קטגוריה:בראשית כט טו
ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכרתך
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַעֲקֹ֔ב הֲכִי־אָחִ֣י אַ֔תָּה וַעֲבַדְתַּ֖נִי חִנָּ֑ם הַגִּ֥ידָה לִּ֖י מַה־מַּשְׂכֻּרְתֶּֽךָ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְ/יַעֲקֹ֔ב הֲ/כִי־אָחִ֣/י אַ֔תָּה וַ/עֲבַדְתַּ֖/נִי חִנָּ֑ם הַגִּ֥ידָ/ה לִּ֖/י מַה־מַּשְׂכֻּרְתֶּֽ/ךָ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וַאֲמַר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲמִדַּאֲחִי אַתְּ וְתִפְלְחִנַּנִי מַגָּן חַו לִי מָא אַגְרָךְ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר לָבָן לְיַעֲקב הַמִדְאָחִי אַנְתְּ חָשִׁיב וְתִפְלְחִינַנִי מַגַן תַּנִי לִי מַן יְהִי אַגְרָךְ: |
רש"י (כל הפרק)
"הכי אחי אתה" - לשון תימה וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חנם
"ועבדתני" - כמו ותעבדני וכן כל תיבה שהיא לשון עבר והוסיף וי"ו בראשה היא הופכת התיבה להבארש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
וַעֲבַדְתַּנִי – כְּמוֹ 'וְתַעַבְדֵנִי' (אונקלוס). וְכֵן כָּל תֵּבָה שֶׁהִיא לְשׁוֹן עָבָר, הוֹסִיף וָי"ו בְּרֹאשָׁהּ וְהִיא הוֹפֶכֶת הַתֵּבָה לְהַבָּא.
אבן עזרא (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
הכי אחי אתה. מלת הכי אינו לשון מסופק רק לשון ודאי, וכן הכי קרא שמו יעקב שתרגומו יאות.
ועבדתני חנם. יאמר הכתוב בודאי אחי אתה ועד עתה עבדתני חנם חדש ימים, כי כן הזכיר הכתוב וישב עמו חדש ימים, ואם חפץ אתה להתעכב עוד מכאן ואילך הגידה לי מה משכרתך. ויעקב השיב לו אעבדך שבע שנים.
ויש לתמוה בזה מה היתה כוונת יעקב להתחיל להזכיר לו הזמן הגדול של שבע שנים להשתעבד בהם, ואלו היה לבן מתחיל בזה שיאמר תעבדני שבע שנים היה ראוי לו ליעקב שימעיט הזמן ויאמר כי די לו בעבודת ב' ושלש שנים שהוא זמן השכיר ואיך יתחיל הוא בזה. ויתכן לפרש כי טעם אעבדך שבע שנים כדי שתשלים רחל י"ב שנה ויום אחד ותהיה ראויה להריון, כי קטנה היתה בת חמש שנים כשבאה עם הצאן ולא היתה ראוי לאיש כלל. ומה שיורה על זה מה שאמר לו ברחל בתך הקטנה, כי בידוע שרחל קטנה מלאה, אבל באורו מצד שהיא קטנה איני יכול לנשאה עכשיו ומפני זה אמתין לה שבע שנים ואעבוד אותך, ואע"פ שהיתה ראויה לביאה הנה יעקב גוף של קדושה לא חשב להיות עמה עד מלאת הימים שתהיה ראויה לבנים ויוכל לקיים המצוה, כי יודע היה בי"ב שבטים העתידין לצאת ממנו ומה תועלת שישא אשה ויהיה בטל, וע"כ לא רצה לנשאה עד עבור שבע שנים ותהיה ראויה להריון.
ורבינו שלמה ז"ל פירש מה שהוסיף לומר בתך הקטנה לפי שהיה לבן אצלו בחזקת רמאי וחשב אולי יביא לו אשה מן השוק ששמה רחל לכך הוצרך לומר בתך, ושמא יביא לו את לאה ויאמר זו בתי לכך הוסיף לומר הקטנה. והנה יעקב נזהר בזה כדי שלא ירמהו לבן ואעפ"כ רמהו לבסוף ולא הועיל לו כלום והכניס לו לאה במקום רחל.מלבי"ם (כל הפרק)
(טו) "הכי אחי אתה." ר"ל כי פועל העובד ולא התנה תחלה כמה יהיה שכרו ישלמו לו שכר פעולתו כפי מנהג המדינה לשלם לשכיר בשכרו. אבל אח העובד את אחיו אין על זה קצב ומנהג ותוכל אח"כ לתבוע שכר שאין לו קצבה. וז"ש "הכי בעבור שאחי אתה תעבדני חנם", בודאי תבקש אח"כ שכר הרבה שאין לו שעור, לכן הגידה לי תיכף "מה משכרתך" שלא יהיה בינינו אח"כ טענות ודין ודברים:
אור החיים (כל הפרק)
ויאמר לבן וגו' הכי אחי וגו'. קשה מי אמר לו חנם הוא עובדו, ועוד לו יהיה כדבריו ומה בכך אם עובדו חנם, ואם רצונו לומר שהוא שונא מתנות כן יחיה, הלא מצינו שאוהב הגזל ומכל שכן שיהיה חפץ בניתן לו ברצון:
אכן שפתותיו ברור מללו כי לא בא אלא להמעיט שכרו של יעקב, והוא על דרך מה שכתב הרמב"ם (הל' שלוחין ושותפין פ"ו ופ"ח) שכל שלא התנה הרועה עם בעל הבית יטול שכרו בחלק הפקדון שליש הריוח ובעגלים וסייחים ב' שלישים, לזה חש לבן כי טעמו של יעקב שלא בירר שדעתו ליטול שליש בגדולים וב' שלישים בעגלים וגו' ויחרד הרמאי על הדבר, והן אמת אם היה יעקב כאחד הסכלים לא יקפיד עליו שנתכוין לזה אז או שיתן דעתו אחר כך, ויעלים לבן עיניו ממנו לעובדו חנם, אלא למה שקדם לו שהודיע שיערים גם הוא עם הערום לזה רצה לגלות, והוא אומרו הכי אחי אתה ערום כמותי כדרך אומרו (י"ב) אחי אביה הוא וכמו שנודע לו ממעשיו אשר ספר לו:
ועבדתני חנם פירוש היאומן שתעבוד חנם, הא ודאי שתבא בטענה לבסוף ותקח מה שראוי לקחת במשפט, לזה אני רוצה שתגלה דעתך הגידה לי וגו', וכל תנאי שבממון קיים:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כט טו.
הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ
לבן הגיע למסקנה שהגיע הזמן להבהיר מספר דברים, ושיעקב מחכה שהוא, בעל הבית המבוגר, ידבר ראשון.
לבן מגדיר את קשר המשפחה בינו ליעקב
"הֲכִי אָחִי אַתָּה ועֲַבַדְתַּנִי חִנָּם" - אתה עובד בשבילי חינם, אבל אתה לא בני ולא יורשי. אני יודע שרצונך הוא לשאת את בתי ושחובה עליך לחזור לארץ אבותיך, ואם תרצה לחזור עם רכוש, יהיה עליך לעבוד, להרוויח ולחסוך. לבן הכריז שיעקב אינו בנו ולא יהיה בנו, וכך לבן אפשר ליעקב לשאת את רחל בתו.
יעקב היה עובד מסור ומוצלח
יעקב נרתם לעבודה מעצמו, כי נאמר "ועֲַבַדְתַּנִי" בעבר. יעקב לא חיכה להנחיות.
כבר ראינו שיעקב לא התבייש לנזוף ברועים ולהגיד להם: "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ" (ביאור:בראשית כט ז). מכאן שיעקב כנראה לקח תפקיד ניהול והתחיל להפעיל את רועיו של לבן. ניתן להבין שללבן לא היו בנים בוגרים שיתנגדו להכניס את יעקב לעסק המשפחתי. רק אחרי 14 שנים שבהן יעקב עבד ללבן, לבן העביר חלק מהצאן שהיה בידי יעקב לניהולם של בניו (ביאור:בראשית ל לה).
לבן ראה שיעקב עובד חרוץ וממוחה ושהוא אינו בטלן, ולכן ראוי לתת לו עבודה לפני שהוא ילך לעבוד עבור אדם אחר.
כאשר לבן הכניס את יעקב לביתו, נאמר שיעקב סיפר ללבן: "אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (ביאור:בראשית כט יג), וכך לבן שמע שרבקה חושבת שעשו יפגע ביעקב ושרבקה תקרא ליעקב כאשר הסכנה תעבור. לבן הבין שיעקב יישאר זמן ממושך של מספר שנים עד שעשו יירגע, ושבסופו של דבר יעקב יישא את כל בנותיו. לכן, למען בנותיו ונכדיו, עדיף שיעקב יעבוד בשכר מתאים.
לבן נתן ליעקב לקבוע את משכורתו
לבן הזמין את יעקב לקבוע את משכורתו, וכך לבן הודיע ליעקב שיעקב חדל להיות 'עצמו ובשרו' והוא לא בן ולא יורש שלו אלא רק פועל שכיר. לבן שאל "הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ". זו שאלה שמאוד קשה לענות עליה כי כל אדם בוודאי ירצה לקבל שכר גבוה והוגן, אך מבלי להגזים ולעשות צחוק מעצמו. לאחר שיעקב עבד תמורת נשותיו, לבן הזמין את יעקב לקבוע את שכרו פעם שנייה, כדבריו ליעקב: "נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי, וְאֶתֵּנָה" (ביאור:בראשית ל כח).
כידוע רחל עבדה כרועת צאן. לא נאמר שהיו לה אחים. אחים לא השתתפו בשיחות בין לבן ליעקב, אפילו שדנו בעניין נישואי רחל.[1] ניתן להבין שללבן לא היה בנים, ושהוא דאג שלא יהיו לו יורשים שינהלו את רכושו. לבן שמח שיעקב בא לביתו וניצל את ההזדמנות לרתום את יעקב לשירותו.
ירושת יעקב
לפי חוקי חמורבי שהיו נהוגים בחרן, לבן ידע שהוא חייב שליש מהאדמה שירש מתרח סבו ליורשיו של אברהם, כמו כן הוא חייב חצי מהצאן שירש מבתואל אביו כנדוניה לרבקה. לבן לא רצה לריב עם יעקב כדי שיעקב לא יעלה את הדרישות האלה ויפנה לשופט.
לבן נזהר מאוד לא להזכיר את אברהם אחי נחור עד ההסכם הסופי של חלוקת הרכוש והכרזת הגבול שנחתם בגלעד (ביאור:בראשית לא נג). בהסכם זה, יעקב למעשה ויתר על זכותו לבעלות על אדמות מצפון לגלעד.
כלומר, יעקב היה יכול לבקש את אדמתו ולא רק להסכים לקבל משכורת.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
- ^ לבן אחי רבקה ניהל את השיחה עם עבד אברהם, ובני יעקב ניהלו את השיחה עם שכם.
דפים בקטגוריה "בראשית כט טו"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.