ביאור:בראשית כד ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית כד ו: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה."



הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה[עריכה]

אברהם נבהל מאוד שדבריו יצרו אפשרות שבנו ישוב לחרן.

  1. אזהרה - "הִשָּׁמֶר לְךָ". שלא תעז לעשות את זה. זה יהיה הדבר הגרוע ביותר. לא ברור למה ללכת לחרן זה כל כך גרוע, הן אלוהים החזיר את יעקב לכנען ללא בעיות גדולות.
  2. פקודה - "פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה". המילה "שָׁמָּה" מתייחסת אל ארץ מולדתו של אברהם . כלומר, צריך להביא אישה ליצחק רק ממולדתו של אברהם, משם, אבל אסור ליצחק ללכת לגור שם עם אשתו.
  3. פקודה לצמיתות - אם האישה לא תרצה לבוא לכנען, אזי העבד חופשי משבועתו להביא אישה ליצחק. עם זאת, האיסור להשיב את יצחק לחרן, תקף לכל חיי העבד.

אברהם כל כך נבהל שהוא חוזר על האיסור להשיב את יצחק לחרן פעמיים, בפתיחה ובסיום דבריו:

"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה ... רַק אֶת בְּנִי, לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה" (ביאור:בראשית כד ח).

לאברהם היה יותר חשוב למנוע מיצחק לעזוב את כנען מאשר להשיא לו אישה ממולדתו.

אברהם הבין שהוא לא הסביר לעבד כראוי את דרישתו, ולכן הוא ממשיך לגלות לעבד את סודות ברכת אלוהים ואומר: "יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי ומֵּאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, ואֲַשֶׁר דִּבֶּר לִי ואֲַשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹאּת הואּ, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם" (ביאור:בראשית כד ז). העבד שמע את ברכת אדוני לאברהם ולזרעו, והבין שמוטלת עליו אחריות גדולה להביא אישה ליצחק שתלד יורש מוצלח. העבד שמע על הברכה הענקית שאלוהים העניק לאברהם, אבל בדבריו ללבן ורבקה הוא לא מגלה להם את הסוד הזה, ולא השתמש בזה כדי לשכנע את רבקה לבוא לכנען. אנחנו מאמינים בברכה שאלוהים נתן לאברהם, אבל לאחרים, בתקופת אברהם, זה נראה יותר כשגעון ומחלה ולא הבטחה מאלוהים.