ביאור:בראשית לז לה
בראשית לז לה: "וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לז לה.
וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם
[עריכה]וַיְמָאֵן
[עריכה]האחים היו בלחץ לראות את אביהם מתאבל על בנו. הם חשבו שיש גבול. לדעתם ליעקב היה תפקיד, הוא חייב למלא אותו, או שתפקידו נגמר והוא יכול לבלות את חייו באבלות.
- תגובת יעקב:
- וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם.
- אמר: כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה.
- וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו.
יעקב הוא אבי האומה, אולם הוא הזניח את תפקידו ולא רצה להיות ישראל. גם בהמשך יעקב לא מתאמץ לאגור אוכל כאשר הם שמעו שבמצרים יש מבצע כלכלי אדיר, וגם הוא לא מיהר לשלוח את בניו להביא אוכל ממצרים. הוא חיכה עד שנגמר האוכל בביתו, ואז היתה סכנת רעב אם האוכל במצרים יגמר, או שלבניו יהיו צרות בדרך.
יעקב התאבל. כל עולמו חרב. אין עתיד. ברכת אלוהים בטלה.
צערו של יעקב
[עריכה]יעקב שלח את יוסף ללא שמירה, לאחיו, כאשר הוא היה מודע שהאחים שונאים ומקנאים ביוסף.
נסיונות
- אברהם שלח את ישמעאל למדבר - ואלוהים שמר עליו.
- אברהם לקח את יצחק לעקדה - ואלוהים שמר עליו.
- יצחק שלח את יעקב ללבן בחוסר כל - ואלוהים שמר עליו.
ללא הוראה מאלוהים, ייתכן שגם יעקב ניסה את אלוהים ואת יוסף, ורצה לראות אם אלוהים ישמור על יוסף בדרכו. עד כמה שיעקב ידע, הנסיון נכשל. אלוהים לא שמר על יוסף, ויוסף מת או אבד.
- יעקב הרגיש אשם.
וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם
[עריכה]יעקב המשיך להתאבל זמן רב על אובדן יוסף, מעל ומעבר לאבל רגיל.
ייתכן שיעקב לא האמין שיוסף באמת מת, הן לא הביאו לו גופה או חלקי גוף ששרדו מההתקפה. ומכיוון שיוסף לא יצר קשר, יעקב חשב וקיווה שיוסף רק נלכד ונמכר לעבדות, והוא סובל וכואב כל יום, ולכן יעקב המשיך להצטער עליו.
ניתן להבין שיעקב התפלל ובקש מאלוהים שיוסף ימצא בעתיד וישוחרר, כדבריו ליוסף: "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי, וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ" (ביאור:בראשית מח יא). אולם אז, לפי דבריו של יעקב, ניתן להבין שהוא פחד, הצטער ונבהל שקיימת אפשרות שיוסף סורס בזמן עבדותו, ואז אפילו אם יוסף ימצא בחיים לא יהיה לו זרע ונחלה בבני ישראל. כאשר יעקב ראה את ילדיו של יוסף הוא נרגע ושמח בגדולת אלוהים, הן לפי הכתוב באמת יוסף היה בסכנת סרוס כי הוא עבד בבית פוטיפר והיה במחיצת אשת פוטיפר, ואפילו הואשם בנסיון אונס (ביאור:בראשית כט יח).
יעקב חדל להיות אבי המשפחה
[עריכה]יעקב לא ניהל את השיחה עם חמור אבי שכם אודות דינה בתו (ביאור:בראשית לד ה).
שמעון ולוי ענו לו בחוצפה שהם עצמאיים ולא ילכו בדרכו (ביאור:בראשית לד לא).
יעקב לא מחתן את בניו, ולא נותן להם מוהר. הוא לא שולח אותם לחרן לקחת נשים. הוא לא מבקר את נשותיו, עד כדי כך שראובן מבקר את בלהה והיא לא מתנגדת או צועקת.
יהודה מחתן את עצמו בלי לבקש רשות או ברכה מיעקב, ככתוב: "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ" (ביאור:בראשית לח ב), ויהודה, בלי להודיע ליעקב, מחתן את בנו, ככתוב: "וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר" (ביאור:בראשית לח ו).
וכל זה בזמן שיעקב אבל ומתעלם מתפקידו כאב, מורה או מדריך.
וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו
[עריכה]עד יעקב, לכל אב בעם הנבחר היה בן אחד המתאים לשאת את ברכת אלוהים, והאחרים לא. היה זה פתרון פשוט: למנות את האחד למנהיג על פני אחיו, כפי שאמר יצחק: "הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ" (ביאור:בראשית כז כט). מדבריו של יצחק עולה כי ראה את עתיד ישראל כמלכות: שליט אחד שינהיג את העם בשם אלוהים.
גם יעקב האמין בדרך זו. לכן העדיף את יוסף, הבן המוצלח של האישה האהובה, והעניק לו את כותנת הפסים – מעין כתר מלכות. כפי שנאמר: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו... וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (ביאור:בראשית לז ג).
יעקב, בתמימותו, קיווה שהאחים יקבלו את בחירתו בענווה, ישתחוו ויכבדו את האח הנבחר.
- כאשר יעקב קיבל את כותנת יוסף הקרועה והמוכתמת בדם, הוא הבין שהרעיון שיוסף ימלוך על אחיו – מת. לא רק יוסף נטרף, אלא גם רעיון המלוכה. חלום השלטון של בן אחד על פני שאר האחים נגוז. כמו שיוסף עצמו יאמר לימים: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי?" (ביאור:בראשית נ יט).
- גם יוסף לא הבין את צורת השלטון המועדפת. הוא הגביל את הסמכות העליונה לאלוהים בלבד, אף שידע שאלוהים לא ייעץ לו מעולם ישירות. בכך, הוא פגע במלוכה, בלי להשאיר צורת שלטון. כל תקיף יכול כעת לדבר בשם אלוהים, כפי שלבן נהג לעשות כאשר אמר: "וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי..." (ביאור:בראשית לא כט).
- להבדיל מיוסף, כתוצאה מהפשע המשותף, קמו האחים והנהיגו לעצמם שיטת שלטון חדשה: מועצת זקנים, המבוססת על ויכוחים, שכנועים, מחשבה מעמיקה, והסכמה משותפת. שיטת שלטון זו, שהתבססה על שיתוף פעולה בין השבטים, נכשלה כאשר כל שבט סירב לסייע לאחר, וכל איש עשה הישר בעיניו. אז שבו בני ישראל למלוכה הכושלת (שלפחות בכוח איחדה את העם), שהובילה בסופו של דבר לחורבן הבית השני. לאחר מכן, ולזמן מה, הועבר השלטון בענייני העם לסנהדרין, ובהמשך לרבנים הגדולים, ולאדמו"רים. כיום, אנו עדים לחוסר כבוד עמוק בתוך השיטה הפרלמנטרית האיומה.