ביאור:בראשית כד סא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית כד סא: "וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כד סא.

וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים[עריכה]

רבקה היתה נסיכה מכובדת בביתו של בתואל, ומילדות היו לה מינקת ונערות לשירותה.
לבן נתן במתנה לרבקה את נערותיה, והעבד לקח את כולן לכנען.

לעבד היו עשרה גמלים שהוא הביא עמו. לא נאמר שהוא נתן ללבן גמלים, ולא נאמר שלבן נתן לו גמלים. כלומר, העבד חזר עם עשרת הגמלים שהוא בא עמם.
לא נאמר שחלק מהנערות הלכו ברגל, מכאן שרבקה לקחה עמה מקסימום 9 נערות, אלא אם כן על כל גמל ישבו שתי נערות, ואז היא לקחה עמה מקסימום 19 נערות. המטען הכולל שהעבד הביא לחרן היה בערך המטען שהוא החזיר לכנען. כלומר המתנות שהעבד נתן ללבן ואימו היו במשקל דומה למשקל הנערות שהעבד החזיר לכנען.

וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ[עריכה]

סביר שהעבד הלך ושמר שרבקה לא תפול ותפגע, ושהגמל שלה לא ישתולל.
בגלל המספר של השומרים שהעבד לקח איתו, סביר שכל הגברים הלכו ברגל לחרן ועכשו הם חוזרים בהליכה.

עד לרגע זה, למרות שרבקה הובטחה לו: "הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ" (ביאור:בראשית כד נא), ורבקה הסכימה ללכת באומרה: "אֵלֵךְ" (ביאור:בראשית כד נח), רבקה למעשה לא היתה ברשותו. אך מהרגע שהם עזבו ורבקה רכבה על גמלו של העבד, היא היתה בשליטתו המוחלטת ובאחריותו. העבד היה חייב לדאוג שהוא יביא אותה בשלום לאברהם, והוא לא היה נותן לאיש לפגוע בה או לקחת אותה ממנה עד טיפת דמו האחרונה.

לכן בראותה את יצחק ולאחר שהיא שמעה את העבד אומר: "הואּ אֲדֹנִי" (ביאור:בראשית כד סה), את שלו, ברגע זה רבקה (כאילו) "נפלה" מהגמל ויוצאה מרשות העבד ועוברה לרשות יצחק.