קטגוריה:בראשית לז א

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו' עד ויהי בעת ההיא וירד יהודה. והנה ראיתי בפרשה הזאת ספקות הרבה אזכור מהם היות עצמיים:

השאלה הא' באמרו וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען והוא כי הנה כתב למעלה ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק ולא נזכר עוד ויצא או נסע משם ובידוע אם כן שישב שם ומה בא ללמדנו וישב יעקב וגומר. ועוד למה אחרי שאמר בארץ מגורי אביו חזר לומר בארץ כנען. הלא ידענו שיצחק לא יצא מארץ כנען כל ימיו. והרמב"ן כתב לתקן זה כי לפי שזכר למעלה שעשו הלך לו אל ארץ אחרת ולקח לו אחוזת עולם הנה יעקב לא עשה כן אבל ישב גר בארץ מגורי אביו כי רצה שיתקיים בו כי גר יהיה זרעך ולדבריו היה ראוי שיאמר הכתוב ויגר יעקב כי יצחק לא נקרא גר כיון ששם נולד ושם ישב כל ימיו והגר הוא הבא מארץ אחרת כמו גר ותושב אנכי עמכם לגור בארץ באנו:

השאלה הב' באמרו אלה תולדות יעקב יוסף כי אם נפרש תולדות על הקורות כדברי הראב"ע כבר הקשה עליו הרמב"ן כי אין האדם מוליד קורותיו רק לימים מיוחסים שיולידו גם כי אין צורך בזה המאמר והיה ראוי שיאמר וישב יעקב וגומר ויהי יוסף בן י"ז שנה. ועוד כי כל מה שנזכר בספור הזה אינם תולדות וקורות יעקב כי אם קורות בניו כספור יהודה ותמר ובניו ועניני אשת פוטיפר והמשקה והאופה ולכן אומר שהם קורות ראוי שייוחסו לבניו לא ליעקב ומה שפר"שי אלה של תולדות יעקב אין ראוי לקבלו כי יחסר הכתוב ואין לפרש תולדות כהרמב"ן על יוסף ואחיו כי כבר נזכרו למעלה תולדות יעקב רוצה לומר בניו בשמותם כלם אחד לאחד ובפרשת ויגש הזכיר פעם אחרת יחוס בניו הבאים מצרימה ולמה יזכרנו עוד פעם אחרת. ועוד שאם בא לבאר היחוס למה אמר אלה תולדות יעקב יוסף והיה לו להתחיל מראובן ולזכרם כלם:

השאלה הג' באמרו יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן והוא נער וגומר כי אם בא הכתוב להודיע שניו בעבור שהיה קטן ושהיה עכ"ז רועה את אחיו בצאן הרי יששכר וזבולון היו כמוהו בשניה והיו רועים ועוד שאחרי שזכר שניו בדקדוק למה אמר והוא נער ורש"י פי' שהיה עושה מעשה נערות ממשמש בעיניו וגומר ואם היה כן לא היה אוהבו אביו ולא היה מכנהו בבן זקונים והתרגום אומר בר חכים גם של דברי הרב היה ראוי שיאמר והוא נער והוא היה את בני בלהה וגומר. ופירוש אונקלוס אין לו ענין כי לא מצאנו בכתוב לשון נער על הגדול. והרמב"ן פי' והוא נער את בני בלהה כי להיותו נער היה עם בני השפחות כי להם צוה אביהם שישרתוהו וישמרוהו וגם זה אינו נכון כי יחסר בכתוב מלת והוא גם כי יהיה מותר אמרו יהוא נער כיון שכבר ביאר שהיה בן י"ז שנה:

השאלה הד' איך אמר הכתוב שיוסף היה רועה את אחיו בצאן. והלא הכתוב אמר אחר זה הלא אחיך רועים בשכם לך ואשלחך אליהם ואז שלחו והוא ממה שיורה שאותה הליכה היתה בפעם ראשונה שהלך אל אחיו בצאן ולזה תעה בלכתו כי לא נסה ללכת באלה ואז היה נמכר ואיך היה אם כן רועה את אחיו בצאן:

השאלה הה' באמרו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם והיא כי לא ימלט מהיות הדבר והשמועה ההיא שהביא אמתית או בלתי אמתית ואם היתה אמתית כפרש"י למה קראה דבה כי הנה בלשוננו לא נאמר דבה כי אם על הכוזבת ואם אמתית היתה איך ארז"ל שנענש על זה והלא ראוי שיקבל עליו שכר בגלותו אזן אביה' שייסרם וירחיקם מהעביר. ואם היתה הדבה כוזבת איך אמר ויבא יוסף היה ראוי שיאמר ויוצא יוסף כי הוא היה מוציא הדבה מעצמו ויקשה גם כן איך יעקב היה אוהב אותו בהיותו מלשין כוזב ומוציא דבה הוא כסיל והיה לו ליסרו עליו גם שהיה יעקב עובר על היותו מקבל לשון הרע:

השאלה הו' באמרו וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו. כי למה זה אהבו יעקב מכל בניו האם מפני שנולד לזקנתו וזהו פי' בן זקונים כדברי רש"י והראב"ע הנם כל בניו נולדו בזקנתו אחרי שהיה בן ע' שנה ויות'. וגם בנים רבים אחרים נולדו לו בזקנתו קרובים לשנות יוסף כיששכר וזבולון כמו שהקשה הרמ"בן שבנימין נולד אחריו ועוד כי ענין אמרו הוא לו כי הן שיהיה בן זקונים נולד בזקנתו או שיהיה בר חכים כדברי אונקלוס הוא היה בעצמו בן לא ביחס אליו כי אינו תואר צרופיי לאחד כאב או בן אדון או עבד שהוא אם היה בן נולד לזקנתו אצל הכל היה כן לו לבד אצל אביו ואם היה חכם בעצמו היה כן לא אל אביו בלבד כל שכן שהאהבה האמתית והראויה כל שכן לשלם כיעקב אבינו לא תהיה כי אם מפני המעלה והחכמה לא להיותו נולד לעת זקנתו ולכן היה ראוי שיאמר כי בן חכם הוא לו לא בן זקונים כי אין ספק שהיה יוסף בן חכם ולכן הושפעו עליו העתידות בחלום והבין בפתרון החלומות וכן ארז"ל שמסר לו אביו כל חכמתו ולמה לא זכר זה בסבת אהבתו אותו:

השאלה הז' באמרו ועשה לו כתונת פסים כי איך יתכן שכל הגדולה שגדלו אביו באהבתו אותו היה שעשה לו מלבוש נאה וזה ממה שיאות לתינוקות לא לבחורים הנחמדים והמשכילים בכל חכמה ואיך קנאו בו אחיו על זה עד שלמדו מזה חז"ל דרך ארץ שלא יטיל אדם קנאה בין האחי' ואמנם שבשביל הלבוש הזה נתגלגלו הדברים וירדו למצרים. והנה אחיו היו רועים כל הצאן והמקנה הרב אשר לאביהם וכל מה ששלל להם בשכם והכרח הוא שיהי' מהם עושר רב לעשות להם גם רכב גם פרשי' כ"ש כתונת פסים אם ירצו:

השאלה הח' למה יעקב הטיל קנאה בין הבנים בהיותו אוהב את יוסף מכל בניו ועשה לו כתונת פסים ויעקב חכם היה ורואה את הנולד ואיך לא ראה שיקנאו בו אחיו וימשך מזה ביניהם ריב ומדון ושנאה הלא תראה כמה כחה של שנאת האחים ממה שעבר בינו ובין עשו אחיו ואיך לא ירא מזה:

השאלה הט' למה שנאו אחיו את יוסף האם מפני שאותו אהב אביהם מכל בניו ומה לו לעשות עוד ויוסף היה מתפעל ונאהב ויעקב היה האוהב. והיה ראוי שישנאו את אביהם על אהבתו אותו בבחירתו יותר מדאי לא את יוסף הנאהב. ועוד שאי יפול בזה ענין השנאה יותר היה ראוי שיקנאו כי השנאה היא על הנזק שיעשה לחבירו ברצונו אבל הקנאה שיקנא בגדול ממנו באיזה מעלה או כבוד כל שכן שזה דבר טבעי שבהיות לאדם בנים יאהב לאחד מהם יותר מהאחרים אם מפני היותו צעיר לימים או חכמה או מעלה שיראה בו יותר מבאחיו ואיך יהיה אפשר שיהיו לו י"ב בנים ויאהב את כלם בשוה מבלי חלוף זה אי אפשר ולמה אם כן ישנאו את יוסף על זה והיה ראוי שישתדלו להשתלם יותר ממנו לא לשנא אותו ואם מפני חלומותיו הנה לא היו בידיו חלומותיו לחלום כרצונו אף כי העקר בידינו דברי חלומות אינן מעלין ולא מורידין כי שוא ידברו:

השאלה הי' למה זכר ששנאוהו אחיו על האהבה שאהבו אביו ועל החלום הראשון שחלם ועל פתרונו וזכר בזה ג' פעמים לשון שנאה ולא זכר ששנאוהו תחת היותו מביא דבתם רעה אל אביהם שהיא היתה סבה יותר מספקת לשנאה כי יכלימם אביהם על דבריו כי אין ספק שייסרם אביהם על הדבה ושידעו שיוסף הוא הביא הדבה ההיא וגם על החלום השני לא זכר ששנאוהו אלא ויקנאו בו אחיו ומה ענין ולא יכלו דברו לשלום שדברו אינו דבר עמו:

השאלה הי"א איך יוסף בהיותו חכם ונבון היה מספר חלומותיו לאחיו לדעתו שהיו שונאים אותו ולא יכלו דברו לשלום האם לא ידע שיוסיפו עוד שנא אותו בשמעם שאפים ארצה ישתחוו לו ואין סכל כאיש אשר בפיו ובשפתיו יקנה אויבים את נפשו כל שכן את אחיו ובעלי בריתו:

השאלה הי"ב בכפל הדברים שבאו בחלומות כי הנה בחלום הראשון אמר ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו. וכאשר ספרו אליהם נאמר שנית ויוסיפו עוד שנא אותו והוא כפל מבואר. גם בחלום השני נאמר ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו וגומר ואחר כך אמר ויספר אל אביו ואל אחיו ולמה זכר אחיו שני פעמים.

השאלה הי"ג במאמר יעקב הלא אחיך רועים בשכם לכה וגומר כי מה היום מימים ששלח יעקב לבקרם ואיך לא ירא מהם שיזיקו ליוסף כי אין ספק שהיה יודע בשנאתם אותו ויוסף עצמו איך לא ירא ללכת אצלם והוא רואה שלא יכלו דברו לשלום. ומה האות היותר גדול על שנאתם אותו ולמה יזכיר הכתוב מה שהיה תועה בשדה ומה ששאלו האיש מה תבקש ומה שהשיבו ומה התועלת בידיעת הפרטים ההם:

השאלה הי"ד אחרי שעלה רוח רעה באנשים האלה להרוג את יוסף אחיהם מיראתם שמלוך ימלוך עליהם או לסבה אחרת איך נסכלה עצתם ונבערה חכמתם לבקש תחבולות וערמומיות להמיתו וכמ"ש ויתנכלו אותו להמיתו היה להם להמיתו בסתר ולקברו ואיך שלחוהו למצרים והשאירו לו שם ושארית בזה היה מקום להתקיים חלומותיו כמו שהיה ולא עוד אלא שנראו קלי הדעת שבתחלה אמרו לכו ונהרגהו ונשליכהו באחת הבורות ותוך כדי דבור קבלו טענת ראובן אל תשפכו דם ועוד מעט קבלו טענת יהודה לכו ונמכרנו לישמעאלים:

השאלה הט"ו מה היתה כוונת ראובן אצל אחיו באמרו אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור וגומר כי מ"מ לא היה יוצא בזה משפיכות דמו ומה ההבדל בין שפיכתו בידים או בגרום שישפך כיון שבסוף היו רצחנים ואיך אמר באזני אחיו הילד איננו ואני אנה אני בא שבזה היה מגלה שהיה דעתו בראשונה להצילו ולהביאו אל אביו:

השאלה הט"ז בדברי יעקב ואבלותו כי הוא אמר כתונת בני והוא מאמר קצר שהיה לו לומר כתונת בני זאת כיון שהיה משיב על מה ששאלוהו הכר נא הכתונת בנך היא אם לא. ועוד למה אמר חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף ויקשה כפל טרוף טורף אחרי אומרו חיה רעה אכלתהו:

השאלה הי"ז באמרו ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וגומר ויקשה זה ראשונה לפי שאין דרך המתנחמים שיהיו בנים ובנות כי הם מכלל האבלים והמתנחמים אבל ראוי שיהיו אוהבים ורעים מחוץ. ושנית כי למה קמו כלם לנחמו הקטנים עם הגדולים ויבואו האנשים על הנשים והיה די שיבואו בניו הגדולים לנחמו לא הקטנים ולא הבנות כלותיו ושלישית מה ענין אמרו כי ארד אל בני אבל שאולה ולמה היה צערו של יעקב גדול ועצום כל הימים אשר נדח ממנו נדחו יוסף ולמה היה אבלו גדול ג"כ והוא יותר מדאי מתקשה בו כמ"ש וימאן להתנחם וכי דבר נפלא הוא להפקד אחד מבני אדם וכל שכן להיות אב י"ב בנים למה יפליג הפלגה עצומה כזאת על אחד מהם במותו ומי האיש אשר לא יצדיק עליו מלכות שמים על הרעה בבואה. ולא עוד אלא לסבב יעקב הסתלק ממנו רוח הקדש כל הזמן ההוא עד ששמע שיוסף עודנו חי כדבריהם ז"ל על זה אמר כפי המתרגם ותחי רוח יעקב אביהם. וקשה עוד מזה מה שהסכים בזה דעת עליון ולא דבר ולא הוכיח ליעקב עליו ולא הודיעו אמתת הענין. וגם חז"ל הפליגו לומר שכללו אחי יוסף את הקדוש ברוך הוא עמהם כביכול וכסה עליהם ודעת המדרש שהוא זר מאוד כשיובן כפשוטו שבמות אחד מבניו בחייו לא יהיה מבני העולם הבא. ורביעית מה ענין ויבך אותו אביו כי אחרי שאמר וימאן להתנחם בידוע שבכה ולמה אמר אביו הלא ידענו שהוא היה הבלתי מתנחם:

השאלה הי"ח אחרי שפרשה התורה האכזריות והפשע הגדול הזה שעשו בני יעקב איך לא פרסמה העונש שקבלו עליו ולא עוד אלא שארז"ל שהוא יתברך סייע על ידם וישלח מלאך להכין לו הדרך ללכת שם כדי שיגיע לידם. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלו כלם:

וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגומר עד ויעקב אהב את יוסף. הפסוקים הראשונים האלה נראה לי לפרשם על אחד משני פנים. הראשון ראוי שיקדם לו ביאור שתי מלות שהם בתחלת הפסוק והם וישב ומגורי והנה ביאר הרב המורה שלשון ישיבה יאמר כפי הנחתו הראשונה על ההתמדה והמנוחה בענין מה כמו שהביא וראמה וישבה תחתיה. מושיבי עקרת הבית וזולתם. ואמנם מגורי מלבד מה שיורה על לשון גרות והוא הביאה מארץ אחרת. הנה יורה גם כן על לשון פחד ומגור. כמו לא תגורו מפני איש. ואשר יגורתי יבא לי. מכל מגורותי הצילני מגור מסביב. ומגורתם אביא להם. ורבים ככה. וג"כ הוא לשון תגר וקטטה. אל תתגר בם. למה תתגרה ברעה. ומתגרת ידיך אני כליתי. ומזה מי גר אתך עליך יפול כל יום יגורו מלחמות יגורהו בחרמו. ויהיה לפי זה כי הפסוק הזה שנתישב יעקב ונשתקע בהתמדה בארץ מגורי אביו ר"ל פחד יצחק אביו בין יעקב ועשו וקטטתם וכאלו יעקב נתדמה באלו המגורות לאביו יצחק כי כמו שאביו יצחק בזקנתו סבל עמל עשו ויעקב ומשטמתם. כן יעקב סבל קטטת ומשטמת בניו. וכמו שיצחק היה סבת קטטת בניו באהבתו את האחד יותר מן האחר. ככה יעקב היה סבה במריבת בניו במה שאהב את יוסף. וכמו שיצחק סבל פרידת יעקב ממנו עשרים שנה בבית לבן ושתים שנים בדרכים כמו שביארתי. כן יעקב סבל פרידת יוסף ממנו כ"ב שנה. וכמו שיעקב עם היות שהלך מבית אביו עני ודל וכמ"ש כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועבד שם את לבן הנה במקום שהלך שם בורח ומגורש ועבד נתעשר ונתגדל ככה יוסף במצרים שגורש שם ונמכר לעבד נתגדל ונתעשר. וכמו שיצחק קודם מותו ראה את עשו ואת יעקב באהבה ובהסכמה כן יעקב קודם מותו ראה את יוסף ואת אחיו בהסכמה ובאהבה רבה. וכמו שיצחק מת בשיבה טובה וקברוהו בניו יחד. כן יעקב מת בשיבה טובה וקברוהו בניו יחד. וכבר ארז"ל בבראשית רבה קצת מהדמוים האלה זה נשטם וזה נשטם זה אחיו מבקשים להרגו וזה אחיו מבקש להרגו אבל אין דבריהם דברי כי הם רצו לעשות דמוי מיעקב ליוסף ואני דמיתי יעקב ליצחק אביו גם הוכחתי זה מפסוק וישב יעקב בארץ מגורי אביו ואין זה ענינם. ולכן אומר שבעבור שנתדמה לאביו ליצחק בכל הדברים האלה וזולתם אמר הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו כי נתישב ונשתקע בכל הפחד והקטטות שראה יעקב בבניו עם היות בארץ טובה וזהו בארץ כנען ועל זה אמר מיד אלה תולדות יעקב יוסף ר"ל המגורות שהיו לאביו שמה אלא עצמם היו תולדות יעקב ר"ל קורותיו הבאות עליו כי נתדמה לאביו בכל המאורעות ההם ואחרי שאמר זה בכלל ספר איך היה כל זה בפרט והוא אמרו יוסף בן שבע עשרה שנה וגו'. ויצא מזה שלא אמר תולדות יעקב על כל מה שנזכר בפסוק אלא על הקורות אותו שנתדמו למגורות אביו ולכן נתיחסו אל יעקב. ומה שהקשה הרמב"ן שאין האדם מוליד קורותיו אינה קושיא כי הנה הדבר ייוחס אם אל הפועל אותו כאמרנו זה הבית לפלוני ר"ל שהוא פעל אותה או אל מי שהיה לו קנין אע"פ שלא בנאה והנה המקרים נתיחסו אל יעקב לא מפני שהולידם אלא למה שהוא האיש שהשיגוהו וקרו לו. וזהו הפן הראשון מהפירוש לאלו הפסוקי'. והפן השני הוא שבא הכתוב הזה להגיד שיעקב בהיותו