ילקוט שמעוני על בראשית כד
<< · ילקוט שמעוני על בראשית · כד · >>
פסוק א
ואברהם זקן בא בימים. כתיב: "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא". ר' מאיר אזל לממלא, ראה אותן כולן שחורי ראש, אמר להם: תאמר ממשפחות בני עלי אתם, דכתיב ביה: "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים". אמרו לו: רבי, התפלל עלינו! אמר להם: לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה, דכתיב: "עטרת תפארת שיבה", מהיכן היא מצויה? "בדרך צדקה". ממי את למד? מאברהם; על ידי שנאמר בו "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה" – זכה לזקנה, שנאמר: ואברהם זקן.
"עוז והדר לבושה", עוז והדר לבושה של תורה. "ותשחק ליום אחרון", אימתי משחקת? ליום אחרון, מתן שכרה לעתיד לבא. ממי אתה למד? מאברהם; על ידי שכתוב "ושמרו דרך ה'" וגו' זכה לזקנה, שנאמר: ואברהם זקן.
"אורך ימים בימינה", לעתיד לבוא; "בשמאלה עושר וכבוד", בעולם הזה: אפילו שהיא באה להשמאיל לאדם, עושר וכבוד. ממי אתה למד? מאברהם, על ידי שכתוב בו וכו'.
"יפיפית מבני אדם", נתיפית בעליונים, שנאמר: "אראלם צעקו חוצה"; נתיפית בתחתונים, "נשיא אלהים אתה בתוכנו"; "על כן ברכך אלהים לעולם", וה' ברך את אברהם בכל.
"מי יעלה בהר ה'", זה אברהם; "ומי יקום במקום קדשו", זה אברהם, שנאמר: "וישכם אברהם בבקר אל המקום". "נקי כפים", "אם מחוט ועד שרוך נעל". "ובר לבב", "חלילה לך מעשות כדבר הזה". "אשר לא נשא לשוא נפשו[1]", זה נפשו של נמרוד. "ולא נשבע למרמה", "הרמותי ידי אל ה'". "ישא ברכה מאת ה'", וה' ברך את אברהם בכל.
אברהם היה מברך את הכל, שנאמר: "ונברכו בך כל משפחות האדמה"; ומי מברך את אברהם? הקב"ה, שנאמר: וה' ברך את אברהם בכל. משה נִסָן של ישראל: "מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'"; ומי הוא נסו של משה? הקב"ה, שנאמר: "ויקרא שמו ה' נסי". דוד רועה של ישראל, שנאמר: "אתה תרעה את עמי את ישראל"; ומי הוא רועה של דוד? הקב"ה, שנאמר: "ה' רועי לא אחסר". ירושלים אורו של עולם, שנאמר: "והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך"; ומי הוא אורו של ירושלים? הקב"ה, שנאמר: "והיה ה' לך לאור עולם".
ואברהם זקן בא בימים. זקן, זה שקנה שני עולמים. יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה; אבל כאן זקנה כנגד ימים, וימים כנגד זקנה. בא בימים, בא בדיופלין. ר' ברכיה אמר: בא בפילון מפולש לחיי העולם הבא. אמר ר' יצחק: בא באותן הימים שכתוב בהן, "עד אשר לא יבואו ימי הרעה".
וה' ברך את אברהם בכל. ר' יהודה אומר: שנתן לו נקבה. אמר ר' נחמיה: עיקר ביתו של מלך לא כתיב בו ברכה? אלא וה' ברך את אברהם בכל, שלא נתן לו נקבה כל עיקר. ר' לוי אמר תלת: שהשליטו ביצרו, ועשה ישמעאל תשובה בימיו, ולא חסר קילרין שלו כלום. ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינא: שלא חזר ונסה אותו:
רבי חמא בר חנינא אמר: מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם. היו במצרים – ישיבה עמהם, שנאמר: "לך ואספת את זקני ישראל". במדבר ישיבה עמהם, שנאמר: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל". אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: ואברהם זקן. יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: "ויהי כי זקן יצחק". יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: "ועיני ישראל כבדו מזוקן". אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו". מהו "המושל בכל אשר לו"? המושל בתורת רבו. "הוא דמשק אליעזר", שדולה ומשקה תורת רבו לאחרים.
ואברהם זקן, זה אחד משבעה מופתים (כתוב ברמז ע"ז):
עד אברהם לא הוה זקנה, [מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק], אתא אברהם ובעי רחמי והוי זקנה, שנאמר: ואברהם זקן. עד דאתא יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב ובעי רחמי והוי חולשא, שנאמר: "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה". עד דאתא אלישע לא הוי קצירא דאתפח, אתא אלישע ובעי רחמי, שנאמר: "ואלישע חלה את חליו" וכו', ושלשה חלאים חלה וכו':
ואית דמפקין לה בהאי לישנא: אברהם תבע זקנה, אמר לפניו: רבונו של עולם, אדם ובניו נכנסין למקום אחד, אין העולם יודעין למי יכבד; ומתוך שאתה מעטרו בזקנה ושיבה, אדם יודע למי מכבד. אמר לו הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל. מתחילת הספר ועד כאן אין בו זקנה, וכיון שעמד אברהם אבינו נתן לו זקנה, הדא הוא דכתיב: ואברהם זקן. יצחק תבע יסורין, אמר לפניו: רבונו של עולם, אדם מת בלא יסורין, מדת הדין מתוחה כנגדו ומת, ואם את מביא עליו יסורין אין מדת הדין מתוחה כנגדו. אמר לו הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל. מתחילת הספר ועד כאן אין כתיב יסורין, וכיון שעמד אבינו יצחק נתן לו יסורין, דכתיב: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות". יעקב תבע את החולי, אמר לפניו: רבון העולמים, אדם מת בלא חולי, אינו מיישב בין בניו; ומתוך שהוא חולה שנים או שלשה ימים, הוא מיישב בין בניו. אמר לו: חייך, דבר חטוב תבעת וממך הוא מתחיל, הדא הוא דכתיב: "ויגד ליוסף הנה אביך חולה". אברהם חידש זקנה, יצחק חידש יסורין, יעקב חנידש את החולי, חזקיהו מלך יהודה חידש חולי שני; אמר לפניו: רבון העולמים, לא טוב לאדם שהעמדת אותו עד יום מותו, אלא מתוך שאדם חולה ועומד הוא עושה תשובה שלמה. אמר לו: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל; הדא הוא דכתיב: "מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו", מכאן שהיה בין חולי לחולי חולי כבד משניהם:
וה' ברך את אברהם בכל. עד שהוא בין הבתרים, בשרו שהוא נותן לו בן אחר נ"ב שנה. בן מ"ח שנה הכיר לבוראו, באותה שעה בשרו. בכל, בזכות המעשר, שנאמר: "ויתן לו מעשר מכל".
תניא: וה' ברך את אברהם, ר' מאיר אומר: שלא היתה לו בת. ר' יהודה אומר: שהיתה לו בת. אחרים אומרים: בת היתה לו ובכל שמה. ר' אלעזר המודעי אומר: איצטגנינות גדולה היתה לאברהם בלבו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו. ר' שמעון בן אלעזר אומר: מרגלית טובה היתה לאברהם אבינו תלויה בצוארו, שכל חולה הרואה אותה מיד נתרפא; ובשעה שנפטר אברהם אבינו, נטלה הקב"ה ותלאה בגלגל חמה. אמר אביי, היינו דאמרי אינשי: מידלי יומא אידלי קצירא. דבר אחר, שלא מרד עשו בימיו. דבר אחר, שעשה ישמעאל תשובה בימיו.
תנו רבנן: שלשה לא שלט בהם יצר הרע, ואלו הן: אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל, "מכל", "כל". שלשה הטעימן הקב"ה מעין העולם הבא ואלו הם: אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל. ששה לא שלט בהן מלאך המות: אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל. משה אהרן ומרים, דכתיב בהו "על פי ה'"; ומרים אף על גב דלא כתיב בה, אתיא "שָם" "שָם" ממשה. ומפני מה לא נאמר בה? שגנאי הדבר לומר אצל אשה. תנו רבנן: שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה. אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל. משה אהרן ומרים, דכתיב בהו על פי ה'. בנימין בן יעקב דכתיב ביה: "ידיד ה' ישכן לבטח". ויש אומרים אף דוד, דכתיב: "אף בשרי ישכון לבטח":פסוק ב
פסוק ג
ואשביעך בה' אלהי השמים. עד שלא הודעתי אותו לבריותיו, אלהי השמים; וכיון שהודעתי אותו לבריותיו, ואלהי הארץ.
אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. הזהירו על בנות ענר אשכול וממרא.פסוק ד
פסוק ה
פסוק ז
פסוק ח
פסוק י
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו. גמליו של אברהם אבינו היו ניכרים, שבכל מקום שהיו יוצאין, יוצאין זמומין.
וילך אל ארם נהרים, בר יומו, היא דעתיה דר' ברכיה; "ואבא היום אל העין", היום יצאתי, היום באתי. הדא הוא דכתיב: "הרעשתה ארץ", בימי אברהם; "פצמתה", בימי אליעזר; "רפה שבריה", בימי יעקב; "כי מטה", בימי ישבי בנוב. הדא הוא דכתיב: "וישבי בנוב אשר בילידי הרפה". אניף במגיניה, קפץ דוד לאחוריה י"ח אמין. זה נתירא מזה וזה נתירא מזה. זה נתירא לומר: אם לאחורוהי קפץ כדין, לקדמוהי לא כל שכן. וזה נתירא לומר: אם במגיניה אניפיה כדין, היך אנא יכול למיקמא ביה. באותה שעה אמר דוד: הלואי הוה לי חד מן בני אחתי ויסייעני. מיד "ויעזור לו אבישי בן צרויה". לאחורי תרעא הוה קאי? אתמהה. רבנן אמרין: אפילו היה בסוף העולם, הטיסו הקב"ה והביאו, כדי שלא יהא אותו צדיק עומד ומצטער.
תנו רבנן: שלשה קפצה להן הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן צרויה. אבישי כדכתיב (ברמה) "ישבי בנוב". אליעזר דכתיב: "ואבא היום אל העין", למימרא דההוא יומא נפק, אלא מלמד שקפצה לו הארץ. יעקב אבינו דכתיב: "ויצא יעקב", וכתיב: "ויפגע במקום וילן שם". אלא כי מטא לחרן אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו? כיון דהרהר בדעתו למיזל, מיד קפצה ליה ארעא ועאל וצלי, דכתיב: "ויפגע במקום", ואין פגיעה אלא תפילה. ואכתי הוה עידנא ליומא, בתר דצלי בעי למיהדר, אמר הקב"ה: צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה? מיד "וילן שם כי בא השמש". כתיב: "ויזרח לו השמש"; וכי לו בלבד זרחה? והלא לכל העולם כולו זרחה, אלא שמש שבאה בעבורו זרחה בעבורו:פסוק יא
פסוק יב
ויאמר ה' אלהי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום. "מי בכם ירא ה'", זה אליעזר. "שומע בקול עבדו", בקולו של אברהם. "אשר הלך חשכים", בשעה שהלך להביא את רבקה. "ואין נוגה לו", ומי מאיר לו? הקב"ה מאיר לו בזיקים וברקים. "יבטח בשם ה' וישען", הקרה נא לפני היום.
כתיב: "עבד משכיל ימשל בבן מביש". "עבד משכיל", זה אליעזר; ומה היתה השכלתו? אמר: כבר קללת אותו האיש בידו, שמא יבוא כושי אחד או ברברי אחד וישתעבד בי; מוטב לי שאשתעבד בבית זה ולא אשתעבד בבית אחר. "ימשול בבן מביש", זה יצחק שבייש את כל העולם כולו בשעה שנעקד על גבי המזבח. "ובתוך אחים יחלק נחלה", בתוך ישראל: מה אלו מזכירין זכות אבות, אף זה מזכיר זכות אבות, שנאמר: ה' אלהי אדוני אברהם.
הקרה נא לפני, התחלת, גמור. ועשה חסד עם אדוני אברהם, הכל צריכין לחסד; אפילו אברהם, שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו, נצרך לחסד, שנאמר: ועשה חסד עם אדוני אברהם:פסוק יג
פסוק טו
פסוק טז
והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה. תמן תנינן: מוכת עץ כתובתה מאתים, דברי ר' מאיר; וחכמים אומרים, מוכת עץ כתובתה מנה. טעמא דר' מאיר מהכא: ואיש לא ידעה; הא אם נבעלה מעץ, בתולה. טעמא דרבנן, בתולה; הא נבעלה מעץ, אינה בתולה. אמר ר' יוחנן: לא נבעלה אשה ממהול לשמונה תחילה אלא רבקה. אמר ר' שמעון בן לקיש: לפי שבנות הכותים משמרות עצמן ממקום ערותן ומפקירות עצמן ממקום אחר; אבל זו, בתולה ממקום בתולים, ואיש לא ידעה ממקום אחר. א"ר יוחנן: ממשמע שנאמר בתולה, אין אנו יודעין שאיש לא ידעה? אלא אפילו אדם לא תבע בה, על שם "לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים".
ותרד העינה ותמלא. כל הנשים יורדות וממלאות מן העין, וזו כיון שראו אותה המים, מיד עלו. א"ל הקב"ה: את סימן לבניך, מה את כיון שראו אותך המים מיד עלו, כך בניך, כיון שהבאר רואה אותן מיד תהא עולה, הדא הוא דכתיב: "אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה".פסוק יז
וירץ העבד לקראתה. לקראת מעשיה הטובים:
הגמיאיני נא מעט מים. גמיאה אחת, הדא הוא דכתיב: "צדיק אוכל לשובע נפשו", זה אליעזר שאמר: הגמיאיני נא, גמיאה אחת. "ובטן רשעים תחסר", זה עשו הרשע, שאמר לאבינו יעקב: "הלעיטני נא"; אמר ר' זעירא: פער פיו אותו רשע כגמל, אמר: אנא אפתח פומי ואת משדר ואזיל; כהדין דתנינן: אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין:פסוק כא
פסוק כב
פסוק כג
פסוק כו
פסוק כז
פסוק כח
פסוק כט
פסוק ל
פסוק לא
כנען הוא אליעזר, ועל ידי שישמש את הצדיק באמונה, יצא מכלל ארור לכלל ברוך: ויאמר בוא ברוך ה'. ר' יעקב בשם ר' יוחנן דבית גוברין עבד ליה אפטריה: ומה אם אליעזר, על ידי ששימש את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך; ישראל, שהן עושין חסד עם גדוליהן בידיהן וברגליהן, על אחת כמה וכמה.
למה תעמוד בחוץ, אין כבודך שתעמוד בחוץ. ואנכי פניתי הבית, מטינופת עבודה זרה.פסוק לב
ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים, התיר זממיהן. ר' ירמיה שאל לר' חייא בר אבא: לא היו גמלים של אברהם דומין לחמורו דר' פנחס? חמרתיה דר' פנחס נסבו יתה לסטאי, עבדת גביהון תלתא יומי ולא טעמה כלל, אמרי: סופה מתה ומסרייה עלן, נמסרה לרבונה. שלחו יתה ועאל בביתא דמארה, כיון דעאלת נהקת וחכם קלא, אמר: פתחון לאותה עניה והבו לה דתיכול, דאית לה תלתא יומי דלא טעמה כלום. יהבו לה שעורים ולא טעימנן; אמר להו: תקנתין יתהון? אמרו ליה: אין. אמר להו: אפיקתון דמאי? אמרו ליה: ולא כן אולפן ר', הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים, פטור מן הדמאי? אמר להו: ומה נעביד לה, דהיא מחמרא על גרמה.
ר' ירמיה שלח ליה לר' זעירא חד טרסקל של תאנים. אמר ר' זעירא: אפשר ר' ירמיה משלח לון דלא מתקנן? אמר ר' ירמיה: אפשר ר' זעירא אכיל לון דלא מתקנן? בין דין לדין אתאכיל תאנים בטבלן. למחר קם ר' ירמיה עם ר' זעירא, אמר ליה: תקנת אלין תאנים? אמר ליה: לא. אמר ר' זעירא: אי הוו קדמאי מלאכים אנן בני נש, ואי הוו בני נש אנן חמרין. אמר ר' מנא: אפילו חמרין לית אנן, דחמרתא דר' פנחס בן יאיר יהבין לה שערין טבלין ולא טעמתהון, ואנן אכלין תאניא בטבליא.
