ביאור:פרשת וישב - רמזים לגלויות ולחנוכה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

- פרשת וישב- רמזים לגלויות ישראל ולחנוכה

הפרשה פותחת במילים: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו – בארץ כנען אלה תולדות יעקב,יוסף בן שבע עשרה שנה רועה את אחיו בצאן והוא נער את בלהה ואת בני זילפה נשי אביו ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם"?

כבר בתחילת הפרשה ישנם כמה שאלות- לנגד עינינו:1] מדוע התורה מאריכה בתולדותיו של יעקב בעוד שבתולדותיו של עשו בסוף פרשת וישלח, התורה אינה מאריכה כלל?

2] ידועה לנו הבטחת ה' ליעקב בפרשת ויצא: "והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך"

כיצד הדבר מתיישב עם רצף הקשיים והייסורים: לבן, דינה, עשו, יוסף? שעוברים על יעקב?

3] מה הקשר בן ברית בין הבתרים לפרשתנו?

4] מדוע הכתוב מדגיש את ישיבתו של יעקב בארץ כנען?

5] מה הקשר בן יוסף – לחג החנוכה?

התשובה לשאלה הראשונה: מדוע הכתוב האריך בתולדותיו של יעקב לעומת תולדותיו של עשו- לפי רש"י: התורה בדרך כלל מאריכה בנושא חשוב ומקצרת בדברים חשובים פחות. לכן, לאחר שהוזכרו בקצרה תולדותיו של עשו – שלא היו נכבדים וחשובים במיוחד, התורה מאריכה בתולדותיו של יעקב ולמה הדבר דומה? עשרה דורות עברו מאדם עד נח גם, שם התורה אינה מפרטת בכל שושלת הדורות, אלא רק כאשר מגיעה אל נח - מסופר על תולדותיו, התיבה, המבול... והוא הדין עשרה דורות מנח עד אברהם, כשהתורה מגיעה לאברהם- היות הוא חשוב – היא מאריכה בו. למה הדבר דומה? לאדם שמחפש מרגלית שאבדה לו בחול. תוך כדי חיפוש – הוא מסיר את החול וכאשר מוצא את המרגלית, מרחיק ממנה את שארית העפר והאבנים.

לפי פירוש של חז"ל: מדובר על יישוביו של יעקב לעומת יישוביו של עשו. יעקב מזכיר לנו – סוחר פשתן שגמליו נכנסו לשוק כשהם טעונים פשתן ורצו להיכנס לחנותו של נפח-

שעוסק באש. הנפח פחד שמא יצטרך לפנות את מקומו בעבור הפשתן, חשב כיצד יפתור את הבעיה? אמר לו פיקח אחד: ניצוץ אחד של אש מהמפוח שלך – שורף את כל הפשתן.

כך גם יעקב, כאשר ראה את כל אלופי עשו, חשש, מי יכול לכבוש אותם? והנמשל:

"והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו – קש" – עם ישראל נמשל לאש בתוכו שבט יוסף הנמשל ללהבה ניצוץ יוצא מבית יוסף ושורף את כל זרע עשו שנמשל לקש.

התשובה לשאלה השנייה: מדוע באים על יעקב קשיים- לבן, דינה, מכירת יוסף,שנאת עשו? על כך עונים חז"ל שהקב"ה מביא על האדם ניסיונות – כדי שיתמודד איתם ויקבל עליהם שכר וקשר חזק יותר עם בורא עולם- על זה אמר דוד המלך: "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה".

כשם שהתורה נקנית בייסורים – כך גם הקשר עם הקב"ה נקנה על ידי ייסורים.

התשובה לשאלה שלישית: הקשר בין ברית בין הבתרים ובין תחילת הגלות בפרשת וישב, על כך עונה: הגאון מדווינסקי בצופנת פענח- השם ישראל שמוזכר כאן: "וישראל אהב את- יוסף מכל בניו..." – מבטא את השם הקיבוצי של האומה, כאן למעשה מתחילה הגלות של עם ישראל- בהתאם למה שה' הבטיח לאברהם בברית בין הבתרים.

הגזרה של הגלות נגזרה כבר בברית בין הבתרים, אבל היא מגיעה אל העולם על ידי שנאת חינם. מכאן לומדים ששנאת חינם היא גורם חשוב, אם כי לא מרכזי- בגלגולם של עם ישראל לגלות.

בגמרא נאמר: מסכת שבת דף י': "אמר ר' חמא בר גוריא אמר רב, לעולם לא ישנה אדם בנו בין הבנים- שבשביל משקל שני סלעים [כותנת פסים של צמר נקי] – נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו למצרים.

כאן התורה מעוניינת ללמדנו את השלילה שבשנאת חינם.

מעניין שהמילה: "תועה" מרמזת על הגלויות: ת =ארבע מאת שנה = גלות מצרים.

ע= שבעים שנה- גלות בבל. ה = גלות אדום שתכלה אחרי האלף החמישי ליצירה.

התשובה לשאלה הרביעית: מדוע התורה מדגישה שיעקב התיישב בארץ כנען?

א] כתוב: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" יעקב שלא היה ביכולתו לעסוק במצוות כיבוד הורים מפאת העדרותו מהבית במשך- עשרים ושתיים שנה – היה עליו לתקן את מצוות כיבוד אב.

ב] היה עליו לתקן גם מצוות ישוב ארץ ישראל היות והיה מרוחק ממנה- תקופה ארוכה-

לכן כתוב גם: "בארץ כנען ".

התשובה לשאלה החמישית: הקשר של יוסף לחג החנוכה: יוסף בגימטריא = 156 = ציון.

יוסף הוא סמל ומופת- לכיבוש היצר וגם היה יודע לפתור חלומות. אם מוציאים את האות: צ' מהמילה:ציון נשאר יון. בחנוכה מתקנים את ההתיוונות ויש עוד רמז לחנוכה:ישראל בגימטריא = 541 = אור וחשך. חג החנוכה הוא חג האור- לישראל שיושבים באור ומתרחקים מהחושך.

מקורות

על-פי מאמר של אהובה קליין שפורסם לראשונה בAhuvak @ bezeqint.net וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-12-29.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/forums_55