חוצה לארץ ובדרכים עד בא אל בית אביו השתדל תמיד בקנין הטובות הזמניות הגופניות ולהרבות במקנהו כמ"ש הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה אבל מיד שבא אל בית אביו בארץ כנען להיותו מקום מוכן לעבוד את י"י משני צדדים אם מצד ששם גר אביו אברהם ואביו יצחק ואם מצד הארץ עצמה שהיא ארץ כנען הארץ הקדושה אשר בחר י"י בה ולא רצה להשתדל עוד בקניני העולם ולהרבות מקנהו רק להתישב שמה ולהתבודד בחכמתו כמעשה אביו. ובניו שהיו בחורים להוטים אחרי הקנינים לרתיחת טבעם אותם מנה לרעות הצאן כאשר היה הוא עושה קודם לזה ועל זה אמר הכתוב וישב יעקב רצה לומר שנתישב ולא רצה לצאת עוד מעירו לרעות את הצאן כאשר בראשונה ושעשה זה שמה להיותו מגורי אביו כי שם גר ודר דירתו בתוכו. וכן אברהם שבזקנתם נתפרשו מעסק הממונות והקנינים ונבדלו לעבוד את אלדיהם ולהכין עצמם לנבואה ולשפע האלדים וגם כן להיות זה בארץ כנען ארץ אשר י"י דורש אות' ושעל זה היה נדרו ושבתי בשלו' אל בית אבי והיה י"י לי לאלדים כלומר שכאשר ישוב לבית אביו לא יתעסק עוד בעניני העולם כי אם בעבודת אלהיו ועל זה אמר למעלה ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק כי לא אמר זה להודיע שהיה המקום ההוא חברון כי ידוע היה אלא להודיענו שבא שם לזאת הסבה ר"ל להתבודד שמה ולעזוב עניני העולם כאשר עשו אבותיו בזקנתם ואין ספק שהיה חברון בלתי ראוי לדירתו כפי מה שיאותו למרעה צאנו כי היא ארץ סלעים ואין מרעה לצאן אשר להם ולזה הוכרחו בניו ללכת לרעות את הצאן בשכם הרחק מחברון אבל יעקב בחר המקום ההוא כפי הנאות להתבודדותו וישובו ולא חשש לצאנו ולכן בחר בכלל בארץ כנען לא בחרן ולא בדרכים ובחר בפרט בחברון להיותו ארץ מגורי אביו כמו שביארתי ובא אם כן הכתוב הזה לספר במעלת יעקב שעם היות טבע בני אדם כל עוד יגדל עשרם ילכו אחריו כמ"ש אוהב כסף לא ישבע כסף הנה יעקב לא היה כן כי עזב הנהגת קנינו והבלי העולם והתישב בארץ מגורי אביו בארץ כנען שהם ב' הסבות אשר זכרתי לדעת את י"י. ולפי שמטבע השלם שישתדל להשלים זולתו כפי האפשר וכ"ש יוצאי חלציו אלא שלא יפעל הפועל אלא בהכנת המתפעל לזה אמר אלה תולדות יעקב יוסף ותולדות נאמר על הגדול והלמוד בדעוה ובחכמה וכמו שביאר הרב המורה בשתוף שם ילד שכל מי שלמד אדם והכינו נאמר שילדו ולכן נקראו תלמידי הנביאים בני הנביאים כי אתרי שהבן יקרא תולדות האב להיותו מהוה גופו יותר ראו שיקרא התלמיד בן להיותו מהו' גופו ר"ל מוציא' מן הכח אל הפועל ועל זה אחז"ל אלה תולדו' אהרן ומשה שלא הזכיר רק תולדות אהרן אלא שקראם תולדות משה לפי שלמד' תורה ולפי זה יאמר שעם היות ליעקב בנים רבים לבד יוסף היה דומה אליו בשלמות שכלו ודעתו. וזה לבד היה מלמדו ומוליד בו דעות וחכמה ומוסר מבין שאר בניו כי הוא היה עמו תמיד וכמ"ש חז"ל שכל מה שקבל משם ועבר מסר לו ולכן נמצא בו השפע הנבואיי ורוח אלהין קדישין והיה א"כ יוסף בלבד תולדות יעקב כי בו בלבד היו גדוליו ולמודו. כי עם היות בניו כלם שלמים וכן רבים הנה ביוסף נראה עוד גדולו וחכמתו ושלמותו. והותרו בכל מה שפירשתי בכל אחד מהפנים האלה ב' השאלות הראשונות הא' והב'. וספר