אבן עזרא על בראשית כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אבן עזרא על בראשית · כד · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

וה' ברך את אברהם בכל — באורך ימים ועושר וכבוד ובנים, מכל חמדת האדם. ודרש שבתו היתה שמה בכל, צריך להוסיף בי"ת משרת:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

שים נא ידך תחת ירכי — יש אומר, רמז למילה. ואילו היה כן, היה נשבע בברית המילה ולא בשם. והקרוב אלי, שהיה משפט בימים ההם לשום אדם ידו תחת ירך מי שהוא ברשותו; והטעם, אם אתה ברשותי, שים נא ידך תחת ירכי. והאדון יושב והירך על היד, כטעם: הנה ידי תחת רשותך לעשות רצונך. וזה המשפט עדיין בארץ הודו:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם אלהי השמים ואלהי הארץ במקום הזה — כי בת פלוני לפלוני בארץ מן השמים, והוא סוד.

הכנעני — כלל לעשתי עשר גוים:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי אל ארצי — זאת חרן שדר שם.

מולדתי — אור כשדים:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

אולי — ימצא על טעמים רבים. וכן: "אולי יעשה זרים" (הושע ח ז).

ונפתח ה"א ההשב בפת"ח קטן (=סגול), בעבור שיש ה"א הבניין קמוץ ואילו נפתח בפת"ח גדול היה כבד על הלשון:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל השמר מלעיל, מלשון "שמירה". ואשר מלרע, לשון שמרים, כמו: "השמר והשקט" (ישעיהו ז ד), כטעם "שקט הוא על שמריו" (ירמיהו מח יא):

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

הוא ישלח מלאכו — תפילה. ואילו היתה נבואה, למה אמר: "ואם לא תאבה האשה"?

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא תשב שמה — שיעמוד בארץ ישראל. וטעם לא תשב, בעבור אברהם, שהוא העיקר:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויברך הגמלים — הבריכם על ברכיהם:

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

הקרה נא לפני — כטעם "הכן חפצי לפני". וכן: "כי הקרה ה' אלהיך" (בראשית כז, כ):

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

אותה הוכחת — נסמך העבד על תפילת הנביא, שהשם ענהו והוכיח בחלום על יד המלאך, שהוא שליח השם לעזרו. והעבד חשב בליבו כי אין עם נדיב כמו משפחת אדוניו.

ורבים יתמהו, באמרם שלא שאל כהוגן. ולא ידעתי למה, כי אילו היתה נערה אחרת שתשקהו ותשקה לגמליו, ומצאה שהיא ממשפחה אחרת, היה עוזב אותה ולא הפסיד כלום. כי "ויאמר בת מי את" (בראשית כד, כג) פירושו "וכבר אמר לה" קודם שיתן לה כלום; וכן אמר: "ואשאל אותה ואשים הנזם" (בראשית כד, מז). וכלל הדבר, שהתפלל לשם שיוכיח אחת ממשפחת אדוניו, וההוכחה, שתעשה דרך מוסר כמו בת נדיב; והשם שמע תפילתו. ודרך יהונתן אחרת:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואיש לא ידעה — רחוק שידבר הכתוב על חוץ הדרך; רק פירושו, שיתכן שתהיה הנערה בתולה – וישכב עמה איש, גם תהר. ואין ראוי לגלות דבר ערוה:

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

והאיש משתאה — כמו "משתומם", מגזרת "שׁאו ערים" (ישעיהו ו, יא); "תשאה שממה" (שם), וטעם לה — כמו "בשבילה". וכן: "אשתומם כשעה חדא" (דניאל ד, טז). והתי"ו מבניין התפעל, כמו "נתראה פנים" (מלכים ב יד, ח), ולא יתכן היותו מן ש.ת.ה:

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

נזם — יש נזם שהוא באף, גם באוזן. ושעל האף ירד מעל פתיל קשור במצח.

בקע — חצי שקל, מגזרת "נבקע" (איוב כו, ט).

וצמידים — מגזרת "צמיד פתיל" (במדבר יט, טו), כי על היד האחת הצמיד האחד, הוא שנים. וצורתו ידועה:

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ללין — מן בניין הכבד הנוסף, כי "ללון" (בראשית כד, כה) מן הקל:

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומספוא — שם מאכל בהמות, והוא שם כלל, ותחתיו "שעורה":

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויישם — מבניין שלא נזכר פועלו, כמו "ויושב את משה" (שמות י, ח):

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויש אומרים, כי טעם עבד אברהם אנכי נדבק עם דבר המאכל; והטעם, כי יש מאכלים אסורים לנו. והנכון שדבריו כמשמעם:

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)

אז תנקה מאלתי — ולא אמר "משבועתי". והטעם, כי אפחד מאדונִי ומאלתו:

פסוק מט (כל הפרק)(כל הפסוק)

חסד — דבר שאינו חייב;

ואמת — לקיים דבר החסד. והמילה מגזרת אמונה, והתי"ו לשון נקבה:

פסוק נא (כל הפרק)(כל הפסוק)

דבר ה' — גזר, וכן: "בדבר ה' שמים נעשו" (תהלים לג, ו). או הוכיח בחלום:

פסוק נג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומגדנות — מגזרת "מגדים" (שיר השירים ד, יג). או פירושו מלבושים נכבדים, ויהיה הנו"ן שורש, כמו "מטפחות" (ישעיהו ג, כב):

פסוק נה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר אחיה ואמה — הם שקיבלו המתנות, והאב מחריש. ויתכן שלבן היה גדול מאביו בחכמה וכבוד, כי כן מצאנו: "ויען לבן ובתואל" (בראשית כד, נ):

פסוק נט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מנקתה — בימים הקדמונים:

פסוק סא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותרכבנה על הגמלים — שהביא העבד.

וילַך — פתוח, ואם הוא סוף פסוק. ולא קמץ, כי בתחילה היה פתח קטן [=סגול], ולא יוכל לעלות שתי מדרגות. וכן כל "ויאמַר".

וטעם ויקח העבד את רבקה וילך — הוא היה הולך עם רבקה, ולא הרגיש עד בוא יצחק:

פסוק סב (כל הפרק)(כל הפסוק)

בא מבוא — שם מקום, ייקרא בשני שמות. ויש אומרים "בא מבוא", מבפנים, וכן יפרשו "סוגר כל בית מבוא" (ישעיהו כד, י). והישר בעיני שהוא שם הפועל, וכן טעמו: בא מבוא באר לחי.

והוא יושב — כי בימים ההם, שם היה דר. והוא בפאת נגב מארץ ישראל:

פסוק סג (כל הפרק)(כל הפסוק)

לשוח — ללכת בין השיחים.

לפנות ערב — קרוב מביאת השמש; וההפך – "לפנות בקר" (שמות יד, כז). ובפרשת כי תצא אבארנו באר היטב:

פסוק סד (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם ותפל מעל הגמל — ברצונה, כמו "ויפל על פניו" (במדבר טז, ד). והפסוק הבא מאוחר – הוא מוקדם, כי "ותאמר אל העבד" (בראשית כד, סה), וכבר אמרה אל העבד:

פסוק סה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותתכס — מבניין התפעל; התי"ו הראשון לנקבה שאיננה נמצאה, והשני להתפעל:

פסוק סז (כל הפרק)(כל הפסוק)

האהלה שרה אמו — דרך קצרה: האוהלה אהל שרה אמו. וכן: "הנבואה עודד הנביא" (דברי הימים ב טו, ח); "כסאך אלהים" (תהלים מה, ז):