קטגוריה:בראשית כד ס
ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיְבָרְכ֤וּ אֶת־רִבְקָה֙ וַיֹּ֣אמְרוּ לָ֔הּ אֲחֹתֵ֕נוּ אַ֥תְּ הֲיִ֖י לְאַלְפֵ֣י רְבָבָ֑ה וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֹׂנְאָֽיו׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יְבָרֲכ֤וּ אֶת־רִבְקָה֙ וַ/יֹּ֣אמְרוּ לָ֔/הּ אֲחֹתֵ֕/נוּ אַ֥תְּ הֲיִ֖י לְ/אַלְפֵ֣י רְבָבָ֑ה וְ/יִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔/ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֹׂנְאָֽי/ו׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וּבָרִיכוּ יָת רִבְקָה וַאֲמַרוּ לַהּ אֲחָתַנָא אַתְּ הֲוַאי לְאַלְפִין וּלְרִבְּוָון וְיֵירְתוּן בְּנַכִי יָת קִרְוֵי סָנְאֵיהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּבָרִיכוּ יַת רִבְקָה וְאָמָרוּ לָהּ עַד כְּדוּן הֲוֵית אַחְתַן וּכְדוֹן אַתְּ אָזְלָא וּמִתְנַסְבָא לְצַדִיקָא יְהֵי רַעֲוָא דְמִינִיךְ יִפְקוּן אַלְפִין דְרִיבְוָון וְיֵירְתוּן בְּנַיְיכִי יַת קוּרְיֵי סַנְאֵיהוֹם: |
רש"י (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(ס) "ויברכו." ואז ברכו אותה ברכה שקודם החופה כמ"ש חז"ל, וכבר ידעו מברכה שנתברך לאברהם בעת העקדה והרביתי את זרעך וכו' וירש זרעך את שער אויביו, שברכה זו נמסרה ליצחק, אך אפשר שיקח עוד אשה אחרת, ע"ז אמר "את היי" שברכה זו תתקיים בה, וע"ז דייק מלת את:
כלי יקר (כל הפרק)
"ויירש זרעך את שער שנאיו". גם לאברהם נאמר לשון זה ויירש זרעך את שער אויביו כי כך המדה בכל גומלי חסד שיש להם אוהבים רבים כמ"ש (משלי יט.ו) רבים יחלו פני נדיב וכל הרע לאיש מתן. ואברהם היה גומל חסד לכל לקרובים ולרחוקים וכן רבקה על כן בדרך טבע יירשו שער אויביהם, כי יש להם ריעים רבים העומדים להם בעת צרתם, וכאמרו רז"ל (ב"ק יז.) כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת ב' שבטים כו'. ומסיק שם איכא דאמרי אויביו נופלים לפניו חללים כיוסף, שנאמר (דברים לג.יז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וגו'. כי גם יוסף היה גומל חסד עם כל בית אביו ועם הרחוקים בשני רעבון, וכן אמר דוד (תהלים קיב.ה) טוב איש חונן ומלוה וגו' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו פזר נתן לאביונים קרנו תרום בכבוד. כי בקרנו ינגח עמים כיוסף. לפיכך אמרו לה היי לאלפי רבבה וכי נתנו קצבה לברכתה ומאי רבותא כל אדם שיש לו בנים ברבות הימים יצא ממנו מספר זה ויותר מהמה. אלא ודאי שלא דברו ביוצאי חלציה כי היו בטוחים על כחו של זקן זה אברהם שנתברך כבר שיהיה זרעו כחול הים ומהו שאמרו לאלפי רבבה למ"ד של לאלפי מה טיבה, אלא שאמרו יהי רצון שתזכה להטיב ולגמול חסד לאלפי רבבה כי יהיה רב חילך, ועי"ז יהיו לך אוהבים רבים ובסיבה זו יירש זרעך את שער אויביו, כי רבים יעמדו בעזרתך כי תצא למלחמה. ויכול להיות שדרך עצה אמרו לה כן, ובזה מדוקדק הלשון היי לאלפי רבבה. ומדנקט לשון ויירש ש"מ שאמרו לה אל תדאגי על ההוצאה, אלא שלח לחמך על פני המים לאלפי רבבה אנשים, וסוף תקבל ירושה בשער שונאיך פי שנים כפלים, כי יש מפזר ולסוף ונוסף עוד.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו
וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ
המילים "וַיְבָרֲכוּ", ו-"יַֹּאמְרו"ּ נכתבו בלשון רבים - מי הם הדוברים?
מספר פעמים בסיפור נכתב בלשון רבים, למשל: "ויַֹּאמְרו,ּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ" (ביאור:בראשית כד נז). במקרה הזה ברור שלבן הוא אחד מהדוברים כפי שהוא דיבר ראשון לפני אביו, וייתכן שאמו חזרה על דבריו.
כנראה שגם כאן לבן היה אחד הדוברים וכל המשפחה ואנשי הבית חזרו אחריו במקהלה.
אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו
מלאך האלוהים בירך את אברהם בברכה דומה בעקדת יצחק: "הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ ... וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו" (ביאור:בראשית כב יז).
יש להניח שהאיחול היפה הזה היה בזמנו ברכה ידועה שנאמרה גם לכלה לרגל חתונתה. ייתכן שזה היה שיר עם מנגינה ואנשי הבית חזרו על זה מספר פעמים, מכאן שזה היה הדבר האחרון שהיא שמעה מהם.
האמירה הזו גם הרגיעה את בני משפחתה בהיפרדם ממנה. הם העבירו את האחריות עליה לאלוהים.
וכך, תודות ללבן, הפך האיחול: "אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה", לברכה הנהוגה עד היום בחתונותינו.
וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו
בשער העיר ישבו השופטים ונכבדי העיר.
מהברכה משתמע שצאצאי רבקה יכבשו ערים ויהיו השליטים והשופטים בהן.
זרעה של רבקה יהיה חזק, בריא, מכובד, הגון, מחוקק, מלכותי, אנשים שיגיעו לשיבה טובה, והכל לפי דרך אלוהים של "צְדָקָה ומִּשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט).
אולם יש כאן גם בעיה בברכה: כי לזרעה של רבקה יהיו שונאים. עדיף שלא יהיו שונאים, ועדיף שלא תהיה מלחמה ונצחונות.
למרות שלבן איחל את זה לרבקה וצאצאיה, וגם רחל ולאה בנותיו של לבן הצטרפו לברכה ככלותיה של רבקה, ואפילו שהמלאך ברך את אברהם ויצחק לא נראה שהברכה התקיימה אלא לתקופות קצרות בחיי עמינו. סביר שגם המלאך וגם לבן ביקשו שאלוהים יוציא לפועל את הברכה, ואלוהים שקל מתי לעשות זאת ומתי לתת לנו לסבול.
מקורות
נלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית כד ס"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.
