ביאור:בראשית כד כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית כד כו: "וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהוָה."



וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהוָה[עריכה]

וַיִּקֹּד הָאִישׁ[עריכה]

ליד השוקת עמדו העבד ורבקה. העבד הוציא תכשיטי זהב לנשים. ואז נאמר: "ויִַּקֹּד הָאִישׁ". למי קד האיש?

בהמשך המשפט נאמר: "ויִַּשְׁתַּחו לַּיהוָה", והעבד מברך: "בָּרוךְּ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ ואֲַמִתּוֹ... (ביאור:בראשית כד כז). כלומר, אין ספק שהעבד השתחווה לאדוני. על אחיו של יוסף, נאמר: "ויִַּקְּדו וּישתחו (ויִַּשְׁתַּחֲוו)ּ" ליוסף. וברור שהקידה היתה לשליט המצרי, ושהם המשיכו בתנועה וירדו להשתחוות. אולם כאן המילה "הָאִישׁ" שוברת את רציפות המשפט. אם העבד "ויִַּקֹּד ... ויִַּשְׁתַּחו לַּיהוָה" בלבד, אז המילה "הָאִישׁ" היא מיותרת ומטעה. העבד עמד לפני רבקה, לכן אפשרי שהעבד קד לפני רבקה והמשיך לכרוע ולהשתחוות לאדוני ולברך את אדוני בנוכחותה.

כלומר, העבד קד לרבקה, וקד והשתחווה לאדוני בנוכחותה של רבקה. העבד העניק לרבקה כבוד של אדון ושליט, כרמז שהיא תהיה גבירתו. אין ספק שרבקה הבינה שהיא זכתה בכבוד מלכים.

העבד ידע שלרבקה יהיה ברור שהוא מציע לה ארוסין, במתנות, בנגיעה ובקידה. העבד ידע שהעלמה תרוץ הביתה ותספר בדיוק מה קרה והיא תודיע שהציעו לה אירוסין. העבד היה צריך להזהר לא לפגוע בכבוד המשפחה כאילו שהוא ביקש את ידה של העלמה בלי לקבל רשות מהם, וגרם שהבת תשמח ותסכים ואי אפשר יהיה בעתיד לשנות את דעתה. העבד היה צריך להציג כל דבר כאילו שיש הסבר תמים למעשיו.

כאשר העבד תאר ללבן ובתואל מה קרה, העבד אמר: "וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה" (ביאור:בראשית כד מח). העבד השמיט והסתיר שהוא קד לרבקה, ונתן לה כבוד שהוא משתחווה בנוכחותה. העבד עשה עוד מספר שינויים כדי ליצור את הרשם שרבקה לא דייקה בדבריה, כגון שהיא אמרה שהוא אמר "הגמיעיני" והוא טוען שהוא אמר "השקיני". כך העבד יצר אפשרות שרבקה התרגשה וטעתה.

נתינת התכשיטים לרבקה[עריכה]

לוח זמנים של שרשרת הארועים הוא:

  • כאשר הגמלים גמרו לשתות את המים שרבקה הביאה בכד, ולפני שהיא רצה להביא עוד מים, נאמר: "ויִַּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ ושְּׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם" (ביאור:בראשית כד כב), אבל לא נאמר שהוא נתן לה מיד כאשר הוא לקח את התכשיטים.
  • העבד עמד לפניה עם התכשיטים לפני שהוא ירד להשתחוות והיא רצה לביתה. סביר שהיא היתה מקבלת את התכשיטים גם אם העבד היה מחליט שהיא לא ממשפחת אברהם ושאי-אפשר לחתן אותה עם יצחק.
  • העבד שאל את רבקה אודות יחוסה וביתה כאשר הוא מחזיק את התכשיטים לפניה.
  • החזקת התכשיטים לפניה חייבה את רבקה לענות לפני שהיא תרוץ לביתה. אם העבד היה נותן לה את התכשיטים לפני שהוא שאל, אזי היתה אפשרות שהיא מיד תרוץ לספר לאימה מה קרה, והעבד אפילו לא היה יודע את שמה ושם משפחתה.
  • רבקה סיפרה בגאוה את יחוסה, וענתה שיש להם בית גדול עם אוכל לגמלים.
  • לפי דברי העבד ללבן זה היה השלב שהוא שם את התכשיטים על רבקה, ככתוב: "וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְמִּידִים עַל יָדֶיהָ" (ביאור:בראשית כד מז) ואחרי זה העבד קד והשתחווה, כדבריו ללבן: "וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה" (ביאור:בראשית כד מח).
  • אחרי שהעבד קד והשתחווה, הוא בירך: "בָּרוךְּ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ ואֲַמִתּוֹ, מֵעִם אֲדֹנִי; אָנֹכִי, בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה, בֵּית, אֲחֵי אֲדֹנִי" (ביאור:בראשית כד כז).
  • אחרי שרבקה שמעה את ברכת הזר, היא לא הזמינה אותו לביתה, אלא היא שתקה ורצה הביתה, ככתוב: "ותַָּרָץ, הַנַּעֲרָ, ותַַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (ביאור:בראשית כד כח).

למרות שלא נאמר מתי העבד נתן את התכשיטים בכל זאת נאמר שהיא באה איתם הביתה, ככתוב: "ויְַהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם, וְאֶת הַצְמִּדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ, וכְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ" (ביאור:בראשית כד ל). כלומר, רבקה הגיעה לביתה עם התכשיטים מוצגים לראווה על גופה. הצגה פומבית כזו של התכשיטים הראתה שהיא הסכימה לקבל אותם, שהם חוקית שלה ושאי-אפשר לקחת אותם ממנה ולהחזיר לזר.