ביאור:בראשית לז לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לז לג: "וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף."



חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ[עריכה]

כְּתֹנֶת בְּנִי[עריכה]

יעקב הבין את ההאשמה בדברי בניו: 'אתה נתת את הכתונת, והנה היא חוזרת. אתה אשם במה שקרה לו. אתה הפלתה אותו למעלה, וכך זה גרם לירידתו מטה.'

כנראה ליעקב היו חלומות בעתה לאחר שיוסף יצא עוד לפני שהוא קיבל את הכותונת. יעקב חשש שדבר רע יקרה ליוסף בדרך אבל לא היה יכול לשלוח לו עזרה.

חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ[עריכה]

ליעקב היה נסיון שחיות רעות טורפות לו את הצאן, כדבריו ללבן: "רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ" (ביאור:בראשית מא לח) ולא היה צריך לשקר יותר מדי. יעקב, בלי לחקור ובלי לשאול, יודע הכל מיד. כמובן שזו כתונת יוסף, אבל האם זה מספיק כהוכחה למוות?

למה יעקב לא שאל כל בן לחוד? למה הוא לא שאל את זה שהביא את הכתונת למחנה איפה הוא מצא? למה הוא לא שלח אנשים לחקור בשכם או בארצות שכנות? למה יעקב לא התפלא שהאחים האמיצים בעניין דינה, כל כך שקטים בעניין יוסף?

האחים נתנו לשליח למצוא ולהביא את הכותונת, והם עצמם יכולים לא לדעת כלום ואין להם מה להוסיף. הם לא יודעים כלום - טריק ידוע.

טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף[עריכה]

איזה חייה? האם הוא נאכל עד העצם האחרונה ואין מה לקבור?

תפקידו של יעקב נגמר כבר לפני זמן רב[עריכה]

ייתכן שיעקב הבין שהבנים הרגו או גרשו את יוסף, אולם לא היה ביכולתו לחקור אותם או להעניש אותם - הם כבר פעם ענו לו בחוצפה "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (ביאור:בראשית לד לא), והוא פחד להיות בלי בניו. ועכשו רק הם יכולים להמשיך את ברכת אלוהים. תפקידו נגמר כאשר בניו בגרו.

יעקב נעשה זקן וחלש. הנה דבריו לפרעה על חייו: "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" (ביאור:בראשית לז ט) הרומזים על חוסר יכולתו לפעול.

יוסף ידע שאביו שלח אותו לאחיו, ועכשו יעקב לא עושה מאמץ לחפש אותו, לכן אפשרי שיוסף חשב שאביו רצה במותו, בגלל חלומותיו, לכן יוסף לא בא לחפש את משפחתו כאשר הוא נעשה משנה למלך.