רשב"ם על בראשית כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רשב"ם על בראשית · כד · >>

(א). בא בימים: והרי הגיע עת להשיא את בנו בחייו:
ברך את אברהם בכל: להודיע האמור לפנינו שלא שלח עבדיו לקחת אשה ממשפחתו מחמת חוסר נשים בארץ כנען שלא יהו רוצין להזדווג לו שהרי נתברך בכל וכל העולן מתאוים להזדווג לו אבל הוא לא רצה כי אם ממשפחתו וזהו שאמר העבד וה' ברך את אדוני מאוד ויגדל, ולכך הוצרך לפרש תחילה ברך את אברהם בכל, כמו וחם הוא אבי כנען:

(ב). שים נא ידך תחת ירכי: וכן ביוסף כשנשבע ליעקב, כריתות ברית ושבועה של בן לאביו ועבד לאדוניו כן היתה, שדומה ענין השעבוד וכן כתוב בן יכבד אב ועבד אדוניו, אבל תקיעת כף אל כף או כריתות דבר לשנים ולעבור בין בתריו מצוייה בשאר בני אדם:

(ד). כי אם אל ארצי: ולא לאותם שאינם קרוביי אלא למולדתי שבארצי תלך:

(ה). ההשב אשיב את בנך: אל ארץ אבותיך, ואע"פ שזרעו של אברהם לא היה שם קורא אותו השבה הואיל והיה אברהם שם:

(ז). ה' אלקי השמים: שהביאני כאן ונתן לזרעי זאת הארץ, ידעתי שאינו רוצה שירחק זרעי מכאן שאם כן מה לו להקב"ה להביאני כאן, לפיכך יודע אני שישלח מלאכו להצליח דרכיך לקיים לי הבטחתו:

(ט). על הדבר הזה: על התנאי שפירש לו אברהם:

(י). וכל טוב אדוניו: האנשים החשובים של בית אברהם הוא שנאמר לפנינו והאנשים אשר עמו:

(יא). ויברך הגמלים: שני ברכיים יש לגמל זה על זה וצריך להבריכו פעמים קודם שישתה מפני גובהו, והוא שאמרו חכמים בשחיטת חולין וכנגדו בגמל ניכר:

(יד). אותה הוכחת: כלומר אותה שהוכחת ליצחק יהא תאמר לי כן ולא אשה אחרת שלא הוכחת:

(טז). ואיש לא ידעה: אפילו מעשה חידודין כי צנועה היתה:

(כ). ותער: כמו ותערה, כמו ותכל ותכלה, מגזרת וקיר ערה מגן:
השוקת: מלשון וישק את צאן לבן שם דבר כמו בושת מלשון גם בוש לא יבושו:

(כא). והאיש משתאה: מלשון תשאה שממה והתי"ו כמו תי"ו בישתבח מן שבח, וישתמר חוקות עמרי מלשון שומר, כלומר משתומם ומחשב על שאמרה לו זאת הנערה גם לגמליך אשאב, הבין שזימן לו הקב"ה מה שביקש, והמפרש לשון שתייה אי איפשר מפני שהאלף שבו לא תהיה בלשון שתייה, ועוד שלא אמרה לו רבקה להשקות את גמליו לאחר שתייתו ואז התחיל להיות מחשב ותוהא:
במבחר קברינו: במקום שקוברין שרי הארץ והרי לך קבר מזומן:

(כב). ויקח האיש נזם זהב: יש לומר שאחר ששאל לה בת מי את, נתן לה כמו שכת' לפנינו בסיפור דבריו, אלא שלא להפסיק סדר דבריו ותשובת דבריה, לכן הקדים מעשה נתינתו שנתן:
בקע: חצי שקל, כמו נטה את ידך על הים ובקעהו:

(כג). מקום לנו ללין: מקום לנו בביתך, ולמה אנו צריכין, ללין, לבית לינה שם דבר הוא כמו כי יהיה ריב בין אנשים מן וירב בלבן, בין דין לדין מן דן אנכי, כמו כן לן שם דבר מן וילן שם בלילה ההוא, אבל היא שאמרה גם מקום ללון, פירושו ללון גופכם כמו לקום לשוב מצרימה, ואילו היא אמרה גם מקום לכם כמו שאמרו הם מקום לנו היה לה לומר ללין כמו שאמרו הם, שהיה משמע גם מקום לכם, ולמה, לבית לינה, אבל ללון אין צריך פירוש, שהרי משמע ללון בו בני אדם, זהו עיקר פשוטו למדקדק לשון הקודש:

(כה). גם תבן וגו': שלא שאלת גם מקום ללון ששאלת, דרך המקרא לכפול גם כמו גם לי גם לך:

(לב). ויפתח: כמו אל יתהלל חוגר כמפתח, התיר חבישתם:

(לג). עד אם דברתי דבריי: אחרי שראה שהסכים הקב"ה על ידו לא היה לו להתעסק באכילה ושתייה תחילה:

(לה). ברך את אדוני: לכן הקדים למעלה ברך את אברהם בכל:
ויגדל: וכל אנשי המלכות היו חפצים להזדווג עמו אך אינו חפץ:

(לו). ויתן לו את כל אשר לו: לא יחלקו אחיו עמו:

(מ). ישלח מלאכו: יודע אני שיתנו לך:

(מב). ואומר ה' אלקי אדוני אברהם וגו': כל אריכות דברים להודיעם שמאת הקב"ה יצא הדבר:

(מח). בדרך אמת: שנאמנו דברי הקב"ה לעשות חסד לאברהם ולבנו:

(מט). על ימין או על שמאל: אל שאר קרובים שיש לאדוני:

(נ). לא נוכל דבר אליך רע או טוב: לא הסתירה ולא הבניין תלוי ברצונינו, כי בעל כרחינו רוצים ולא רוצים, כי הקב"ה עשה שהיכולת בידו:

(נה). כלי כסף וכלי זהב: תכשיטי נשים של כסף וזהב כדכתיב איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וגו', וכתוב ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם:

(נו). וה' הצליח דרכי: אין הקב"ה רוצה שיהא איחור בדבר שאין זה עיקר הצלחה אם יתעכב:

(נז). נקרא לנערה וגו': אם תרצה להתעכב ימים או עשור כדברינו או מיד לילך כדבריך:

(נח). ויקראו לרבקה וגו': דרך ארץ הוא כן, כלומר אע"פ שהקב"ה חפץ בזיווג זה אע"פ כן אמרי לנו התלכי מיד עם האיש הזה או עם אדם אחר לאחר ימים או עשור, ואע"פ שמנהג הוא כמו ששנינו נותנין לבתולה שנים עשר חדש לפרנס את עצמה, ותאמר אלך איני חוששת להתעכב בשביל קישוטי עצמי:

(ס). את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך: ממך יצאו אותם הבנים שנאמר בהם בשעת עקידה וירש זרעך את שער אויביו, זה פירוש ר' יוסף בר שמעון קרא:

(סב). ויצחק בא מבוא: כמו באר לחי ראי שהרי יצחק יושב בארץ הנגב ששם באר לחי ראי כדכתיב על העין בדרך שור, וכתיב ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור, ולפי שבא משם ביום ההוא ולא היה יודע מה היו עושים פועלים שלו שהיו נוטעים גנות ופרדסים, וילך יצחק לשוח בשדה, כדכתיב וכל שיח השדה, כלומר לטעת אילנות ולראות ענייני פועליו, ואז בהיותו בשדה ראה גמלים באים והלך לקראתם לראות אם הם גמלי אביו שהוליך העבד:

(סד). ותפול מעל הגמל: לצניעות, לפי שהיתה רוכבת כמו איש משום ביעותא דגמלא כדמפורש בפסחים:

(סה). מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו: (גמגום יש על פסוק זה, וכי היתה שואלת בכל האנשים שהיתה פוגעת, ועוד למה כתיב בשדה לקראתנו, ונראה שהמקרא קצר וחסורי מחסרי והכי ר"ל) מי האיש הלזה ההולך בשדה ופנה מדרכו לבא לקראתנו:
הלזה: ציל ב"ל, מרחוק רגיל לומר כן, וכן בעל החלומות הלזה בא, אבל כשאדם בקרוב אומר המן הרע הזה צישט ב"ל:

(סו). ויספר העבד ליצחק: להודיעו ניסים שנעשו לו, לדעת כי בת מזלו היא: