קטגוריה:בראשית כד י
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל טוב אדניו בידו ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּקַּ֣ח הָ֠עֶ֠בֶד עֲשָׂרָ֨ה גְמַלִּ֜ים מִגְּמַלֵּ֤י אֲדֹנָיו֙ וַיֵּ֔לֶךְ וְכׇל־ט֥וּב אֲדֹנָ֖יו בְּיָד֑וֹ וַיָּ֗קׇם וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־אֲרַ֥ם נַֽהֲרַ֖יִם אֶל־עִ֥יר נָחֽוֹר׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּקַּ֣ח הָ֠/עֶבֶד עֲשָׂרָ֨ה גְמַלִּ֜ים מִ/גְּמַלֵּ֤י אֲדֹנָי/ו֙ וַ/יֵּ֔לֶךְ וְ/כָל־ט֥וּב אֲדֹנָ֖י/ו בְּ/יָד֑/וֹ וַ/יָּ֗קָם וַ/יֵּ֛לֶךְ אֶל־אֲרַ֥ם נַֽהֲרַ֖יִם אֶל־עִ֥יר נָחֽוֹר׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּדְבַר עַבְדָּא עַסְרָא גַּמְלִין מִגַּמְלֵי רִבּוֹנֵיהּ וַאֲזַל וְכָל טוּב רִבּוֹנֵיהּ בִּידֵיהּ וְקָם וַאֲזַל לַאֲרָם דְּעַל פְּרָת לְקַרְתָּא דְּנָחוֹר׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּדְבַר עַבְדָא עֲשָרָה גַמְלִין מִן גַמְלֵי רִבּוֹנֵיהּ וַאֲזַל וְכָל שְׁפַר אַפּוֹתִּיקִי דְרִיבּוֹנֵיהּ בִּידֵיהּ וְקָם וַאֲזַל לַאֲרַם דְעַל פְּרָת לְקַרְתָּא דְנָחוֹר: |
ירושלמי (קטעים): | וְכָל שְׁפַר אַפּוּתְיָקִי דְרִבּוֹנֵיהּ בִּידֵיהּ וְקָם וַאֲזַל לַאֲרַם דְעַל פְּרָת נַהֲרַיִם: |
רש"י
"מגמלי אדוניו" - (ב"ר) נכרין היו משאר גמלים שהיו יוצאין זמומין מפני הגזל שלא ירעו בשדות אחרים
"וכל טוב אדוניו בידו" - (ב"ר) שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם
"ארם נהרים" - בין שתי נהרות יושבתרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְכָל טוּב אֲדוֹנָיו בְּיָדוֹ – שְׁטַר מַתָּנָה כָּתַב לְיִצְחָק עַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּקְפְּצוּ לִשְׁלוֹחַ לוֹ בִּתָּם (בראשית רבה נט,יא).
אֲרַם נַהֲרַיִם – בֵּין שְׁתֵּי נְהָרוֹת יוֹשֶׁבֶת.
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וכל טוב אדוניו בידו. היה הכ' ראוי לומר ומטוב אדוניו כמ"ש מגמלי אדוניו כי עשר גמלים לא יכילו כל טוב אדוניו, אבל ע"ד הפשט יעיד הכתוב על מעלת העבד ועל אמונתו ויגיד כי כל כבוד עשרו ונכסיו של אברהם הכל היה ברשותו, כי כבר הוחזק אצלו איש אמונים ונתן הכל בידו כלו' ברשותו כמו (במדבר כ"א) ויקח את כל ארצו מידו:
וע"ד המדרש וכל טוב אדוניו בידו זו דייתיקי, פי' שטר מתנה שכתב ליצחק מכל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם, ומלת בידו מוכיח וכן מלת וילך כלומר שהלך עם כל טוב אדוניו אשר בידו והוא שטר המתנה, ולכך חזר שנית ויקם וילך והוא ששם לדרך פעמיו, והנה לדעה זו מה שכתוב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק הכונה בזה שהחזיק אותו בנכסים בשעת פטירתו שלא יערערו עליו בני קטורה וכענין שכתוב (בראשית כ"ה) וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי וגו':ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
"ויקח העבד כו' וילך" נטל רשות מאדוניו ללכת אחר שהכין את הגמלים וילך מלפני אדוניו: " וכל טוב אדוניו בידו" ונטל עמו כלי כסף וכלי זהב ובגדים ולא הוצרך בזה ליטול רשות כי הכל היה בידו לעשות בו כרצונו:
" ויקם וילך" לדרכו:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(י) "ויקח העבד". הנה אברהם לא השביעו רק שילך אל ארצו ואל מולדתו ליקח אשה משם, היינו שיקח אשה מעיר חרן, ולא הקפיד שתהיה דוקא ממשפחתו, שעקר היה בעיניו שלא תהיה מבנות הכנעני, ובזה היה שליחות העבד שיחקור אחר אשה הראויה ליצחק, היינו שתהיה יפ"ת וטובה בשכלה ובמדותיה, ויותר מזה לא בקש כי אברהם לא רצה שיהיה אביה עשיר או שר וגדול, כי ה' ברך אותו בכל, רק אליעזר ירא שלא תרצה האשה ללכת עם עבד ותרצה שבעלה יבא לקחת אותה לא ע"י עבד. והיה מחכמתו א] "שלקח עשרה גמלים, וכל טוב" אדוניו שיראה עשרו וכבודו, וכי הוא המושל בבית אדוניו שבזה תתרצה ללכת אתו:
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו. גמליו של אברהם אבינו היו ניכרים, שבכל מקום שהיו יוצאין, יוצאין זמומין.
