מ"ג ישעיהו ז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ד. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ואמרת אליו השמר והשקט אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה בחרי אף רצין וארם ובן רמליהו

מנוקד: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ.

עם טעמים: וְאָמַרְתָּ֣ אֵ֠לָיו הִשָּׁמֵ֨ר וְהַשְׁקֵ֜ט אַל־תִּירָ֗א וּלְבָבְךָ֙ אַל־יֵרַ֔ךְ מִשְּׁנֵ֨י זַנְב֧וֹת הָאוּדִ֛ים הָעֲשֵׁנִ֖ים הָאֵ֑לֶּה בָּחֳרִי־אַ֛ף רְצִ֥ין וַאֲרָ֖ם וּבֶן־רְמַלְיָֽהוּ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

ותימר ליה אסתמר ונוח לא תדחל ולבך לא יזוע מן קדם תרין רברביא דאינון כאודיא מתנניא האלין בתקוף רגז רצין וארם ובר רמליהו:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"השמר" - שב בשלום כיין על שמריו

"זנבות האודים העשנים" - יהיו בעיניך כזנבות אודים שכבתה שלהבת שלהם אודים (טיצני"ש בלע"ז)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"השמר", מעשות שום דבר.

"והשקט", ברוחך.

"אל תירא", מן האויב "ולבבך אל ירך", מעצמך (כמי שסבל רעות רבות שנעשה רך לב בטבע), "משני זנבות האודים", המשיל מחנה ארם ומחנה אפרים "לשני זנבות אודים עשנים", ר"ל אינם עץ חזק רק אוד אשר שני קצותיו אכלה האש, וגם לא ידמו כאמצעו של אוד שלא שלט בו האש רק כזנבות האוד וקצהו, וגם לא כאוד בוער באש שיוכל לשרוף הנוגע בו, רק כאוד שנכבה ומעלה עשן, שאינו יכול לסבב רק כאב עינים לבד, וגם אינו מתעשן ע"י אש, כי הוא מתעשן, "בחרי אף רצין וארם", ע"י חרי אף רצין, ור"ל אינו מתעשן ע"י אף ה' כענין אשור שבט אפי רק על ידי אף בני אדם להבל נדמו:

ביאור המילות

"השמר". הטעם מלרע ובכ"מ מלעיל כי נסוג אחור ע"י מלת לך שבא אחריו:

"אל תירא ולבבך אל ירך". וכן איש הירא ורך הלבב. ירא, מפני אויב. רך הלב, בטבע:

"זנבות". שפולו של דבר וקצהו הפחות:

"ואוד". עץ אחזה בו האש. וב' בחרי. הוא ב' הכלי:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ובן רמליהו" - פי' עם אפרים כמ"ש רצין וארם וסמך על המבין

"בחרי אף" - הבאים בחרי אף

"רצין" - עכשיו מפרש מי הם האודים

"השמר והשקט" - השמר מעשות מלחמה והשקט לבך אל תירא ואל יבוא מורך בלבבך

"זנבות האודים" - שהמה כמו האודים האלה שאין בהם כח לבער אלא לעשן כך אין כח בידם לעשות לך מאומה רע רק העם מפחידים

מצודת ציון

"זנבות" - מלשון זנב

"האודים" - הם העצים שמנדנדין בהם האש לישבו על מקומו ונשרף מעט מעט על ידי החתיה באש וכשחוזר להיות קטן ואינו ראוי עוד להאחז ביד משליכים אותו ומעלה עשן רב וזהו נקרא זנב האוד וכן כאוד מוצל משרפה (עמוס ד)