קדמה — פירושו אל ארץ קדם. וכן "אשר לא יעבדו אותו, את נבוכדנצר" (ירמיהו כז, ח). ו"קדם", מזרח ארץ ישראל. ויש אומרים, אל מקום בן ישמעאל[1]. והראשון נכון:
מילת ויגוע — צאת הרוח מהגוף רגע אחד, בלי עינוי ועיכוב; הלא תראה, "ויאסוף רגליו אל המטה" (בראשית מט, ג) ומיד גוע. והנה כל 'גויעה' מיתה, ואין כל מיתה 'גויעה'; על כן כתוב במבול "ויגוע" (בראשית ז, כא).
ופירוש וימת אברהם — שמת בשיבה טובה.
ויאסף אל עמיו — יש אומרים כי על כבוד הנפש אמר, כי בהיותו מתעסק עם הגוף, הוא כחלק נפרד, ובהפרד מהגוף, יאסף הכבוד אל עמיו. ויש אומרים, כי זה משפט הלשון; והטעם, על לכתו בדרך אבותיו, כאלו יתחבר אליהם. וכן: "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" (בראשית טו, טו):
על פני כל אחיו — הם זמרן ויקשן.
נפל — חלקו, או גורלו. או שרוב בני ישמעאל נוסעים ממקום אל מקום, כטעם "אל הכשדים אתה נופל" (ירמיהו לז, יג); וזה מעט רחוק, בעבור שאחיו במזרח, ומצרים ואשור למערב לארץ ישראל. ויתכן שהכתוב דבר על ישמעאל, שמת בחיי אחיו אחר שנפל; כי לא ידענו סיבת מותו:
ואלה — אחר שהזכיר תולדות ישמעאל, שב להזכיר תולדות יצחק, שהם עשיו ויעקב.
ויש אומרים, כי טעם הוליד את יצחק – שהיה דומה לאביו וכל רואיו יעידו כי אברהם הולידו. ויש אומרים, כי טעם הוליד – גידל וריבה, כמו "יולדו על ברכי יוסף" (בראשית נ, כג); והעד, שאמר: "וישלחם מעל יצחק בנו" (בראשית כה, ו):
ויאמר ה' לה — על ידי נביא; או אברהם בעצמו, כי לא מת עד שהיו בניה בני ט"ו שנה.
ורב הוא הפועל, וכן "בן יכבד אב" (מלאכי א, ו). ועוד אפרש זה הפסוק (ראו אבן עזרא על בראשית כז מ):
ואין מילת כאדרת סמוכה, רק טעמו, "כולו שער כאדרת". ועל דעת אחרים שהיא סמוכה.
ויקראו שמו — רואיו. ויתכן שפירושו מעשה בפני עצמו. ופליאה גדולה היתה זאת הלידה, בעבור שכל בן אדם יוצא בשליא שהיא מכסה עליו, והנה שתי השליות נפתחו רגע אחד:
יודע ציד — לעולם מלא מרמות, כי רוב החיות בדרך מרמה יתפשו. ויעקב הפך עשו, כי הוא איש תם. גם עשיו איש שדה, ויעקב יושב אהלים. ויתכן להיות פירושו כמו "יושב אהל ומקנה" (בראשית ד, כ):
הלעיטני — אין לו חבר. והטעם, האכילני.
וטעם נזיד — תבשיל; רק ויזד מהשניים הנחים, והם שני שרשים והפירוש אחד. וכן "לא ידון רוחי" (בראשית ו, ג) עם "נדנה" (דניאל ז, טו):
מִכְרָה — בחירק, כמו "שלחה הנער" (בראשית מג, ח); "שכבה עמי" (בראשית לט, ז). והבכורה, שיקח פי שנים בממון אביו. ויש אומרים שיש לבכור לעולם מעלה על הצעיר, לקום מפניו ולשרתו כבן לאב:
ויבז עשו — גם זאת הבכורה, בעבור שראה שאין לאביו עושר. ורבים יתמהו, כי עזב לו אברהם ממון רב. וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו ובא לידי עוני בזקוניו. והעד, שהיה יצחק אביו אוהב את עשו בעבור צרכו. ואילו היה הלחם רב בבית אביו והוא נכבד בעיניו, לא מכר בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו אוכל בכל יום מטעמים, מה טעם אמר: "הביאה לי ציד"? ולמה לא היה ליעקב בגדים חמודות? ולמה לא נתנה לו אמו כסף וזהב בדרך, שהוא אומר: "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" (בראשית כח, כ)? ולמה לא שלחה אליו הון, והיא אוהבת אותו? כי הוצרך לשמור הצאן. והפסוק שאמר: "ויגדל האיש" (בראשית כו, יג), קודם זקנותו. ועיוורי לב יחשבו כי העושר מעלה לצדיקים. והנה אליהו יוכיח. ועוד ישאלו: למה חיסר השם ממון ליצחק? אולי יודיעונו למה חיסר מאור עיניו? ואל ידחונו בקנה של דרש, כי יש לו סוד, ואין לנו לחפש, כי עמקו מחשבות השם ואין כח בדעת האדם להבינם. וכן אחרים אמרו: הנה צאן יש לו, כי רבקה אמרה לו: "לך נא אל הצאן". ויתכן שנשאר לו מקנה מעט. גם נכון הוא להיות פירוש "לך נא אל הצאן", אל מקום הצאן שהן נמכרות: