ביאור:בראשית כד יט

בראשית כד יט: "וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כד יט.

ראו: תוכניתו של עבד אברהם למצוא כלה ליצחק
ראו: בת כמה היתה רבקה בחתונתה?

גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב[עריכה]

בקשת העבד[עריכה]

"ויַָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; ויַֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ" (ביאור:בראשית כד יז) - העבד רץ לקראת רבקה כאשר היא חזרה לעיר מהמעיין, ומכאן אולי ניתן להסיק שהוא הבריך את גמליו בין העיר למעיין. הוא ביקש: "הַגְמִיאִינִי", פועל שמתייחס לשתייה של כמות מים גדולה ובמהירות כשם שחיות שותות. אולם מיד לאחר כך הוא הוסיף: "מְעַט מַיִם", וזאת כדי להרגיע אותה שהוא לא מת מצמא.

תשובת רבקה שהוכיחה שאלוהים בחר בה[עריכה]

"שְׁתֵה אֲדֹנִי" - רבקה לא המשיכה לדבר עד שהעבד סיים לשתות. בשלב זה, בקשתו לאלוהים לא התקיימה. לבטח העבד דאג, אבל הוא שתק, שתה וגמר.
רבקה הסיקה שיתכן שגם הגמלים צמאים אם אדונם צמא.
לאחר שהעבד גמר לשתות ולפני שהוא אמר לה תודה, רבקה מיד אמרה: "גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם כִּלּו לִּשְׁתֹּת" (ביאור:בראשית כד יא). לא רק מעט מים, אלא הרבה מים לגמלים, עד שירוו.
הרב אלחנן סמט, במאמרו '"אשת חיל מי ימצא" – דרך בחירתה של רבקה', מסביר שבערב רק נערות באות להביא מים נקיים לבית, ואסור לגברים להיות ליד הבאר ולהתערב בבנות. לכן העבד ואנשיו לא היה יכולים להשקות את הגמלים הצמאים, ורק נערה היתה יכולה לעזור להם.

רבקה הראתה שהיא מודעת שהגמלים אולי צמאים כאשר היא עברה על פניהם בדרכה לבאר, והיתה מוכנה להתקרב עליהם, רבקה הוכיחה שהיא מבית העוסק בצאן, ושאנשי צאן אינם תועבה בעינייה (ראה: (ביאור:בראשית מו לד)), והיא לא תסרב להנשא לרועה צאן בגלל עיסוקו. כך רבקה עברה את הבחינה שהעבד הכין והיא האישה שאלוהים העיד לאדונו (ביאור:בראשית כד יד).

רבקה הראתה שהיא מודעת לעושרו של הזר ושהיא מוכנה לשרת אותו ולמצוא חן בעינייו. רבקה קיוותה שהזר, בניו או קרוביו ישאו אותה לאישה, ושבגלל עושרו, הזר לא צריך נדוניה ממשפחתה.

ילדה טובת לב וחכמה[עריכה]

הבאת מים מן הבאר לבית זאת עבודה קשה ומפרכת. התפקיד של רבקה היה להביא מים זכים לנטילת ידיים, בישול ושתייה. היא ידעה שיש זמן קצר לביצוע המלאכה ושהיא חייבת לחזור בזמן. ובכל זאת, לרבקה היה מספיק כבוד לאורחים ונכונות לעזור, בלי להתחצף ולענות לו: 'למה שלא תיגש, תתכופף ותשתה בעצמך?' היא לא פחדה להחליט על דעת עצמה או לסטות מהשגרה היומית שלה.

רבקה לא פחדה מהעבד, שכן היא לא ברחה כאשר לפתע רץ לקראתה אדם זר.

רבקה התנהגה כאשת חיל: "כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן" (ביאור:משלי לא כ).

הבעיה שפתרה רבקה[עריכה]

חלק מהאנשים היו שותים מהכד מבלי לגעת בפיית הכד, אך הרבה אנשים היו מצמידים את הפייה לפיהם, דבר שהיה בכוחו להעביר מחלות למשפחה.

האיש צמא - היא צריכה לתת לו לשתות.
לאיש אין כד מים להוציא מים מהבאר לשתות ולהשקות את גמליו.
האיש הוא זר - ייתכן שהוא חולה וידביק את המשפחה. לכן היא על רבקה לשטוף את כדה אחר כך.
רבקה לא היתה יכולה לשפוך את המים על הרצפה לאחר שהאיש שתה, הואיל וזה יהיה בזבוז מים ועלבון לאיש כאילו שהוא נגוע במחלה.
רבקה לא היתה יכולה לשוב לביתה עם כד מלא למחצה, הרי זה בזבוז לחזור עם כד מלא למחצה, מה גם שהאיש עלול להיות חולה.
רבקה לא היתה יכולה למלא את הכד המזוהם בבאר או לשפוך את המים בחזרה לבאר, הן אפשרי שהאיש חולה וזה ירעיל את מי הבאר.

הפתרון של רבקה מה לעשות עם הכד שזוהם על ידי הזר בלי להעליב אותו או לבזבז מים היה פשוט: היא נתנה את שארית המים לגמלים, וכך היא שטפה את הכד ולא בזבזה מים.

עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת[עריכה]

רבקה הגזימה בהצעתה. כל גמל צמא יכול לשתות 200 ליטר, והיא תצטרך להביא מים מהבאר לשוקת במשך זמן רב עד שכל הגמלים יגמרו לשתות. אפילו אם בערב אסור לגברים להתערב בנערות שבאות לבאר בערב, לא היה צורך להשקות את הגמלים עד הסוף כאילו שהגמלים חייבים להמשיך ללכת בערב, ולא ימצאו מים במשך החודש הבא. כל שהיה צריך להביא זה כמות קטנה של מים לגמלים כדי שגמלים לא יהיו צמאים עד הבוקר, כאשר הרועים יבואו להשקות את הצאן.

רבקה ידעה שהיא טובת תואר, והבינה שהיא מצאה חן בעיניי הזר, ולכן הוא רץ לקראתה. התשובה המוגזמת של רבקה הראתה שהיא רוצה להראות שהיא חזקה, שהיא רוצה לשרת את הזר העשיר, שהיא רוצה להיות איתו זמן רב, שהיא רוצה למצוא חן בעינייו, שהיא בוגרת ועצמאית ושהיא תחליט מתי היא תחזור הביתה אחרי שקיעת החמה בערב. יתכן שרבקה התאמצה להרשים את הזר בנסיון להתחתן עם הזר או בנו או קרוב לו, כי לנשים, שמשפחתם עוסקת בצאן, היה קשה למצוא בעל. (ראה סיפורי: לאה, דינה וציפורה)

מקורות[עריכה]

נלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762