וילך אל ארם נהרים, בר יומו, היא דעתיה דר' ברכיה; "ואבא היום אל העין", היום יצאתי, היום באתי. הדא הוא דכתיב: "הרעשתה ארץ", בימי אברהם; "פצמתה", בימי אליעזר; "רפה שבריה", בימי יעקב; "כי מטה", בימי ישבי בנוב. הדא הוא דכתיב: "וישבי בנוב אשר בילידי הרפה". אניף במגיניה, קפץ דוד לאחוריה י"ח אמין. זה נתירא מזה וזה נתירא מזה. זה נתירא לומר: אם לאחורוהי קפץ כדין, לקדמוהי לא כל שכן. וזה נתירא לומר: אם במגיניה אניפיה כדין, היך אנא יכול למיקמא ביה. באותה שעה אמר דוד: הלואי הוה לי חד מן בני אחתי ויסייעני. מיד "ויעזור לו אבישי בן צרויה". לאחורי תרעא הוה קאי? אתמהה. רבנן אמרין: אפילו היה בסוף העולם, הטיסו הקב"ה והביאו, כדי שלא יהא אותו צדיק עומד ומצטער.
תנו רבנן: שלשה קפצה להן הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן צרויה. אבישי כדכתיב (ברמה) "ישבי בנוב". אליעזר דכתיב: "ואבא היום אל העין", למימרא דההוא יומא נפק, אלא מלמד שקפצה לו הארץ. יעקב אבינו דכתיב: "ויצא יעקב", וכתיב: "ויפגע במקום וילן שם". אלא כי מטא לחרן אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו? כיון דהרהר בדעתו למיזל, מיד קפצה ליה ארעא ועאל וצלי, דכתיב: "ויפגע במקום", ואין פגיעה אלא תפילה. ואכתי הוה עידנא ליומא, בתר דצלי בעי למיהדר, אמר הקב"ה: צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה? מיד "וילן שם כי בא השמש". כתיב: "ויזרח לו השמש"; וכי לו בלבד זרחה? והלא לכל העולם כולו זרחה, אלא שמש שבאה בעבורו זרחה בעבורו:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
וכל טוב אדניו בידו שטר מתנה כת' ליצחק על כל אשר לו. קשה מנא לו דאי מלישנא דידו תאמ' שר"ל ברשותו כמו ויקח את כל ארצו מידו. י"ל מדכתיב ויקח עשרה גמלים וילך והדר כתי' וכל טוב אדניו בידו ויקם וילך ולא הוצרך לכתוב וילך תרי זמני אלא שכתב וילך הראשון להפסיק בין גמלי אדוניו לכל טוב אדוניו בידו להשמיענו שטוב אדוניו האמור כאן אינו דומה לגמלים שאינן דבר הנקח ביד דאדרבה הוא זה דבר הנקח ביד ממש והיינו שטר מתנה כפי' רש"י ופי' בידו בידו ממש ואינו ברשותו:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כד י.
וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו
לא נאמר שאברהם הורה לעבד מה לקחת עמו ולאיזה צורך.
עם זאת, נאמר על העבד שהוא: "זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כד ב), ולכן ניתן להבין שהוא פעל כרצונו, אך בנאמנות מושלמת ולטובת אברהם. גם תוכניתו של העבד בבחירת אישה ליצחק מראה על מחשבה מעמיקה מצדו.
עֲשָׂרָה גְמַלִּים
העבד לקח עמו עשרה גמלים. עשרה גמלים מאפשרים נשיאת מטען רב. כשאברהם קנה את מערת המכפלה ב-"אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר" (ביאור:בראשית כג טז) הוא לא הזדקק לחמור או גמל כדי לסחוב את הכסף.
נכתב שהעבד לקח עמו מכל הדברים הטובים: "וְכָל טובּ אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ", אך היה עליו לדאוג שיהיו מספיק גמלים בשביל להביא את הנערה שימצא ואת נערותיה, וזאת לאחר שהוא ייתן חלק מהמטען כמתנות למשפחתה ויביא את הנערה והמתנות שלה ליצחק. לא נאמר שהגמלים היו עמוסים לעייפה.
נראה בהמשך שלגמלים היה תפקיד חשוב למצוא את הנערה שאלוהים בחר ליצחק ושנערה תזדהה כחכמה, טובת לב, וממשפחה של רועי צאן שתהיה מוכנה להנשא ליצחק שהיה רועה צאן. לא ברור אם העבד חשב על רעיון הבחינה כאשר הוא יצא מאברהם, או חשב על זה מאוחר יותר.
