קטגוריה:ישעיהו ז ד
ואמרת אליו השמר והשקט אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה בחרי אף רצין וארם ובן רמליהו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְאָמַרְתָּ֣ אֵ֠לָ֠יו הִשָּׁמֵ֨ר וְהַשְׁקֵ֜ט אַל־תִּירָ֗א וּלְבָֽבְךָ֙ אַל־יֵרַ֔ךְ מִשְּׁנֵ֨י זַנְב֧וֹת הָאוּדִ֛ים הָעֲשֵׁנִ֖ים הָאֵ֑לֶּה בׇּחֳרִי־אַ֛ף רְצִ֥ין וַאֲרָ֖ם וּבֶן־רְמַלְיָֽהוּ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/אָמַרְתָּ֣ אֵ֠לָי/ו הִשָּׁמֵ֨ר וְ/הַשְׁקֵ֜ט אַל־תִּירָ֗א וּ/לְבָבְ/ךָ֙ אַל־יֵרַ֔ךְ מִ/שְּׁנֵ֨י זַנְב֧וֹת הָ/אוּדִ֛ים הָ/עֲשֵׁנִ֖ים הָ/אֵ֑לֶּה בָּ/חֳרִי־אַ֛ף רְצִ֥ין וַ/אֲרָ֖ם וּ/בֶן־רְמַלְיָֽהוּ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום יונתן (כל הפרק)
רש"י
"השמר" - שב בשלום כיין על שמריו
"זנבות האודים העשנים" - יהיו בעיניך כזנבות אודים שכבתה שלהבת שלהם אודים (טיצני"ש בלע"ז)מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"ובן רמליהו" - פי' עם אפרים כמ"ש רצין וארם וסמך על המבין
"בחרי אף" - הבאים בחרי אף
"רצין" - עכשיו מפרש מי הם האודים
"השמר והשקט" - השמר מעשות מלחמה והשקט לבך אל תירא ואל יבוא מורך בלבבך
"זנבות האודים" - שהמה כמו האודים האלה שאין בהם כח לבער אלא לעשן כך אין כח בידם לעשות לך מאומה רע רק העם מפחידים
מצודת ציון
"זנבות" - מלשון זנב
"האודים" - הם העצים שמנדנדין בהם האש לישבו על מקומו ונשרף מעט מעט על ידי החתיה באש וכשחוזר להיות קטן ואינו ראוי עוד להאחז ביד משליכים אותו ומעלה עשן רב וזהו נקרא זנב האוד וכן כאוד מוצל משרפה (עמוס ד)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"השמר", מעשות שום דבר.
"והשקט", ברוחך.
"אל תירא", מן האויב "ולבבך אל ירך", מעצמך (כמי שסבל רעות רבות שנעשה רך לב בטבע), "משני זנבות האודים", המשיל מחנה ארם ומחנה אפרים "לשני זנבות אודים עשנים", ר"ל אינם עץ חזק רק אוד אשר שני קצותיו אכלה האש, וגם לא ידמו כאמצעו של אוד שלא שלט בו האש רק כזנבות האוד וקצהו, וגם לא כאוד בוער באש שיוכל לשרוף הנוגע בו, רק כאוד שנכבה ומעלה עשן, שאינו יכול לסבב רק כאב עינים לבד, וגם אינו מתעשן ע"י אש, כי הוא מתעשן, "בחרי אף רצין וארם", ע"י חרי אף רצין, ור"ל אינו מתעשן ע"י אף ה' כענין אשור שבט אפי רק על ידי אף בני אדם להבל נדמו:
ביאור המילות
"השמר". הטעם מלרע ובכ"מ מלעיל כי נסוג אחור ע"י מלת לך שבא אחריו:
"אל תירא ולבבך אל ירך". וכן איש הירא ורך הלבב. ירא, מפני אויב. רך הלב, בטבע:
"זנבות". שפולו של דבר וקצהו הפחות:
"ואוד". עץ אחזה בו האש. וב' בחרי. הוא ב' הכלי:
מדוע היה כל-כך חשוב לישעיהו להרגיע את אחז?
אחז מלך יהודה פחד מאד מפני ארם ואפרים , אבל ה' שלח את ישעיהו הנביא שירגיע אותו:
- (ישעיהו ז ד): "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו 'הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט, אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ, מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה, בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ"
וכשאחז לא השתכנע, הוא אף הציע לו:
- (ישעיהו ז יא): "שְׁאַל לְךָ אוֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹת מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ, הַעְמֵק שְׁאָלָה או הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה"
וכשאחז סירב, אמר לו:
- (ישעיהו ז יד): "לָכֵן יִתֵּן ד' הוּא לָכֶם אוֹת: 'הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל..."
מדוע היה כל-כך חשוב לישעיהו שאחז לא יפחד? אחז הרי היה רשע, אז להיפך, מגיע לו שיפחד!
