מ"ג בראשית כד לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג בראשית כד · לג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):

ויישם [ויושם] לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי ויאמר דבר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):

ויישם [וַיּוּשַׂם] לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
ויישם וַיּוּשַׂ֤ם לְפָנָיו֙ לֶאֱכֹ֔ל וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל עַ֥ד אִם־דִּבַּ֖רְתִּי דְּבָרָ֑י וַיֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְשַׁוִּיאוּ קֳדָמוֹהִי לְמֵיכַל וַאֲמַר לָא אֵיכוֹל עַד דַּאֲמַלֵּיל פִּתְגָמָי וַאֲמַר מַלֵּיל׃
ירושלמי (יונתן):
וְסַדָרוּ קוּמֵיהּ לְמֵכוּל תַּבְשִׁילָה דְבֵיהּ סַמָא דִקְטוֹל וְאַרְגִישׁ בֵּיהּ וַאֲמַר לָא אֵיכוּל עַד דַאֲמַלֵיל פִּתְגָמָי וַאֲמַר מַלֵיל:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עד אם דברתי" - הרי אם משמש בלשון אשר ובלשון כי כמו (לקמן מט) עד כי יבא שילה וז"ש חז"ל כי משמש בד' לשונות והאחד אי והוא אם

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עַד אִם דִּבַּרְתִּי – הֲרֵי "אִם" מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "אֲשֶׁר" וּבִלְשׁוֹן "כִּי", כְּמוֹ (להלן מט,י): "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה". זֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה ג' ע"א): "כִּי" מְשַׁמֵּשׁ בְּאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת, וְהָאֶחָד "אִי" וְהוּא "אִם".

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

עד אם דברתי דבריי: אחרי שראה שהסכים הקב"ה על ידו לא היה לו להתעסק באכילה ושתייה תחילה:


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויישם — מבניין שלא נזכר פועלו, כמו "ויושב את משה" (שמות י, ח):

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויושם לפניו לאכול. ויושם קרי ויישם כתיב בשני יודי"ן. ודרשו רז"ל סם המות הטיל לו בקערה כדי שימות ויטלו כל ממונו ולא עלתה בידם, כי נתחלפה לו בשל בתואל. ולכך כתיב ויישם כי אות הוא"ו ושני היודי"ן כמספר השם. ורמז לך הכתוב שהיה אוכל הסם לולא ה' שהיה לו והצילו בזכות אברהם ולא אכל עד שדבר כל דבריו. והזכיר בסוף הדברים ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו. להוציא בני הבית שלא אכלו כי היו מתאבלים על בתואל שמת ע"י הסם, כי העבד נצל בזכותו של אברהם ויבא רשע תחתיו, וזהו שכתוב ויאמר אחיה ואמה ולא הזכיר אביה.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לג) "לא אוכל." בא להראות להם שלא בא רק לעשות שליחותו, ואם לא ימלאו בקשתו לא ילחם במנעמיהם:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

כיון שראו את הצמידים, נתקבצו להרוג לאליעזר, וראו שהיה נוטל ב' גמלים בב' ידיו ומעבירן את הנחל. כיון שראו כן, אמרו: אין אנו יכולין להרגו; והניחו קערה לפניו וסם המות בתוכה, ובזכות אברהם נתחלפה הקערה, ואכל בתואל ממנה ומת. ואין ויושם אלא לשון סם. ומפני מה מת בתואל? שהוא היה מלך בארם נהרים, וכל בתולה שתנשא בועל אותה לילה ראשונה, ואחר כך חוזרת לבעלה. נתקבצו כל השרים ואמרו: אם הוא עושה לבתו כשם שעשה לבנותינו מוטב, ואם לאו אנו הורגים אותו ואת בתו; לפיכך מת, כדי שינצל אליעזר ורבקה.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויישם. כתיב מלמד שנתנו לו סם המות בקערה ומיהרו עליו לאכול כדי שלא ירגיש:

ויישם. ב' דסמיכי הכא ואידך ויישם בארון. רמז שרצו להמיתו וליתנו בארון והוא הרגיש ואמר לא אוכל עד אם דברתי דברי כי עבד אברהם אנכי ונהגתי בביתו שלא לאכול עד שאדבר דברי ברכת נטילת ידים ברכת המוציא ובזה חשב כי ינצל שכוס של ברכה לטובה מצטרף ולא לרעה וכן היה לו שבא המלאך והחזיר סם המות לצד בתואל ואכל ומת. וי"מ שנתנו לו דבר איסור ואמר לא אוכל עד אם דברתי דברי עבד אברהם אנכי ואיני אוכל דבר איסור: