ביאור:בראשית כד כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית כד כב: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כד כב.

ראו: תוכניתו של עבד אברהם למצוא כלה ליצחק
ראו: בת כמה היתה רבקה בחתונתה?

וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ[עריכה]

בזמן שרבקה רצה מהמעיין לשוקת של החיות מספר פעמים, העבד הוציא נזם ושני צמידים מזהב. לא ברור אם הם היו ארוזים על הגמלים או אם הם היו בכיסו. סביר שהיו לו מספר תכשיטים כדי לאפשר לו לתת למספר נערות מתנה במידה והראשונה שתשקה את גמליו לא תהיה ממשפחת אברהם.

כל גמל צמא יכול לשתות 200 ליטר. אין ספק שרבקה לא רצה והביאה 2 טון מים מהבאר לגמלים במשך יותר משעה, והעבד יעמוד ויחכה, יאבד את כל שאר הנערות שבאו לבאר אם הנערה הזאת היא לא מתאימה, והמשפחה תבוא לבדוק מה קרה לנערה שלא חזרה עם המים והשמש כבר שקעה. העבד רק בקש שהנערה תגיד שהיא תשקה את גמליו אבל לא היה צורך שהיא תעשה זאת יותר מאשר מספר ריצות קטן. אם הגמלים באמת הפסיקו לשתות זה סימן שהגמלים בכלל לא היו צמאים והעבד השקה אותם לפני שהנערות באו ולכן הגמלים שתו לגימה אחת או שנים בלבד וכלו. סביר שהעבד עצר אותה בריצות ושאל בת מי היא והגמלים כלו לשתות כי נגמרו המים בשוקת. ובנוסף, נאמר שרבקה רצה הביתה לאחר שהעבד השתחווה לה, ואחרי עבודה קשה של שעה רצופה רבקה היתה הולכת ולא רצה. אפילו העבד לא טען ללבן ובתאול שרבקה השקתה את הגמלים עד כלותם. העבד רק רק אמר: "גַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה" (ביאור:בראשית כד מו).

בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ[עריכה]

כאשר משה אסף זהב, כסף ונחושת הוא קיבל: "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (שמות לח כו). כלומר, "בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ" הוא משקל של חצי שקל העשוי משקל הקודש. הביטוי 'שקל הקודש' מופיע בהקשר לזהב: בככרות ובשקל הקודש, וגם בכסף: בככרות ובשקל הקודש. לכן לא ברור אם בקע, שהוא חצי שקל הקודש, מתייחס לכמות של זהב או כסף.

עדיף לא לתלות משקל כבד מדי על האף, כך שניתן לשער שמדובר בנזם במשקל חצי שקל של זהב.

המשקל מודגש כדי להראות שהמתנה היתה גדולה מאוד. הנזם היה מכובד במשקלו.

לא היה הסכם שרבקה תקבל תשלום עבור עזרתה, כך שהיא עשתה את מעשיה כחסד, והעבד נתן לה תמורה כחסד ללא קשר להיקף עבודתה.

נֶזֶם זָהָב[עריכה]

העבד נתן נזם יחיד, ולכן לא היה מדובר בנזם לאוזניים, אלא לאף. נזם לאף זה קישוט יפה מאוד, אולם יש בו גם סימן לבעלות (לשור שמים נזם באף כדי שילד יוכל להוביל אותו). לא נאמר שהיה לה נזם אחר ושהיא החליפה את הנזמים. העבד טען שהוא שם את התכשיטים על רבקה, כלומר הוא נגע בה.

וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם[עריכה]

המילה "בֶּקַע" חסרה – כלומר, שני הצמידים היו "עֲשָׂרָה זָהָב [בֶּקַע] מִשְׁקָלָם". גם זה נועד להציג עושר.

רבקה מיד הבינה שהיא עברה בהצלחה בחינה ונבחרה למשהו. אדם לא מראה מתנות יקרות כאלה לכל נערה שהוא פוגש.

וַיִּקַּח הָאִישׁ[עריכה]

לא נאמר שהעבד נתן לה ברגע שהוא לקח. נאמר רק שהעבד לקח והחזיק בידו, ורבקה ראתה את התכשיטים בידו.

הכתוב מראה שהיא הגיעה לביתה עם התכשיטים, ככתוב: "וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ, ... וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים, עַל הָעָיִן" (בראשית כד ל), כלומר לאחר שהוא שאל את שם אביה והבין שמדובר במשפחת אברהם, ולפני שהיא רצה הביתה העבד נתן לה את התכשיטים ושם אותם עליה. היא לא דחתה את התכשיטים, ולא סרבה לקבל עד שאחיה יאשר, אלא קיבלה ורצה. אין ספק שלפני שהיא רצה הביתה היא הבינה שהצעת ארוסין הוגשה לה.

רבקה הבינה שהזר לוקח בעלות עליה, ולא תשלום עבור עבודתה.