם חוזרים אל הקדושה. ואין אנו מבערים אותה מכל וכל, כדמיון המילה. ואמנם הפריעה הזאת הוא מצד החסד שהוא מקרב הכל, כדמיון לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. והארכנו בדרוש הזה בשער אבי"ע:

פרכת נקראת המלכות כי היא פרכת ומסך בין האצילות לכל הדברים אשר תחתיה. ותקרא פרכת בחינה התחתונה אשר לה שהיא המבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים:

פרנס הבינה נקרא כן לפי שהיא זנה ומפרנסת לכל החיילים העליונים והם ז"י הבנין שתחתיה. וכן המלכות נקראת פרנס לפי שהיא זנה ומפרנסת לכל החיילים התחתונים אשר תחתיה. כדכתיב (משלי, לא) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כו' ונקראים כן בהיותם מפרנסים התחתונים אשר תחתיהם:

פשוטה נקרא החסד וכן פי' בתקונים (בתקוני זח, דף) והכריחו בפסוק כי ימינך פשוטה וכן ארז"ל פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה והוא תקיעה והיינו חסד:

פתח המלכות נקראת פתח כי היא הכניסה אל האצילות. ולא תקרא כן אלא בבחינתה התחתונה שבערכת היא הכניסה אל האצילות. ונקראת ג"כ פתח עינים ומפני שהיא פתח לעינים נצח והוד העומדים עליה ואין מי שיוכל להתנבאות ולהציץ בעינים אלו אלא מפתח זו.

ובזוהר פרשת אחרי (דף עא:, עב) פירש כי נקראת פתח עינים משום דכל עיינין דעלמא להאי פתחא מצפאן ע"כ. וכן נתבאר ג"כ בפרשת בראשית (דף א, עב).

ונקראת ג"כ פתח האהל כן מתבאר בזוהר פרשת וירא. ואפשר שנקראת כן בבחינה התחתונה שהיא פתח לשאר האהל שהוא עצם פנימיותה.

ויש פתחי עולם פי' היסוד נקרא פתחי עולם מפני שהוא פתח לעולם ההיקף. ונקרא פתחי לשון רבים מפני שבו דרך הימין חסד, ודרך שמאל גבורה. ויש שפירש פתחי עולם גבורה וחסד והם פתחי הבינה הנקרא עולם.

ויש פתחי חופה והיא הבינה ופירשנו בערך חופה.

ע"כ נשלם אות הפ"א. והננו מתחילים לבאר אות צדי"ק בעזרת העוזר השופע עלינו: