ביאור:בראשית לז יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית לז יט: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא."



ראו: תהליך מכירתו של יוסף לעבדות

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו[עריכה]

רש"י הסביר שאלו שמעון ולוי.
אולם קימת אפשרות שזה כולם ואין צורך להעליב את שמעון ולוי. בסך הכל שמעון ולוי רכשו את שכם, ולא חששו שיאבדו את ברכת יעקב או את ירושתו של יעקב. שמעון ולוי ידעו שהיה מגיע לנכבדי שכם, שכם וחמור למות, כי הם התנהגו כמו אנשי סדום, ורצו להביא כליה על עם ישראל (ביאור:בראשית לד ט).

יוסף ידע מי הנהיג את האחים. בהמשך יוסף החזיק את שמעון כבן ערובה (ביאור:בראשית מב כד), אולם הוא לא העניש אותו בכל צורה שהיא.

הַלָּזֶה[עריכה]

"הַלָּזֶה" – ההוא, הזה. ללא הזכרת שמו זה נהפך למילת בוז, לעז ולעג, לאדם חסר שם ויחוס. הנביא יחזקאל מציג את ארצנו: "לֶחֳרָבוֹת הַשֹּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג" יחזקאל לו ד, והוא ממשיך להציג את הניגוד בין הארץ חסרת השם לבין פאר של גן עדן שיהיה בעתיד, ככתוב: "הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה, הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן" 0יחזקאל לו לה). כך חמור אבי שכם הגדיר את בני ישראל: "הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה" (ביאור:בראשית לד כא) ללא שמם ויחוסם, וכידוע, בשכם, הסיפור נגמר בהריגה.

הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא[עריכה]

החלומות היו הדבר שהרגיז את האחים ביותר. לפי פתרונם הם חשבו שיוסף רוצה להיות השליט שלהם, והדרך הפשוטה למנוע זאת היא להרוג אותו. הם לא הבינו שהחלום מראה שהם כולם יהיו ביחד ויעבדו ביחד, רק שהאלומה של יוסף תהיה גדולה יותר והוא יאכיל אותם באהבה.

האחים חששו שאלוהים בוחר את יוסף להיות ממשיכו. האחים גם חששו שיעקב יחליט שאלוהים בחר את יוסף והוא ימנה את יוסף להיות יורשו היחיד ויהפוך את כולם לעבדיו של יוסף, כמו שיצחק רצה לעשות שעשו יהיה אדונו של יעקב (ביאור:בראשית כז כט). כך אם יוסף ימות לאלוהים וליעקב לא תהיה ברירה אלא להמשיך איתם כדי לקיים את ברכתו לאברהם, יצחק ויעקב.