קטגוריה:בראשית לז לג
נוסח המקרא
ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף
וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף.
וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף׃
וַ/יַּכִּירָ֤/הּ וַ/יֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔/י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְ/הוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִשְׁתְּמוֹדְעַהּ וַאֲמַר כִּתּוּנָא דִּבְרִי חַיְתָא בִּשְׁתָּא אֲכַלְתֵּיהּ מִקְטָל קְטִיל יוֹסֵף׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִשְתְּמוֹדְעָהּ וַאֲמַר פַּרְגוֹד דִבְרִי הִיא לָא חֵיוַת בָּרָא אֲכַלְתֵּיהּ וְלָא עַל יַד בְּנֵי נְשָׁא אִתְקְטֵיל אֶלָא חָמִי אֲנָא בְּרוּחַ קוּדְשָׁא דְאִיתָּא בִּישְׁתָּא קַיְימָא לְקִבְלֵיהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | וַחֲכַם יָתָהּ וַאֲמַר פַּרְגוֹד דִבְרִי הִיא לָא חֵיוַת בָּרָא אֲכָלַת יָתֵיהּ וְלָא מִתְקְטָל בְּרִי יוֹסֵף בְּרַם חָמֵי אֲנָא בְּרוּחַ בֵּית קוּדְשָׁא הֵיךְ אִיתָא בִּישָׁא קַיְימָא לְקִיבְלֵיהּ: |
רש"י
"חיה רעה אכלתהו" - נתנצה בו רוח הקדש (ב"ר) סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר ולמה לא גלה לו הקב"ה לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להקב"ה עמהם (תנחומא) אבל יצחק היה יודע שהוא חי אמר היאך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו
[מ] ושתפו להקב"ה עמהם. ואם תאמר וכי בשביל שהיו משתפים להקב"ה עמהם לא יגלה הקב"ה, ומה היה מועיל שתוף שלהם, ויש לומר דחשבו שמא הסכמת הקב"ה עמנו הוא כדי שלא יהיה יעקב מקלל את בניו, והשתא אם יהיה הקב"ה מסכים עמנו שעה אחת בחרם יהיה החרם והשבועה חל - לא יכול יעקב לבטל הגזירה בתפילתו שיתפלל לה' שיהא מודיע לו היכן הוא בנו, אבל אם לא היו משתתפים הקב"ה עמהם היה יעקב מבטל בתפילתו, והקב"ה עושה רצונו, ואפילו אם דעת השם יתברך שלא לגלות - על ידי תפילתו יהיה גורם שיגלה לו השם יתברך, אבל עכשיו שהשם יתברך יהיה עמהם בהסכמתם יהיה החרם חל שעה אחת, ושוב לא יכול לבטל. ואין להקשות מנא ליה לרש"י לומר שהשם יתברך לא רצה לגלות מפני החרם, דשמא לא רצה לגלות מפני הטעם דשמא יהיה מקלל את בניו, ובשביל כך לא רצה לגלות, ויש לומר שאם לא היה רוצה לגלות כלל - אם כן לא היה נותן בפיו דברים של גלוי, שהרי 'נצנצה בו רוח הקודש וכו, אלא אם לא היה החרם היה השם יתברך מגלה לו, אבל מפני הנידוי שעשו לא היה הקב"ה מגלה. וכן פירש מהרי"ק בשורש ל"ז, אלא שהוא כתב הטעם שלא רצה השם יתברך לגלות מפני עונש יעקב כדי שיהיה כ"ב שנים בעונש, כמו שכתב רש"י אחר כך (פסוק לד), כשם שהוא לא קיים מצות כבוד אב ואם כ"ב שנה, ובשביל טעם זה הסכים השם יתברך עמהם בתחלה כשעשו הנידוי. ובשביל זה יתורץ שכתב רש"י אחריו (פסוק לד) "ימים רבים" - 'כ"ב שנה', ומאי קשה לו דמפרש דהוא כ"ב שנה, אלא דבא לומר דהשם יתברך הסכים עמהם מטעם זה שהיה עונש של יעקב אבינו:
ודברינו נראו מדבריו, שאם מטעם זה אם כן קשיא מה עלה על דעת השבטים, בודאי הם לא ידעו עונש יעקב, ומאי סלקא דעתין שיהיה הקב"ה מסכים עמהם, בשלמא לענין קללה - זה דבר דמסתבר שלא יהיה מקלל את בניו, ובודאי השם יתברך מסכים עמהם. ועוד - דהרי אף אם היה מגלה לו שהוא חי אפשר להתקיים עונש יעקב, שהרי אף אם הוא חי ולא ידע באיזה מקום הוא - היה מצטער, אבל לפירוש דלעיל ניחא, שאם ידע שהוא חי היה יודע מעצמו שהשבטים מכרו אותו, דהא לא אכלה אותו חיה רעה:
וכל הדברים הם רק משא ומתן, אמנם מדברי המדרש (תנחומא וישב, ב) נראה שאין הפירוש כן, שלא שתפו הקב"ה עמהם רק בשביל שראובן לא היה עמהם ולא היו רק ט', ואין החרם מתקיים בט' רק בי', לפיכך שתפו להקב"ה עמהם. ולא קשיא שמא הקב"ה אינו מסכים עמהם, כי היו משתתפים להקב"ה עמהם שהם לא יגלו הדבר, ולא היה השתוף כלל שהשם יתברך לא יגלה, אלא היה השתוף לענין זה שיהיו עשרה בכח החרם שלא יגלו הם את הדבר. ודע לך כי הוא יתעלה משותף לכל הבריות ויש לכל הבריות חלק בהקב"ה, ובאותו דביקות שיש להקב"ה עמהם - שתפו אותו, ולפיכך היו יכולים לשתף את הקב"ה לומר שעם הקב"ה אנו מחרימין במה שהוא יתברך עמנו, ולא היה כוונתם רק על דבר זה שיהיה החרם בעשרה, כי הוא מקומו של עולם, והוא כולל את הכל, ושתפו את הקב"ה עמהם. וזהו שאמרו בפרקי דר' אליעזר (פל"ח) 'ראובן לא היה שם, ואין החרם מתקיים רק בעשרה, מה עשו שתפו המקום עמהם, ואף הקב"ה דכתיב ביה "מגיד דבריו ליעקב" (תהלים קמ"ז, י"ט) ולא גילה הדבר מפני החרם'. הנה דקדקו מאוד - התחיל 'במקום' וסיים 'ואף הקב"ה לא גלה הדבר', ולא אמר כי 'שתפו להקב"ה עמהם' רק 'כי שתפו המקום', והוא סוד הזה, כי הוא יתעלה כולל הכל, ולפיכך נקרא בשם 'מקום' מפני שהוא כולל הכל כמו המקום שהוא כולל מה שבתוכו, שבכך היו יכולים שפיר לשתף הקב"ה שהוא עם הכל, והוא יהיה עמהם בחרם הזה שיהיו י' בחרם שלהם, כי כאשר הם ט' - הקב"ה מצטרף עמהם, וכמו שפירש רש"י בפרשת וירא. והקב"ה לא גילה הדבר הוא מפני החרם שעשו שבטים שהיה שומע להם, לא שהיו יכולים להחרים עליו חס ושלום, אלא כי הוא יתברך מפני שאינו מקיל בחרם השבטים, וחשוב הוא בעיניו - שמע לגזירתם, והנה קבל גזירתם, ולא גילה הדבר:
ואם תאמר מנא לן לומר שלא גילה הקב"ה מפני החרם שעשו הם, שמא בשביל שתתקיים גזירת בין הבתרים כדכתיב (פסוק יד) "וישלחהו מעמק חברון", ואין זה קשיא, (חדא) דבסוף כ"ב שנה כאשר רצה הקדוש ברוך הוא שירד יעקב למצרים (להלן מו, ב) - היה ראוי שיגיד לו הקב"ה. וכך מוכח שם בפרקי דר' אליעזר דמפני חשיבות החרם שלהם לא גילה, דקאמר שם 'הגידו לראובן ושמע החרם ושתק, ואף הקב"ה דכתיב ביה "מגיד דבריו ליעקב" לא הגיד מפני החרם', עד כאן. דמאי רבותא דקאמר 'ואף הקב"ה' דהוי יותר חדוש מראובן, אדרבא ראובן לא היה עם החרם והקב"ה שתפו עם החרם, אלא דכבר אמרנו דלא היה השיתוף רק שיהיה החרם בעשרה, ולא היה כוונתן שלא יגלה הקב"ה ובשביל זה שתפו. ולפי זה לא היה לרש"י למתלי הטעם שלא גילה מפני השתוף, רק מפני החרם, שכיון שהחרימו השבטים שלא (גלה) [לגלות] דבר זה - לא היה הקב"ה מקיל בחרם, והוא באמת טעם רבותינו ז"ל שלא היה זה מפני השתוף כלל. ואולי דעת רש"י ז"ל כך הוא - שאם לא היה שתוף הקב"ה עמהם - לא היו אפילו מבקשים מן הקב"ה שלא יגלה את הדבר, ולא שייך בזה "ותגזר אומר ויקם לך" - דהא לא היה דעתם על הקב"ה, אבל עכשיו ששתפו למקום עמהם בחרם שיהיו עשרה לחזק החרם - לכך החזיק הקב"ה החרם, ולא היה מגלה דבר. ודבר זה נכון ואמת, כאשר תעמיק בו מאד תמצא שכן הוא:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ – נִצְנְצָה בוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ: סוֹפוֹ שֶׁתִּתְגָּרֶה בוֹ אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר (בראשית רבה פד,יט). וְלָמָּה לֹא גִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? לְפִי שֶׁהֶחֱרִימוּ וְקִלְלוּ אֶת כָּל מִי שֶׁיְּגַלֶּה, וְשִׁתְּפוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶם. אֲבָל יִצְחָק הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא חַי, אָמַר: הֵיאַךְ אֲגַלֶּה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְגַלּוֹת לוֹ (בראשית רבה פד,כא).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
חיה רעה אכלתהו. על דרך הפשט אם הרגוהו לסטים היו נוטלין הכתונת.
וע"ד המדרש חיה רעה אכלתהו, נצנצה בו רוח הקדש סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר. ולמה לא גלה לו הקב"ה לפי שהחרימו וקללו כל מי שיגלה ליעקב ושתפו הקב"ה עמהם, כן כתוב בפרקי דר' אליעזר, ובאור הדבר כי הם היו תשעה ולכך שתפו להקב"ה להשלים לעשרה והחרימו הדבר. ואל יהי דבר קשה בעיניך, שכן עשה אברהם בענין סדום בקש צרופו של הקב"ה עם תשעה לכל כרך וכרך, אמר לו אתה צדיקו של עולם הצטרף עמהם וינצלו. ואם תאמר אינו דומה כי זה להצלה וזה לפורענות, אין זה פורענות כי אם הצלת כל ישראל וכבוד להקב"ה, כי פחדו לנפשם שאם ח"ו יתגלה הדבר ליעקב יקללם קללה עולמית, ונמצאו ישראל התלוים בזרעו של יעקב בטלים מן העולם, ואין מי יפרסם האלהות, וכענין שכתוב (יהושע ז) והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. ועל כן נראה להם כי הצרוף והשתוף ענין מוכרח היה צורך גבוה והצלת כל ישראל. וכן מצינו במשה שבקש צרופו של הקב"ה ובית דינו עמו בקבלת התורה. ואם אולי תשאל מנין ידע יצחק, שדרשו רז"ל ויבך אותו אביו ולא אבי אביו. יש לומר שהקב"ה הגיד לו, וכן הגיד לבנימין שידע ברוח הקודש שהרי אבנו של בנימן ישפה, ודרשו רז"ל יש פה, ואעפ"כ שתק ולא גלה מפני החרם שכן הסכימו כל התשעה והקב"ה בצרוף עמהם שלא יתגלה הדבר ליעקב, שאין הקפידה אלא על יעקב פן יקללם וכמו שהזכרתי.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לז לג.
חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ
כְּתֹנֶת בְּנִי
יעקב הבין את ההאשמה בדברי בניו: 'אתה נתת את הכותנת, והנה היא חוזרת. אתה אשם במה שקרה לו. אתה הפלתה אותו למעלה, וכך זה גרם לירידתו מטה.'
כנראה ליעקב היו חלומות בעתה לאחר שיוסף יצא עוד לפני שהוא קיבל את הכותונת. יעקב חשש שדבר רע יקרה ליוסף בדרך אבל לא היה יכול לשלוח לו עזרה.
חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ
ליעקב היה נסיון שחיות רעות טורפות לו את הצאן, כדבריו ללבן: "רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ" (ביאור:בראשית מא לח) ולא היה צריך לשקר יותר מדי. יעקב, בלי לחקור ובלי לשאול, יודע הכל מיד. כמובן שזו כתונת יוסף, אבל האם זה מספיק כהוכחה למוות?
למה יעקב לא שאל כל בן לחוד? למה הוא לא שאל את זה שהביא את הכתונת למחנה איפה הוא מצא? למה הוא לא שלח אנשים לחקור בשכם או בארצות שכנות? למה יעקב לא התפלא שהאחים האמיצים בעניין דינה, כל כך שקטים בעניין יוסף?
האחים נתנו לשליח למצוא ולהביא את הכותונת, והם עצמם יכולים לא לדעת כלום ואין להם מה להוסיף. הם לא יודעים כלום - טריק ידוע.
