מ"ג בראשית כד סא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית כד · סא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את רבקה וילך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתָּ֨קׇם רִבְקָ֜ה וְנַעֲרֹתֶ֗יהָ וַתִּרְכַּ֙בְנָה֙ עַל־הַגְּמַלִּ֔ים וַתֵּלַ֖כְנָה אַחֲרֵ֣י הָאִ֑ישׁ וַיִּקַּ֥ח הָעֶ֛בֶד אֶת־רִבְקָ֖ה וַיֵּלַֽךְ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְקַמַת רִבְקָה וְעוּלֵימְתַהָא וּרְכִיבָא עַל גַּמְלַיָּא וַאֲזַלָא בָּתַר גּוּבְרָא וּדְבַר עַבְדָּא יָת רִבְקָה וַאֲזַל׃
ירושלמי (יונתן):
וְקָמַת רִבְקָה וְרִבְתָהָא וּרְכָבָן עַל גַמְלַיָא וְאָזְלַן בָּתַר גַבְרָא וּדְבַר עַבְדָא יַת רִבְקָה בַּהֲדֵיהּ וְטַיֵיל וְהֵיכְמָא דְאִתְקְטָעָא לֵיהּ אָרְחָא בְּמֵיזְלֵיהּ לְפַדָן אֲרָם הֵיכְדֵין אִתְקְטָעָא לֵיהּ בְּמִיתְבֵיהּ דִבְיוֹמָא חַד אָזֵיל וּבְיוֹמָא חַד תַּב:

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותרכבנה על הגמלים — שהביא העבד.

וילַך — פתוח, ואם הוא סוף פסוק. ולא קמץ, כי בתחילה היה פתח קטן [=סגול], ולא יוכל לעלות שתי מדרגות. וכן כל "ויאמַר".

וטעם ויקח העבד את רבקה וילך — הוא היה הולך עם רבקה, ולא הרגיש עד בוא יצחק:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותקם רבקה ונערותיה" - סיפר הכתוב כי אחר שנתנו רשות שתלך רבקה ומיניקתה ועבד אברהם ואנשיו קמה רבקה וקראה נערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש כי הוא מורה הדרך לפניהם וטעם ויקח העבד את רבקה וילך לספר בזריזותו כי אחרי צאתו מן העיר ותלכנה כל הנשים אחריו לקח העבד את רבקה עמו לא יפרד ממנה לשומרה בדרך מכל מכשול ורבי אברהם אמר כי טעמו שהיה הולך עם רבקה ולא הרגיש עד שבא יצחק ופגע בו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(סא) "ותקם. "ואז קמה ותרכבנה על הגמלים, והעבדים הלכו רגלי קודם להם, כי היתה עדיין ברשות האב, ולכן נקרא בשם איש, ואז מסרוה שלוחי האב לשלוחי הבעל, שעז"א ויקח העבד את רבקה שלקחה לרשותו ומעתה נקרא בשם עבד, כי מעתה נכנסה לרשות יצחק שהוא אדוניו, כי אברהם נתן לו העבדים במתנה, ועז"א ויקח העבד את רבקה וילך: