קטגוריה:בראשית כד נא

בהמשך למשפט הקודם: "מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוכַּל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ טוֹב", לבן ובתואל ממשיכים: "הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ ותְּהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה".

במילים האלו פרעה גירש את אברם ושרי: "לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה; וְעַתָּה, הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ" (ביאור:בראשית יב יט). טון הדיבור הוא של החלטיות, פסיקה סופית שאינה מאפשרת חזרה או סירוב. גם פרעה שלח את משה ובני ישראל במילים האלה: "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ" (שמות יב לב).

העבד ביקש החלטה מיידית והיתר לחזור לאברהם במהירות, וזה מה שהוא קיבל: "קַח וָלֵךְ".

לבן ובתואל לא רצו לדון בנדוניה של רבקה או בירושת אברהם בנחלת תרח אביו, בעיר נחור. הביטוי "קַח וָלֵךְ" מציין שהנושא תם ונשלם.
לבן ציין שהוא לא ידבר "רַע אוֹ טוֹב". כל שהוא רוצה שהעבד יקח את רבקה ויסתלק מכאן כמו שהוא הופיע. לבן ובתואל ניסו לקנות את ירושת אברהם במכירת רבקה. סביר להניח שרבקה הבינה שהיא לא קיבלה נדוניה ושלבן חייב לה, ולכן רבקה שולחת את יעקב ללבן אחיה שהוא יטפל בו יפה.

בכל אופן, לבן ובתואל דורשים לפחות תנאי אחד: "ותְּהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ":
בא אדם עשיר מהמדבר, מספר סיפורים על אברהם, מספר סיפורים על המבחן שהעמיד בו את רבקה, משלם כסף, ורוצה לחטוף ולקחת את רבקה לעולם.
למשפחת רבקה לא היתה הוכחה שדברי העבד הם אמת, פרט לעושרו שתמך בדבריו, ותוכן דבריו שנשמע כמו דברי אמת (הן הוא הודה שהוא עבד).

לבן ובתואל הכריחו את העבד להישבע בשם אלוהי אברהם ואלוהיו של העבד, שהוא ייקח את רבקה רק כדי להיות האישה הראשונה של יצחק בן אברהם. בהמשך לבן מגיש דרישה דומה ליעקב, ככתוב: "אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי, וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי" (ביאור:בראשית מא נ).