קטגוריה:בראשית כד כב
ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלּ֤וּ הַגְּמַלִּים֙ לִשְׁתּ֔וֹת וַיִּקַּ֤ח הָאִישׁ֙ נֶ֣זֶם זָהָ֔ב בֶּ֖קַע מִשְׁקָל֑וֹ וּשְׁנֵ֤י צְמִידִים֙ עַל־יָדֶ֔יהָ עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מִשְׁקָלָֽם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יְהִ֗י כַּ/אֲשֶׁ֨ר כִּלּ֤וּ הַ/גְּמַלִּים֙ לִ/שְׁתּ֔וֹת וַ/יִּקַּ֤ח הָ/אִישׁ֙ נֶ֣זֶם זָהָ֔ב בֶּ֖קַע מִשְׁקָל֑/וֹ וּ/שְׁנֵ֤י צְמִידִים֙ עַל־יָדֶ֔י/הָ עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מִשְׁקָלָֽ/ם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וַהֲוָה כַּד סְפִיקוּ גַּמְלַיָּא לְמִשְׁתֵּי וּנְסֵיב גּוּבְרָא קְדָשָׁא דְּדַהְבָּא תִּקְלָא מַתְקָלֵיהּ וּתְרֵין שֵׁירִין עַל יְדַהָא מַתְקַל עֲסַר סִלְעִין דִּדְהַב מַתְקָלְהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה כַּד סְפִּיקַן גַמְלַיָא לְמִמְלֵי וּנְסִיב גַבְרָא קָדָשָׁא דְדַהֲבָא דַרְכְּמוֹנָא מַתְקְלֵיהּ קֳבֵל דַרְכְּמוֹנָא לְגַלְגֶלְתָּא דְאִיטְמוּסִין בְּנָהָא לְמֵיתַב לְעִיבִידַת מַשְׁכְּנָא וּתְרֵין שִׁירִין יְהַב עַל יְדָהָא מַתְקַל עֲשַר סַלְעִין דְדַהֲבָא סְכוּם מַתְקַלְהוֹן קֳבֵל תְּרֵין לוּחַיָא דִכְתִיבִין בְהוֹן עֲשַרְתִּי דִבְּרַיָא: |
רש"י (כל הפרק)
"בקע" - רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת
"ושני צמידים" - רמז לשני לוחות מצומדות
"עשרה זהב משקלם" - רמז לעשרת הדברות שבהןרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
וּשְׁנֵי צְמִידִים – רֶמֶז לִשְׁנֵי לֻחוֹת מְצֻמָּדוֹת.
עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם – רֶמֶז לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבָּהֶן (בראשית רבה ס,ו).
רשב"ם (כל הפרק)
ויקח האיש נזם זהב: יש לומר שאחר ששאל לה בת מי את, נתן לה כמו שכת' לפנינו בסיפור דבריו, אלא שלא להפסיק סדר דבריו ותשובת דבריה, לכן הקדים מעשה נתינתו שנתן:
בקע: חצי שקל, כמו נטה את ידך על הים ובקעהו:
אבן עזרא (כל הפרק)
נזם — יש נזם שהוא באף, גם באוזן. ושעל האף ירד מעל פתיל קשור במצח.
בקע — חצי שקל, מגזרת "נבקע" (איוב כו, ט).
וצמידים — מגזרת "צמיד פתיל" (במדבר יט, טו), כי על היד האחת הצמיד האחד, הוא שנים. וצורתו ידועה:רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים. מה היה צריך להודיענו המשקל. אבל רמז לך במתנות האלה שעתיד לצאת ממנה עם מקבלי התורה שיביאו שקלים שכתוב בהם בקע לגולגלת, ושיקבלו שני לוחות הברית שהם עשרת הדברות, ויש בכללם קע"ב תיבות, וזהו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם. ועוד כי לשון שקל הוא נוטריקון אש קול, רמז למתן תורה שכתוב שם (דברים ד) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה.
ומזה יש לך להתבונן בדבר המן הרשע שאמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקול ע"י עושי המלאכה, כי כוונתו הרעה להשמיד שונאי ישראל ולבטל בעשרה שלו העשרה שנתנו ע"י האש והקול. וזהו שרמז כאן בתפלה אנכי בדרך נחני ה' כי זכות התורה שהיא אנכי שעתידין בניה לקבל היתה עמו בהצלחת הדרך.
והנה כל המאורעות האלה לרבקה הכל סימן לבניה. והמקרים שאירעו לעבד בהצלחת הדרך דוגמת המקרים שאירעו לבניה בדרך המדבר. כשם שהיה מלאך עמו בדרך מכח תפלתו של אברהם שאמר הוא ישלח מלאכו לפניך. כך מצינו בניה בדרך המדבר, (שמות כג) הנה אנכי שולח מלאך לפניך, ולפי שהיה המלאך המיוחד שבנפרדים לכך אמר מלאכו כלומר המיוחד לו והוא השר האחד הנאצל ממדתו של אברהם. וזהו (שם) כי ילך מלאכי, אברהם קראו בכאן מלאכו והקב"ה קראו מלאכי. וכשם שעלו המים לקראתה כן בבניה בדרך המדבר (במדבר כא) עלי באר ענו לה. והעבד שנתן לה המתנות האלה רמז לה בהן, כי כשם שקבלה היא המתנות האלה על ידי עבד, כן בניה עתידים לקבל התורה ע"י משה עבד השם שהוא היה העבד הנאמן אשר כל טוב אדוניו בידו, ממה שכתוב (שמות לג) אני אעביר כל טובי. וכשם שנתן לה מתנות רבות מקצתן בדרך ומקצתן בבית, ואותן שבדרך היו נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים עשרה זהב משקלם. כן בניה במדבר הביאו שקלים וקבלו שני לוחות הברית שבהן עשרת הדברות. וכשם שנתן לה מתנות בבית ג"כ מלבד אותן שנתן לה בדרך, הוא שכתוב ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב, כן בניה בארץ מואב סמוך לביאתן לארץ נתנו להם מצות רבות, וכענין שכתוב (דברים כח) אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב.
ומזה דרז"ל תורה מגלה מגלה נתנה. וכשם שנכפלה הפרשה זו בענין העבד ב' פעמים וחזר העבד לספר כל הדברים שאירעו לו בדרך, כן בניה קבלו התורה לוחות ראשונות ולוחות שניות, ומשה עבד ה' במשנה תורה חזר לספר בעבר הירדן כל הדברים שאירעו להם בלוחות ראשונות. והענינים האלה שנרמזו בנשואי יצחק ורבקה שהולידו ליעקב ובניו אשר יצאו מהם עם מקבלי התורה, נרמז כל זה בשליחות העבד למעלת האבות.ספורנו (כל הפרק)
"כאשר כלו הגמלים לשתות" זה היה זמן מה בהכרח אחר שהשלימה לשאוב וראה שלא היתה מבקשת דבר אבל היו כל מעשיה על צד החסד הגמור:
" ושני צמידים על ידיה" ראוים למדת ידיה כמו ועשית על החשן שרשות גבלות. ועשית עליו זר זהב ראוים למדותם:מלבי"ם (כל הפרק)
(כב) "ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות" וראה שאין מבקשת ממנו שום דבר, אז "ויקח האיש נזם זהב" וכו', והמפרשים תמהו איך נתן לה המתנות קודם ששאל אותה בת מי את, ולדרכי לא קשה מידי, כי אברהם לא צוה לו כלל שיקח ממשפחתו, רק שיקח אשה מארץ מולדתו, וכל אשה שהיא מחרן ראויה לזה אם ימצא בה המעלות הראויות שתהיה אשת יצחק, וע"כ נתן לה תיכף המתנות:
כלי יקר (כל הפרק)
"ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים וגו'". פירש"י בקע רמז לשקלי ישראל בקע לגולגולת, ושני צמידים רמז לשני לוחות, עשרה זהב משקלם כנגד עשרת הדברות שבהם, וכל אלו הדברים צריכין ביאור מספיק מה ענין השקלים והלוחות זה לזה, ואולי צפה ברוח הקודש שעתידין הלוחות להשתבר ע"י ששלטה בלוחות ראשונות עין הרע לפי שנתנו בפומבי ובקולי קולות ואולי, נותני עין הרע בלוחות יענשו מדה כנגד מדה והיינו בעין הרע, ע"כ נרמז לה השקלים המגינים בעד עין הרע, ולפי שאליעזר בדק את רבקה אם היא בעלת עין טובה ומצאה כן, על כן נתן לה הבקע המכפר על עיה"ר ומגין עליו, כי כל בעל עין יפה ניצול מעין הרע ראיה מיוסף שהיה בעל עין יפה, ומשם רועה אבן ישראל על כן נתברך בברכת בן פרת עלי עין, קרי ביה עולי עין, שהם עולים למעלה מן העין, דלא שלטה עינא בישא בכל מי שבא מזרעו של יוסף, וכן רבקה בזכות שהיתה בעלת עין טובה תזכה למצות השקלים שטעמם להציל מן עין הרע בשעת המספר.