לא נאמר שהכותנת היתה קרועה לגזרים ורצועות, ורואים נשיכות של חיה או חורים של חרב וכידון. כל שנאמר זה "וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף, וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם" (ביאור:בראשית לז לא). הם רק טבלו את הכותונת בדם. האחים לא טענו שהם מצאו עצמות - כיוון שיעקב היה מזהה בקלות שאלו עצמות של כבש ולא של אדם. בלי עצמות יעקב לא היה צריך להאמין להם.
טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף
איזה חייה? האם הוא נאכל עד העצם האחרונה ואין מה לקבור?
תפקידו של יעקב נגמר כבר לפני זמן רב
ייתכן שיעקב הבין שהבנים הרגו או גרשו את יוסף, אולם לא היה ביכולתו לחקור אותם או להעניש אותם - הם כבר פעם ענו לו בחוצפה "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (ביאור:בראשית לד לא), והוא פחד להיות בלי בניו. ועכשו רק הם יכולים להמשיך את ברכת אלוהים. תפקידו נגמר כאשר בניו בגרו.
יעקב נעשה זקן וחלש. הנה דבריו לפרעה על חייו: "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" (ביאור:בראשית לז ט) הרומזים על חוסר יכולתו לפעול.
יוסף ידע שאביו שלח אותו לאחיו, ועכשו יעקב לא עושה מאמץ לחפש אותו, לכן אפשרי שיוסף חשב שאביו רצה במותו, בגלל חלומותיו, לכן יוסף לא בא לחפש את משפחתו כאשר הוא נעשה משנה למלך.
האם אנו בטוחים שיעקב האמין שיוסף נטרף?
יעקב הבין שהבנים טוענים שיוסף נפגע, שתת דם, הופשט מכותנתו, ונעלם.
לא בטוח שהוא האמין שיוסף מת ולא נחטף באלימות.
יעקב אמר לבנים שכאילו שהוא מאמין שיוסף מת, כדי שהם לא יעזבו אותו או יכעסו עליו כפי שקרה אחרי סיפור דינה בשכם שבניו אמרו לו בכעס ובוז: "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (ביאור:בראשית לה לא). הוא כאילו אמר: 'אתם רוצים שאני אאמין שהוא נטרף, למען שלום בית, אז אני אסכים שהוא נטרף.'
יעקב הבין:
- האחים שבו תוך זמן קצר ביותר לאחר שיוסף יצא מחברון. סביר שהם שבו מוקדם ובמפתיע בגלל דבר הקשור ביוסף.
- האחים לא הביאו עצמות או גוף כדי לקבור את יוסף בכבוד. יוסף כאילו היה אדם שנעלם בלי הסבר.
- האחים לא נתנו תאור של המקום. ייתכן שהם ידעו שיעקב יודע שבאזור הזה אין דובים, אריות, וזאבים, הן הוא שלח אותו ללא שומרים לשכם.
- האחים לא הסבירו למה חיית טרף העדיפה להתקיף את יוסף ולא את הצאן.
- האחים לא הסבירו את שעת המוות, הן רוב חיות הטרף מתקיפות בלילה, ואין הגיון שיוסף ילך בלילה ולא ישן בעיר.
- האחים היו הראשונים שמצאו את הכותנת, ולא אמרו שאדם זר הביא להם את הכותנת. בהרבה מקרים: האחרון שראה את האדם חי, או הראשון שמצא אותו מת, חשוד שהוא מעורב במוות.
- האחים לא סיפרו שהם חיפשו את הגופה, ושאלו באזור, הם רק הציגו את הכותנת המלוכלכת בדם. זה רומז שהם ידעו מה קרה ליוסף.
- האחים התנהגו בתמימות כאילו שהם לא יודעים של מי הכותנת וביקשו שיעקב יזהה אותה.
- האחים לא פחדו להמציא סיפור בדים, כי הם היו בטוחים, שאפילו אם יוסף חי, הוא לעולם לא ישוב ויגלה לאביו את האמת.
- האחים ניסו לנחם את יעקב, וזה כאילו שהם אמרו לו 'העניין לא כל כך גרוע'.
ההוכחה שיעקב חשב שיוסף לא מת אלא נלכד ונמכר לעבדות, ואולי גם סרסו אותו, והכל קרה בגללו, זה שהוא מאן להתנחם ימים רבים. ואכן, וכאשר ראה יעקב את יוסף ובניו הוא אמר: "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי, וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ" (ביאור:בראשית מח יא).
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית לז לג"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.