הכתוב משלמות יוסף בשכלו ומדותיו באמרו יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן ר"ל שהוא היה כ"כ נבון ומשכיל בכל דבר שגם בהנהגת הצאן והצריך אליהם היה הוא הרועה מדריך ומנהיג ומלמד את אחיו כי לא נאמר כאן היה רועה להיותו רועה צאן כי גם שאר אחיו לא היו רועי צאן בעצמם אבל היו מנהיגים את הרועים אשר תחת ידיהם ויוסף עם היותו קטון השני' בן י"ז שנה היה מטוב שכלו ובזכות הבנתו שהוא היה רועה כלומר מנהיג ומלמד את אחיו בעניני הצאן כי אע"פ שהוא לא היה הולך עם הצאן היה מבין ויודע בדברים הצריכים אליהם יותר מכל אחיו ויהיה רועה מלשון מנהיג ומלמד ומדריך כמו רועה ישראל האזינה אני ארעה את צאני גם ספר משלמות מדותיו שלא היה מתגאה בשכלו בדעתו כי הוא היה נער ר"ל משרת את בני בלהה ואת בני זלפה שהם הפחותים מכל אחיו כי לא די שהיה משרת את הגדולים בני לאה הגברת אבל גם אצל בני השפחות היה משתדל ומשרת ולא היה מזלזל בכבודם ולא היו בעיניו כבני שפחות אלא כאלו היו נשי אביו כן היה מכבדם ומשרת אותם והיה אם כן בדעתו מנהיג את הגדולים מדריכם ומיעצם במה שיעשו ובהשתדלותו משרת גם את הפחותים שבהם והתבאר אם כן מזה כמה מעלות טובות היו ביוסף התבונה וההשתדלו' והענו' והשפלות וכלם באמת נמשכות משלמות השכל ולכן היתה הגאוה משיג עצמי לחסרי הדעת כי הנה היודע מהות האדם ותכליתו וערכו במציאו' וחסרונו במעשיו לא יתגאה והותרו במה שפירשתי בזה השאלה הג' והד'. ואמנם אמרו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם בא להגיד גם כן משלמות מדותיו של יוסף שהיה חפץ שיהיו אחיו שלמי' במדותיהם ולכן לא היה מספר לאביו הוא מדה מגונה שראה בהם כי זה לא יקרא דבה רעה ולא ג"כ היה משקר בהם חלילה ולזה אמר ויוצא יוסף דבה ראה אבל אמר ויב' להגיד כי בעבור שהו' היה עם אביו בעיר כשהי' שומע מפי אנשי העיר בשוקים וברחובות שהיו אומרים גנות ממעשיהם אותה דבה כמו ששמעה היה הוא מביא אל אביו ולא היה מאמת שכן היה אלא שכן שמע מפי אנשי העיר והתבונן אמרו אל אביהם כי אלו היה מספר אותה בשוק היה בכלל מספר לשון הרע אמנם יוסף לא היה מביאה כי אם אל אביהם מהצד שהוא אביהם כדי שייסרם וידריכם וירחיקם מהחטא לזה אמר אל אביהם וימחה הגנות מהם ולא יהיה פוצה פה ומצפצף נגדם בכל הארץ ולא לתכלית אחר להראו' עצמו בפני אביו צדיק ואחיו רעים וחטאים אבל חז"ל יחסו בזה ליוסף אשמה לפי שהיה מביא לאביו הדבה ההיא ואולי שלא היתה אמת ולכן אמרו שלקה עליה. וכנוי דבתם חוזר אל כל האחים כי מה שהיה שומע היה מבני לאה או מבני השפחות היה מגיד ויצא מזה שהיתה ליוסף אהבה עם אחיו ולזה היה משתדל בתקנתם ע"י אביו ולא כמנהג הפחותים המקנאי' ברשע חבריהם למען ישובחו הם ולמדנו עוד שהיה אוהב השלמות ומואס החסרון מהמעשים. וכבר כתב הרב המורה כמה יש בזה מהמעלה כמו שמצינו במשה שאמר למה תכה רעך. וכן ויקם משה ויושיען כי היה שונא החמס והרשע בטבעו. ולהיות יוסף שלם בשכלו ובמדותיו ובענותנותו בהשתדלותו באהבתו לאחיו בהכנעתו אצל אביו היה תולדו' יעקב יוסף כי נתדמה אל אביו בשלמותו ונראו בו גדולי אביו ותולדותיו ולמודו בו והותרה השאלה הה':