ועוד היא ראויה לקבל י' הדברות, כדרך שיסד הפייט של שבועות וז"ל אלה הדברות בלא תחמוד כלולים, כי כל בעל עין טובה הנותן משלו פשיטא שאינו חומד ליקח משל אחרים. וצריך שתדע איך כלולים כל הדברות בלא תחמוד, כי תינח דברות אחרונות מן לא תרצח והלאה שהרי אחאב ע"י נבות היזרעאלי חמד, וגם רצח, ושכר עידי שקר, וגנב דעת ב"ד, ולא תנאף היינו לא תחמוד אשת רעך, אבל דברות ראשונות מה ענינם אל לא תחמוד. ונ"ל לפי שמצות כבד את אביך חותם כל חמש דברות ראשונות וכוללם יחד, כי כולם מדברים בכבוד שמים ומסוף דברו ניכר שראש דברו אמת, כי כבוד שמים בא בק"ו מכבוד אב ואם, והלוחות היו חמשה מול חמשה, ואם כן כשם שחמשה דברות אחרונות כלולות בלא תחמוד כך כולם כלולות בו שהרי הדברות כולם זה לעומת זה היו. ואם כן להנחה זו אין דבור לא תחמוד כוללם יחד כי אם ע"י חיבור שני הלוחות, לכך נאמר ושני צמידים על ידיה ר"ל מצומדים דווקא, כי ע"י חיבור הלוחות חמשה מול חמשה כלולים כל הדברות בלא תחמוד.
ואם תדקדק בלשון צמידים ובלשון בקע, תמצא שהם שני הפכים, כי בקע הוא דבר אחד שנבקע לשנים, ושני צמידים היינו שני דברים נפרדים יהיו צמודים ומחוברים רמז בזה שטוב סחרה מסחר כסף ונחמדים, כי קנין הכסף תמיד בקוע לחצאין כי אין אדם נפטר מן העולם וחצי תאותו בידו, יש בידו מנה מתאווה למאתים, כי על כן נקרא ממון, כי הנגלה החצי מן הנסתר כשתכתוב מ"ם מ"ם ו"ו נו"ן, רמז אם יש בידו מ' זוז, הוא מתאוה עוד מ' וכן כולם. אבל קנין התורה כולו צמוד ומחובר ומרבה השלום לחבר שנים הנפרדים כמ"ש (תהלים קיט.קסה) שלום רב לאוהבי תורתך. ובשעת פטירתו אין מלוין לו לאדם כ"א תורה ומעשים טובים, ומלווין היינו לשון חיבור וצמיד, וא"כ הממון נרמז בבקע כי לעולם אין ביד האדם כ"א החצי, והמצוה שני צמידים כי אדרבה מצוה גוררת עוד מצוה שלימה, והממון על פיו יהיה כל ריב וכל נגע ובין אחים יפריד, והתורה כל נתיבותיה שלום, והממון נפרד ובקוע מן האדם ואינו מלוה אותו, וקנין התורה הוא ילונו בכל עמלו.אור החיים (כל הפרק)
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כד כב.
ראו: תוכניתו של עבד אברהם למצוא כלה ליצחק
ראו: בת כמה היתה רבקה בחתונתה?
וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ
בזמן שרבקה רצה מהמעיין לשוקת של החיות מספר פעמים, העבד הוציא נזם ושני צמידים מזהב. לא ברור אם הם היו ארוזים על הגמלים או אם הם היו בכיסו. סביר שהיו לו מספר תכשיטים כדי לאפשר לו לתת למספר נערות מתנה במידה והראשונה שתשקה את גמליו לא תהיה ממשפחת אברהם.