שאלה נוספת עולה מהמשך הנבואה: בעוד שבתחילת הנבואה, ישעיהו ניסה להרגיע את אחז, בהמשך הנבואה הוא ניבא דברים מפחידים מאד:
- ישעיהו ז יז-: " "יָבִיא ה' עָלֶיךָ, וְעַל-עַמְּךָ וְעַל-בֵּית אָבִיךָ, יָמִים אֲשֶׁר לֹא-בָאוּ, לְמִיּוֹם סוּר-אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה: אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר." "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִשְׁרֹק ה' לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם," "וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר" "בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר. " "וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת, וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים; וּבְכֹל הַנַּעֲצוּצִים, וּבְכֹל הַנַּהֲלֹלִים..." "
אז מה המטרה - להרגיע או להפחיד?
ושאלה שלישית: מהו המסר של נבואה זו לדורות? אמנם, מלך אפרים ומלך ארם היו " אודים עשנים ", ולא היוו כל סכנה לבטחונה של יהודה, אולם, בוודאי לא כל עם שמאיים עלינו הוא "אוד עשן" - לפעמים, עם שמאיים עלינו מהווה סכנה אמיתית לבטחוננו, ויש סיבה אמיתית לפחד ממנו; אם כך, מה ניתן ללמוד מדברי ישעיהו לימינו? ומדוע נכתבה נבואה זו לדורות?
כדי להבין את מטרת הנבואה, יש להבין, מהו המעשה שאחז רצה לעשות מתוך פחד; זהו המעשה שאותו נועדה הנבואה למנוע.
איך אפשר לדעת מה אחז רצה לעשות? - פשוט, אפשר לבדוק מה הוא עשה בפועל, שהרי אחז לא האמין לנבואה, התעלם ממנה, ועשה את מה שתכנן:
- מלכים ב טז ז: " "וַיִּשְׁלַח אָחָז מַלְאָכִים אֶל תִּגְלַת פְּלֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר: 'עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי! עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ" "יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי!'" "
מרוב פחד מפני מלכי ארם ואפרים, פנה אחז אל מלך אשור וביקש ממנו עזרה. מלך אשור אכן עזר - הוא הגלה את ארם, ומספר שנים לאחר מכן, הגלה גם את שומרון; אולם הוא לא הסתפק בכך -
- (מלכים ב יח יג): "וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם"
מרגע שאחז פנה אל מלך אשור, הבינו האשורים שיהודה היא מדינה חלשה ופגיעה, תלויה לחלוטין בחסדיהם, והם יכולים לעשות בה מה שהם רוצים; לכן לא היו להם כל חששות כשהחליטו לכבוש את כל ערי יהודה הבצורות. אמנם, ה' היכה את צבא סנחריב והציל את ירושלים מכיבוש, אולם כל שאר ערי יהודה סבלו מאד.
זה בדיוק המצב שרצה ישעיהו למנוע. הוא ניסה להסביר לאחז, שארם ואפרים הם לא הבעיה האמיתית - הבעיה האמיתית היא אשור. כשפוחדים יותר מדי מפני בעיה מקומית-דמיונית, מתעלמים מבעיות הרבה יותר גדולות שנמצאות "מעבר לסיבוב", ולא מתכוננים אליהן כראוי.
אילו היה אחז שומע בקול ה', הוא לא היה פונה אל מלך אשור לעזרה; הוא היה מתכונן בעצמו למלחמה עם ארם ואפרים, ומביס אותם בקלות (שהרי הם היו " אודים עשנים" = גפרורים גמורים שכבר לא יכולים להצית אש אלא רק להעלות עשן). יהודה היתה נתפסת כמעצמה אזורית - שלא כדאי "להתעסק" איתה. מלך אשור היה מסתפק בכיבושים בצפון, ולא היה חושב לעלות על ערי יהודה.
אבל אחז לא שמע בקול ה', ולכן, אחרי שישעיהו אמר לאחז שלא יפחד מפני ארם ואפרים, הוא הזהיר אותו שיפחד מפני אשור, שתשתלט על הארץ אחרי שארם ואפרים ייעלמו מהשטח.
והמסרים לימינו -
- א. לנסות לברר מהי הסכנה העיקרית לקיומנו - לא להסתפק בטיפול בבעיות קטנות ומקומיות;
- ב. גם אם אנחנו לא יודעים מהי הסכנה העיקרית, וגם אם יש סכנות מקומיות שאנחנו פוחדים מהן מאד - לא להראות את הפחד שלנו כלפי חוץ, כי זה מפגין חולשה, ועלול ליצור בעיה גדולה יותר מאשר הסכנה שמפניה אנחנו פוחדים.
ע"ע: פירוש אחר למשמעות הפרק .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-01-17.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "ישעיהו ז ד"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.