מדברי אברהם, שרק לנערה מותר לסרב (בראשית כד ח), העבד הבין שהוא מוכרח לזהות עלמה מתאימה, לוודא שהיא מוכנה ללבת מבית אביה כדי להתחתן, ושהוא חייב לעשות זאת לפני שהוא מדבר עם משפחת הכלה כדי שהם לא יתנו לו נערה שאינה מתאימה ולא באמת מוכנה ללכת. העבד הבין שקיימת סכנה שהמשפחה תכעס עליו, כי הוא דיבר עם העלמה לפני קבלת אישור מהם, והוא יצטרך לקחת אותה בכוח מהם. לכן העבד התכונן ולקח איתו אנשים (חילים).
העבד גם לקח עמו שומרים. לא נאמר כמה שומרים, אבל סביר שהיו יותר מ-3 חיילים (נאמר אנשים ברבים, שלוש משמרות בלילה), ככתוב: "ומַּיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו, וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ" (ביאור:בראשית כד לב). בגלל הרכוש הרב שהעבד לקח עמו וגם בשל הצורך להגן על האישה ונערותיה במסע חזרה, אפשרי שהתלוו אליו כ-30 חיילים. אדם שיצא למסע כזה ללא שמירה הגונה עושה טעות חמורה ולוקח סיכון שהוא יומת וכל שהיה בידו יגנב, וכך אברהם הבין את מנהג המקום כאשר הוא חשש שיקחו לו את שרה ויהרגו אותו (ביאור:בראשית יב יב). גם עשו נהג ללכת בכנען בליוי של 400 חילים (ביאור:בראשית לב ז). ייתכן שהעוצמה הצבאית שהעבד הביא מנעה מלבן להתנגד, כדברי לבן ובתואל: "לֹא נוכַּל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב" (ביאור:בראשית כד נ).
וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ
המילה "כָל" אין משמעה שהעבד לקח עמו את כל הרכוש המובחר של אדוניו, אלא רק חלק מהטוב ביותר.
בהמשך נאמר שהוא הביא איתו:
- "נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ ושְּׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם" (ביאור:בראשית כד כב).
- "כְּלֵי כֶסֶף וכְּלֵי זָהָב ובְּגָדִים, ויִַּתֵּן לְרִבְקָה; ומִּגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ ולְּאִמָּהּ" (ביאור:בראשית כד נג).
- מתנות נוספות לרבקה.
- מגדנות ללבן ואימו.
את רוב הרכוש שהעבד לקח עמו מאברהם הוא נתן לרבקה, העומדת להיות אשתו של יצחק, וכך רכושו של אברהם חזר עם רבקה ליצחק, וזה חלק מהרכוש שהעבד אמר שאברהם נתן את כל אשר לו ליצחק (ביאור:בראשית כד לו). הרכוש שהעבד השאיר ללבן כמגדנות, מתנות יקרות, היה שווה במשקלו לרבקה ונערותיה שהועמסו על הגמלים במקום המתנות שנשארו בחרן – כך העבד קנה את משקלה של רבקה בזהב.
ניתן לחלק את הרכוש שהעבד לקח עמו בצורה הבאה:
- העבד הוריד מהגמלים עומס כשמקל הנערות שהוא יעמיס על הגמלים, ואת זה הוא השאיר ללבן ואימו. כך העבד שילם עבור רבקה כמשקלה ברכוש.
- שאר הרכוש על הגמלים לרבקה בתור נדוניה.
- העבד, הגמלים והשומרים הועברו ליצחק, הרי העבד הכריז שיצחק הוא אדונו, ולא נאמר שהעבד החזיר את עשרת הגמלים והשומרים לאברהם.
נדוניתה של רבקה
רבקה היתה צריכה לקבל נדוניה מאביה או מאחיה. בהסתמך על חוק חמורבי מספר 184 היה מגיע לרבקה חצי מהמטלטלין (צאן) של אביה. הזכות לנדוניית רבקה תעבור לעשו ויעקב לאחר מותה. לבן נתן לרבקה נדוניה שכללה "אֶת מֵנִקְתָּהּ" ועוד את "נַעֲרֹתֶיהָ" ואת אוהלה. מכיוון שלבן לא נתן לרבקה חצי מהצאן של אביו, הוא נשאר בעל חוב ליעקב (ועשו).
לבן קיבל מגדנות (מתנות מעולות ומצוינות)[1] מהעבד, אבל המתנה הגדולה ביותר ללבן היתה שהעבד לא דרש חצי מהצאן של בתואל. אברהם העבד, לבן, ורבקה לא הזכירו את הנדוניה.
הערות שוליים
- ^ המלך יהושפט נתן לבניו: "מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב, וּלְמִגְדָּנוֹת, עִם עָרֵי מְצֻרוֹת, בִּיהוּדָה; וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם, כִּי הוּא הַבְּכוֹר" (דברי הימים ב כא ג).
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית כד י"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.