ויתן תבן ומספוא לגמלים. יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפין היא אמורה; והשרץ מגופי תורה, ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא. ר' שמעון בן יוחאי אומר: "טמא" "הטמא", ר' אלעזר ברבי יוסי אומר: "זה" "וזה". "ויושם לפניו לאכול" (פס' לג), אמר ר' אחא: יפה רחיצת רגלי עבדי אבות מתורתן של בנים; שאילו רחיצת רגליהם צריך לכתוב, והשרץ מגופי תורה וכו':פסוק לג
פסוק לד
פסוק מב
פסוק מט
פסוק נ
ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב. מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, שאין זווגו של אדם אלא מאת הקב"ה. מן התורה, ויאמרו מה' יצא הדבר. מן הנביאים, "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא"; ומן הכתובים, "בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת":
מה' יצא הדבר. מהיכן יצא? מהר המוריה יצא. ורבנן אמרין: מהיכן יצא? "ותהי אשה לבן אדוניך".פסוק נג
פסוק נה
ויאמרו אחיה ואמה. ובתואל היכן היה? ביקש לעכב וניגף בלילה. הדא הוא דכתיב: "צדקת תמים תישר דרכו וברעתו ילכד רשע". "צדקת תמים", זה יצחק, "תישר דרכו" של אליעזר; "וברעתו ילכד רשע", זה בתואל, שביקש לעכב וניגף בלילה:
תמן תנינן: נותנין לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל כדי לפרנס את עצמה. מנא הני מילי? דאמר קרא: תשב הנערה אתנו ימים או עשור. מאי ימים? אילימא תרי יומי, משתעי אינש הכי? אמרו ליה תרי יומי ואמר להו לאו, והדר אמרי ליה עשרה יומי? אלא מאי ימים, שנה, דכתיב: "ימים תהיה גאולתו". ואימא מאי ימים? חודש, דכתיב: "עד חדש ימים"? דנין ימים סתם מימים סתם, ואין דנין ימים סתם מימים שנאמר בהם חדשים:
תשב הנערה אתנו ימים, אלו שבעת ימי אבלו של בתואל; או עשור, אלו י"ב חדש שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה.פסוק נז
פסוק נח
פסוק ס
ויברכו את רבקה. אמר רבי איבו: דווים ושפופים, ולא היו מפרינין (אותו) אלא בפה.
כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שלא טבלה. ומנין לברכת חתנים מן התורה? שנאמר: ויברכו את רבקה אחותם. ומנין שאפילו אלמנה צריכה ברכה? שנאמר: "ויקח בועז עשרה אנשים".
אחותנו את היי לאלפי רבבה. מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל יצחק עליה? שלא יהו אומות העולם אומרים: תפילתנו עשתה פירות, אלא "ויעתר יצחק לה'".
"ברכת אובד עלי תבא", זה לבן הארמי, שנאמר: "ארמי אובד אבי". "עלי תבא", זו רבקה, שנאמר: אחותנו את היי לאלפי רבבה, ועמדו ממנה אלופים מעשו ורבבה מיעקב: אלופים מעשו, "אלוף תימן אלוף אומר"; רבבה מיעקב, שנאמר: "רבבה כצמח השדה". ויש אומרים: אלו ואלו עמדו מישראל, שנאמר: "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל".פסוק סא
פסוק סב
פסוק סג
בשתי שעות ביום יצאו מחרן וקפצה הארץ לפניהם. ויצא יצחק לשוח בשדה, מהיכן יצא? מגן עדן.
ויצא יצחק לשוח. אין שיחה אלא תפילה (כתוב ברמז פו):פסוק סד
ותפול מעל הגמל. לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע, נזדעזעה ונעשית מוכת עץ ויצא ממנה דם בתולים. מיד אמר הקב"ה לגבריאל: רד ושמור את הדם שלא יסריח ולא יהיה בו מום. בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים, חשדה מאליעזר, אמר לה: בתולותיך היכן הן? אמרה לו: כשנפלתי מן הגמל נעשיתי מוכת עץ. אמר לה: שקר את מדברת, אלא אליעזר פגע ביך. ונשבעה לו שלא נגע בה. הלכו ומצאו העץ צבוע דם, מיד ידע יצחק שהיא טהורה. אמר הקב"ה: מה אעשה לעבד הזה שהיה חשוד? אמר למלאכי השרת: הכניסוהו חי בגן עדן, הוא אליעזר בן נמרוד ,והוא תמיה גדולה: יצחק יצא מגן עדן חי, ואליעזר נכנס לגן עדן חי:
ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק. צפת שידו שטוחה בתפילה, אמרה: ודאי אדם גדול הוא; לכך שאלה עליו.
