ביאור:בראשית לז כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית לז כא: "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ."



ראו: תהליך מכירתו של יוסף לעבדות

לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ[עריכה]

ראובן משכנע את אחיו שהם לא יכולים להרוג אותו במו ידם. הם חייבים לעשות את זה בצורה עקיפה.

כך בשני צעדים ראובן מנסה להציל את יוסף מבלי להסתכן בעימות גלוי עם אחיו. בצעדים קטנים הוא נוגע ברגש האחריות שלהם ודוחה את הקץ, כדי למצוא פתרון שיאפשר לו להציל את יוסף. ראובן רצה להוציא את יוסף מהבור, לטעון לאחיו שהיה פה מעשה פלא, אלוהים הציל אותו, יוסף לא מת, ויוסף למד מטעויותו.