ביאור:בראשית לז לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית לז לג: "וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לז לג.

חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ[עריכה]

כְּתֹנֶת בְּנִי[עריכה]

יעקב הבין את ההאשמה בדברי בניו: 'אתה נתת את הכותנת, והנה היא חוזרת. אתה אשם במה שקרה לו. אתה הפלתה אותו למעלה, וכך זה גרם לירידתו מטה.'

כנראה ליעקב היו חלומות בעתה לאחר שיוסף יצא עוד לפני שהוא קיבל את הכותונת. יעקב חשש שדבר רע יקרה ליוסף בדרך אבל לא היה יכול לשלוח לו עזרה.

חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ[עריכה]

ליעקב היה נסיון שחיות רעות טורפות לו את הצאן, כדבריו ללבן: "רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ" (ביאור:בראשית מא לח) ולא היה צריך לשקר יותר מדי. יעקב, בלי לחקור ובלי לשאול, יודע הכל מיד. כמובן שזו כתונת יוסף, אבל האם זה מספיק כהוכחה למוות?

למה יעקב לא שאל כל בן לחוד? למה הוא לא שאל את זה שהביא את הכתונת למחנה איפה הוא מצא? למה הוא לא שלח אנשים לחקור בשכם או בארצות שכנות? למה יעקב לא התפלא שהאחים האמיצים בעניין דינה, כל כך שקטים בעניין יוסף?

האחים נתנו לשליח למצוא ולהביא את הכותונת, והם עצמם יכולים לא לדעת כלום ואין להם מה להוסיף. הם לא יודעים כלום - טריק ידוע.

לא נאמר שהכותנת היתה קרועה לגזרים ורצועות, ורואים נשיכות של חיה או חורים של חרב וכידון. כל שנאמר זה "וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף, וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם" (ביאור:בראשית לז לא). הם רק טבלו את הכותונת בדם. האחים לא טענו שהם מצאו עצמות - כיוון שיעקב היה מזהה בקלות שאלו עצמות של כבש ולא של אדם. בלי עצמות יעקב לא היה צריך להאמין להם.

טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף[עריכה]

איזה חייה? האם הוא נאכל עד העצם האחרונה ואין מה לקבור?

תפקידו של יעקב נגמר כבר לפני זמן רב[עריכה]

ייתכן שיעקב הבין שהבנים הרגו או גרשו את יוסף, אולם לא היה ביכולתו לחקור אותם או להעניש אותם - הם כבר פעם ענו לו בחוצפה "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (ביאור:בראשית לד לא), והוא פחד להיות בלי בניו. ועכשו רק הם יכולים להמשיך את ברכת אלוהים. תפקידו נגמר כאשר בניו בגרו.

יעקב נעשה זקן וחלש. הנה דבריו לפרעה על חייו: "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" (ביאור:בראשית לז ט) הרומזים על חוסר יכולתו לפעול.

יוסף ידע שאביו שלח אותו לאחיו, ועכשו יעקב לא עושה מאמץ לחפש אותו, לכן אפשרי שיוסף חשב שאביו רצה במותו, בגלל חלומותיו, לכן יוסף לא בא לחפש את משפחתו כאשר הוא נעשה משנה למלך.

האם אנו בטוחים שיעקב האמין שיוסף נטרף?[עריכה]

יעקב הבין שהבנים טוענים שיוסף נפגע, שתת דם, הופשט מכותנתו, ונעלם.
לא בטוח שהוא האמין שיוסף מת ולא נחטף באלימות.

יעקב אמר לבנים שכאילו שהוא מאמין שיוסף מת, כדי שהם לא יעזבו אותו או יכעסו עליו כפי שקרה אחרי סיפור דינה בשכם שבניו אמרו לו בכעס ובוז: "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (ביאור:בראשית לה לא). הוא כאילו אמר: 'אתם רוצים שאני אאמין שהוא נטרף, למען שלום בית, אז אני אסכים שהוא נטרף.'

יעקב הבין:

  1. האחים שבו תוך זמן קצר ביותר לאחר שיוסף יצא מחברון. סביר שהם שבו מוקדם ובמפתיע בגלל דבר הקשור ביוסף.
  2. האחים לא הביאו עצמות או גוף כדי לקבור את יוסף בכבוד. יוסף כאילו היה אדם שנעלם בלי הסבר.
  3. האחים לא נתנו תאור של המקום. ייתכן שהם ידעו שיעקב יודע שבאזור הזה אין דובים, אריות, וזאבים, הן הוא שלח אותו ללא שומרים לשכם.
  4. האחים לא הסבירו למה חיית טרף העדיפה להתקיף את יוסף ולא את הצאן.
  5. האחים לא הסבירו את שעת המוות, הן רוב חיות הטרף מתקיפות בלילה, ואין הגיון שיוסף ילך בלילה ולא ישן בעיר.
  6. האחים היו הראשונים שמצאו את הכותנת, ולא אמרו שאדם זר הביא להם את הכותנת. בהרבה מקרים: האחרון שראה את האדם חי, או הראשון שמצא אותו מת, חשוד שהוא מעורב במוות.
  7. האחים לא סיפרו שהם חיפשו את הגופה, ושאלו באזור, הם רק הציגו את הכותנת המלוכלכת בדם. זה רומז שהם ידעו מה קרה ליוסף.
  8. האחים התנהגו בתמימות כאילו שהם לא יודעים של מי הכותנת וביקשו שיעקב יזהה אותה.
  9. האחים לא פחדו להמציא סיפור בדים, כי הם היו בטוחים, שאפילו אם יוסף חי, הוא לעולם לא ישוב ויגלה לאביו את האמת.
  10. האחים ניסו לנחם את יעקב, וזה כאילו שהם אמרו לו 'העניין לא כל כך גרוע'.

ההוכחה שיעקב חשב שיוסף לא מת אלא נלכד ונמכר לעבדות, ואולי גם סרסו אותו, והכל קרה בגללו, זה שהוא מאן להתנחם ימים רבים. ואכן, וכאשר ראה יעקב את יוסף ובניו הוא אמר: "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי, וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ" (ביאור:בראשית מח יא).