ותפול מעל הגמל. אתרכינת, כמה דאת אמר: "כי יפול לא יוטל".פסוק סה
ותאמר מי האיש הלזה. ראתה אותו הדור, כמה דאת אמר: "הנה בעל החלומות הלזה בא". רבנן אמרי: הוא ופלסונו. הלזה, אלון זה.
ותקח הצעיף ותתכס. שתים הן שנתכסו בצעיף וילדו תאומים: רבקה, ותקח הצעיף ותתכס; תמר, "ותכס בצעיף ותתעלף".פסוק סו
פסוק סז
ויביאה יצחק האהלה שרה אמו. כל הימים שהיתה שרה קיימת, היה ענן קשור על האהל; וכיון שמתה, פסק אותו ענן; וכיון שבאת רבקה, חזר אותו ענן. כל זמן שהיתה שרה קיימת, היתה ברכה משולחת בעיסה; וכיון שמתה שרה, פסקה אותה ברכה; וכיון שבאת רבקה, חזרה אותה ברכה. כל זמן שהיתה שרה קיימת, היו דלתותיה פתוחות לרוחה; וכיון שמתה שרה, פסקה אותה רוחה; וכיון שבאת רבקה, חזרה אותה רוחה. כל זמן שהיתה שרה קיימת, היה נר דלוק מלילי שבת ללילי שבת; כיון שמתה שרה, פסק; וכיון שבאת רבקה, חזר אותו הנר. וכיון שראה יצחק שהיתה עושה כמעשה אמו, עושה חלתה בטהרה וקוצה חלתה בטהרה, מיד ויביאה יצחק האהלה שרה אמו:
וינחם יצחק אחרי אמו. רבי יוסי אמר: שלש שנים עשה יצחק אבל על אמו; ולאחר שלש שנים לקח את רבקה, ושכח אבל אמו. מכאן אתה למד: עד שלא לקח אדם אשה, אהבתו הולכת אחר הוריו; לקח אדם אשה, אהבתו הולכת אחר אשתו, שנאמר: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו" וגו'; וכי יעזוב איש את מצות "כבד"? אלא שאהבת נפשו דובקת אחרי אשתו, שנאמר "ודבק באשתו":
אמר רבי יודן: לימדתך תורה דרך ארץ, שאם יהיו לאדם בנים גדולים, יהיה משיאן תחילה ואחר כך נושא לו אשה. ממי אתה למד? מאברהם: בתחילה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, ולבסוף "ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה" (בראשית כה, א):
<< · ילקוט שמעוני על בראשית · כד · >>
- ^ כן הוא נוסח הכתיב בחלק מהמסורות, עיינו מנחת שי על תהלים כד.
- ילקוט שמעוני על הפסוקים
- בראשית כד א
- בראשית כד ב
- בראשית כד ג
- בראשית כד ד
- בראשית כד ה
- בראשית כד ז
- בראשית כד ח
- בראשית כד י
- בראשית כד יא
- בראשית כד יב
- בראשית כד יג
- בראשית כד טו
- בראשית כד טז
- בראשית כד יז
- בראשית כד כא
- בראשית כד כב
- בראשית כד כג
- בראשית כד כו
- בראשית כד כז
- בראשית כד כח
- בראשית כד כט
- בראשית כד ל
- בראשית כד לא
- בראשית כד לב
- בראשית כד לג
- בראשית כד לד
- בראשית כד מב
- בראשית כד מט
- בראשית כד נ
- בראשית כד נג
- בראשית כד נה
- בראשית כד נז
- בראשית כד נח
- בראשית כד ס
- בראשית כד סא
- בראשית כד סב
- בראשית כד סג
- בראשית כד סד
- בראשית כד סה
- בראשית כד סו
- בראשית כד סז
- בראשית כד
- ילקוט שמעוני על בראשית