כל גמל צמא יכול לשתות 200 ליטר. אין ספק שרבקה לא רצה והביאה 2 טון מים מהבאר לגמלים במשך יותר משעה, והעבד יעמוד ויחכה, יאבד את כל שאר הנערות שבאו לבאר אם הנערה הזאת היא לא מתאימה, והמשפחה תבוא לבדוק מה קרה לנערה שלא חזרה עם המים והשמש כבר שקעה. העבד רק בקש שהנערה תגיד שהיא תשקה את גמליו אבל לא היה צורך שהיא תעשה זאת יותר מאשר מספר ריצות קטן. אם הגמלים באמת הפסיקו לשתות זה סימן שהגמלים בכלל לא היו צמאים והעבד השקה אותם לפני שהנערות באו ולכן הגמלים שתו לגימה אחת או שנים בלבד וכלו. סביר שהעבד עצר אותה בריצות ושאל בת מי היא והגמלים כלו לשתות כי נגמרו המים בשוקת. ובנוסף, נאמר שרבקה רצה הביתה לאחר שהעבד השתחווה לה, ואחרי עבודה קשה של שעה רצופה רבקה היתה הולכת ולא רצה. אפילו העבד לא טען ללבן ובתאול שרבקה השקתה את הגמלים עד כלותם. העבד רק רק אמר: "גַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה" (ביאור:בראשית כד מו).
בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ
כאשר משה אסף זהב, כסף ונחושת הוא קיבל: "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (שמות לח כו). כלומר, "בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ" הוא משקל של חצי שקל העשוי משקל הקודש. הביטוי 'שקל הקודש' מופיע בהקשר לזהב: בככרות ובשקל הקודש, וגם בכסף: בככרות ובשקל הקודש. לכן לא ברור אם בקע, שהוא חצי שקל הקודש, מתייחס לכמות של זהב או כסף.
עדיף לא לתלות משקל כבד מדי על האף, כך שניתן לשער שמדובר בנזם במשקל חצי שקל של זהב.
המשקל מודגש כדי להראות שהמתנה היתה גדולה מאוד. הנזם היה מכובד במשקלו.
לא היה הסכם שרבקה תקבל תשלום עבור עזרתה, כך שהיא עשתה את מעשיה כחסד, והעבד נתן לה תמורה כחסד ללא קשר להיקף עבודתה.
נֶזֶם זָהָב
העבד נתן נזם יחיד, ולכן לא היה מדובר בנזם לאוזניים, אלא לאף. נזם לאף זה קישוט יפה מאוד, אולם יש בו גם סימן לבעלות (לשור שמים נזם באף כדי שילד יוכל להוביל אותו). לא נאמר שהיה לה נזם אחר ושהיא החליפה את הנזמים. העבד טען שהוא שם את התכשיטים על רבקה, כלומר הוא נגע בה.
וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם
המילה "בֶּקַע" חסרה – כלומר, שני הצמידים היו "עֲשָׂרָה זָהָב [בֶּקַע] מִשְׁקָלָם". גם זה נועד להציג עושר.
רבקה מיד הבינה שהיא עברה בהצלחה בחינה ונבחרה למשהו. אדם לא מראה מתנות יקרות כאלה לכל נערה שהוא פוגש.
וַיִּקַּח הָאִישׁ
לא נאמר שהעבד נתן לה ברגע שהוא לקח. נאמר רק שהעבד לקח והחזיק בידו, ורבקה ראתה את התכשיטים בידו.
הכתוב מראה שהיא הגיעה לביתה עם התכשיטים, ככתוב: "וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ, ... וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים, עַל הָעָיִן" (בראשית כד ל), כלומר לאחר שהוא שאל את שם אביה והבין שמדובר במשפחת אברהם, ולפני שהיא רצה הביתה העבד נתן לה את התכשיטים ושם אותם עליה. היא לא דחתה את התכשיטים, ולא סרבה לקבל עד שאחיה יאשר, אלא קיבלה ורצה. אין ספק שלפני שהיא רצה הביתה היא הבינה שהצעת ארוסין הוגשה לה.
רבקה הבינה שהזר לוקח בעלות עליה, ולא תשלום עבור עבודתה.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית כד כב"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.