ביאור:בראשית לז
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
בראשית א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ
|
פרשת וישב
|
א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. ב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב: יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת עִם אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת חניך, תלמיד של בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו. וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה סיפר בגנותם של אחיו אֶל אֲבִיהֶם. ג וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו, כִּי בֶן זְקֻנִים נולד לו לעת זקנתו (אמנם גם בינימין, אך כנראה יוסף התבלט יותר) הוּא לוֹ, וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. ד וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו, וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ, וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. ה וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו, וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. ו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים אגודות שיבולים שנקשרו יחד בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה, וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה הקיפו אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי". ח וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו: "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ? אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ?" - וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו. ט וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו, וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי". י וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו, וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ: "מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ? הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ שהרי כבר מתה וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה"? יא וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו, וְאָבִיו שָׁמַר שמר בליבו אֶת הַדָּבָר.
| מכירת יוסף, קונסטנטין פלוויטסקי, 1855 |
יב וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. יג וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: "הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם, לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם", וַיֹּאמֶר לוֹ: "הִנֵּנִי אני מוכן". יד וַיֹּאמֶר לוֹ: "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר". וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. טו וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה. וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר: "מַה תְּבַקֵּשׁ"? טז וַיֹּאמֶר: "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ. הַגִּידָה נָּא לִי: אֵיפֹה הֵם רֹעִים"? יז וַיֹּאמֶר הָאִישׁ: "נָסְעוּ מִזֶּה מכאן, כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים 'נֵלְכָה דֹּתָיְנָה לעמק דותן' ". וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן. יח וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק. וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ חשבו מחשבות להרע לו לַהֲמִיתוֹ. יט וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: "הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא, כ וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ 'חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ', וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו"... כא וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ ניסה להציל את יוסף מִיָּדָם, וַיֹּאמֶר: "לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ"! כב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן: "אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם! הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ שימות מעצמו, ולא נהרוג אותו ממש בידינו", לְמַעַן כוונת ראובן היתה להציל (הוא תיכנן להוציאו מהבור לאחר מכן, כשאחיו לא יבחינו) הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו.
| יעקב מתבשר על מות יוסף, פרידריך שדאו, 1817 |
כג
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.
כד
וַיִּקָּחֻהוּ, וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה. וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם כדי שלא ימות מיד, בטביעה.
כה
וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד, וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט מיני בשמים, הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה.
כו
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו: "מַה בֶּצַע מה התועלת בזה כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ ונסתיר מאבינו אֶת דָּמוֹ?
כז
לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ, כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא". וַיִּשְׁמְעוּ והסכימו אֶחָיו.
כח
וַיַּעַבְרוּ בזמן שהאחים התלבטו מה לעשות, עברו באיזור אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף, וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה.
כט
וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר להוציא את יוסף, לפני שהאחים יבואו למוכרו וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר, וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו.
ל
וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר: "הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא לאן אלך? מה אעשה?"!
לא
וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף, וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם.
לב
וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: "זֹאת מָצָאנוּ - הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא".
לג
וַיַּכִּירָהּ, וַיֹּאמֶר: "כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף"!
לד
וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו, וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים.
לה
וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו כפי הנראה נולדו בנות נוספות מלבד דינה והן לא הוזכרו בתורה לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר: "כִּי אֵרֵד כך ארד אֶל בְּנִי אָבֵל ברוב אבלי וצערי שְׁאֹלָה אל המוות", וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו.
לו
וְהַמְּדָנִים, מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם, לְפוֹטִיפַר סְרִיס עבד (כל עבדי המלך היו מסורסים) פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים הממונה על עונשי המוות. {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה" (פסוק ב) - אולי יוסף התחבר איתם כי הם היו קרובים יותר לגילו מאשר בני לאה. יתכן שבני לאה דחו אותו, מתוך קנאה על כך שהוא בנה של האם האהובה, ומכאן התגלגל כל הסיכסוך בין יוסף לאחיו, עוד לפני כתונת הפסים והחלומות.
- על חלומות יוסף ראה מאמרים רבים בקטגוריה:חלומות יוסף.
- "וָלֹט" (פסוק כה) - יש שזיהו אותו עם הלוטם - ר' בהרחבה במאמר של פרופ' זוהר עמר: "לוטם כריתי - מצמחי הבושם של א"י?"
| "בור יוסף" בתל דותן |
- "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף, וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה" (פסוק כח) – קיימות מספר שיטות בקרב הפרשנים לגבי מי הם המדיינים ומה תפקידם בסיפור ומי הוא שהוציא את יוסף מהבור ומכר אותו לישמעאלים:
- רש"י – האחים מכרו את יוסף לישמעאלים. המדיינים מוזכרים כמי שעברו בסביבה כדי לרמוז לנו שיוסף נמכר פעמים הרבה.
- רד"ק - המדיינים הם הם הישמעאלים.
- לפי שני הפירושים הללו, האחים הוציאו את יוסף מן הבור ומכרו אותו לישמעאלים. ראובן לא היה שם איתם בשעת המכירה (מסיבה כלשהי) ולכן בהמשך נבהל לגלות שיוסף נעלם מהבור.
- רשב"ם וחזקוני – בזמן שהאחים חיכו ששיירת הישמעאלים תתקרב, עברו ליד הבור מדיינים. המדיינים שמעו את יוסף צועק, הוציאו אותו ובשלב כלשהו בהמשך מכרו אותו לישמעאלים. במקביל, ראובן התנדב ללכת להוציא את יוסף, כדי למכור אותו (אולי בגלל שהוא תכנן לתת ליוסף לברוח, שהרי תוכניתו המקורית היתה להציל את יוסף), אך לתדהמתו גילה שמישהו כבר חטף אותו.
סקירה מקיפה של הסוגיה ניתן למצא במאמר של הרב מנחם ליבטאג ובפסקה השלישית במאמר של הרב זאב וייטמן.
| ויה מאריס - דרך הים, הממשיכה דרומה לאורך החוף עד מצרים |
- במאמר של הרב ליבטאג ישנו רקע גיאוגרפי החשוב להבנת הסיפור: סביר להניח שהאורחה הישמעאלית התקדמה לאורך דרך המסחר העתיקה (הידועה כ"ויה מאריס"), החוצה את עמק יזרעאל וממשיכה עד לחוף הים התיכון. שיירה הנעה על נתיב זה תעבור בבית שאן, בעפולה ובמגידו - אך לא בדותן; דותן - באזור ג'נין של ימינו - שוכנת כעשרה ק"מ מדרום לציר התנועה הזה. האחים יכלו להבחין בשיירה מכיוון שדותן גבוהה מעמק יזרעאל בכמאתיים מטר, מה שמאפשר תצפית טובה על כל האזור. לרשות האחים, שהבחינו בשיירה ממרחק ניכר, עמדה שהות של כמה שעות עד שהשיירה תעבור בנקודה הקרובה ביותר אליהם. בזמן הזה יכלו להספיק לסיים את סעודתם, לחזור לבור, להוציא את יוסף ולקחת אותו למקום שבו תעבור שיירת הישמעאלים.
