ביאור:בראשית כד סה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בראשית כד סה: "וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כד סה.

ראו טעות בזיהוי

מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ[עריכה]

העבד הוביל את השיירה בדרך מאשור לשור, שעברה ליד "בְּאֵר לַחַי רֹאִי", מקום מגוריו של אברהם, ולאחר מכן של יצחק.

סביר להניח שאנשים הלכו לקראת השיירה לאורך הדרך, אבל לאיש בשדה אין סיבה ללכת לכיוון השיירה הבאה מהצפון, מה גם ששומרי השיירה ימנעו מזר להתקרב ללא הסבר. לכן רבקה הבינה שיש כאן משהו הדורש שאלה.

אולם אם העבד ירד מהדרך והתחיל להוביל את השיירה בשדה לקראת האיש, אזי בזמן שהאיש הזה הלך "לִקְרָאתֵנו",ּ השיירה למעשה גם הלכה 'לקראתו', וזה היווה סיבה עבור רבקה לשאול אודותיו.

הוּא אֲדֹנִי[עריכה]

ואכן העבד, לפי המקום והתנהגותו של האיש, הסביר: "הואּ אֲדֹנִי".
בהתחלה נאמר שהעבד היה "עַבְדּוֹ" של אברהם, "עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כד ב), אבל העבד גם אמר שאברהם נתן את כל אשר לו ליצחק בנו. אפשרי שאברהם נתן גם את העבד ליצחק ועכשו העבד מוביל את עצמו ליצחק אדונו החדש או שיצחק ואברהם גרו יחד ושניהם היו האדונים של העבד. לא מסבירים לנו למה העבד אמר שיצחק הוא אדונו. קיימות מספר אפשרויות:

  • העבד לא ראה כל כך טוב וחשב שהאיש הוא אברהם, או שהוא לא היה בטוח אם האיש הוא אברהם או ויצחק ולכן הוא ענה: "הואּ אֲדֹנִי".
  • העבד עצמו גם הועבר לשירות יצחק בנגב, והוא עצמו נותן ליצחק כאומרו: "ויִַּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כד לו) ומרגע זה והלאה הוא שייך ליצחק.

רבקה לא בקשה פירוט. היא ידעה שהעבד הוא עבד אברהם, כי בנוכחותה הוא אמר: "בָּרוךְּ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם" (ביאור:בראשית כד כז), ואחר כך הוא הצהיר בפירוש: "עֶבֶד אַבְרָהָם, אָנֹכִי" (ביאור:בראשית כד לד).

כלומר, אפשרי שרבקה חשבה שהיא עומדת לפגוש את אברהם הזקן, אבי חתנה, ולא את יצחק עצמו.

העבד נזהר להגיד: "הוּא אֲדֹנִי", ולא אמר: 'הוא בעלך', 'הוא אישך'. העבד ידע והבין שהיא הסכימה רק ללכת ולראות את יצחק ועדיין לא הסכימה להיות אשתו.

וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס[עריכה]

אנחנו מבינים שעד לרגע זה רבקה לא כיסתה את פניה, והעבד ואנשיו ראו אותה במשך המסע. בהמשך רבקה לא כיסתה את פניה כאשר היא ויצחק עברו לגרר.

אולם עכשיו כשהיא עומדת להציג את עצמה לפני חתנה או אביו, היא מכסה את פניה ומונעת ממנו לראות אותה.

מדוע רבקה כסתה את פניה?

  • עדיף שהאדון לא יראה אותה מיד ברגע הראשון, כי אם הוא יגלה בה פגם, הוא בוודאי יעקם את פניו, וזה יישאר בזיכרונה לתמיד.
  • רבקה היתה במסע שארך מספר ימים. היא ישנה בחוץ. היא רכבה כל היום והזיעה בשמש ובאבק. מוטב היה שהיא תתרחץ ותתלבש כראוי לפני שתופיע לפני חתנה ואביו.
  • עדיף שהאדון לא יראה את תגובתה הראשונה כאשר היא תראה לראשונה את בעלה המיועד. גם היא יכולה לעוות את פניה והזכרון הזה ישאר לו לתמיד.
  • רבקה פעלה מתוך צניעות, וכיסתה את התרגשותה.
  • כאשר רבקה כסתה את פניה, זאת היתה פקודה לנערותיה לעשות כמוה, כפי שאבימלך הורה לאנשיו: "מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי, מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי" (שופטים ט מח).
  • רבקה ידעה, מדברי העבד אודות השיחה עם אברהם, שיש לה זכות לסרב להתחתן (ביאור:בראשית כד לט). רבקה שמרה לעצמה את הזכות לסרב להתחתן עד הרגע שהיא תסכים להראות לפני יצחק. רבקה הבינה שיצחק מאוד מתרגש לראות ולקבל אותה, ולכן הוא יצא לשדה לקראתה, כדי להקטין את הנזק הנפשי שיגרום לו, במידה שהיא תסרב להנשא לו, רבקה כיסתה את פניה בצעיף.
  • כיסוי הפנים הודיע ליצחק שרבקה לא הסכימה להיות אשתו לפני שהיא רואה אותו, ושהוא חייב לקבל אותה ולהשמע לה בלי לראות אותה. מדברי העבד יצחק הבין איזו אישה תקיפה הוא קיבל מאלוהים, אשר כפתה את רצונה על אביה ואחיה.(ביאור:בראשית כד נ) רק כאשר רבקה נכנסה לאוהל שרה ולקחה את תפקידה כאישה הראשית במחנה, ושכל הגברים כפופים להחלטותיה רק אז היא הסכימה לנשואין.