אבן עזרא על בראשית לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אבן עזרא על בראשית · לז · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישב — הזכיר שאלופי עשו ישבו בהר שעיר, ויעקב ישב בארץ הנבחרת.

והטעם אלה תולדות יעקב — אלו המאורעות שאירעו לו והמקרים שבאו עליו, מגזרת "מה ילד יום" (משלי כז, א):

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה — בעבור היותו קטן, שמוהו בני השפחות שמש להם, כי אם ישרת אחיו בני הגבירה לא היה דבר רע. וזאת היא דבתם רעה. וטעם אבר מן החי – דרש הוא, כי הכתוב לא הזכיר מאחיו חוץ מבני השפחות:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי בן זקונים הוא — כמשמעו, כי הולידו והוא בן תשעים ואחת שנה. גם כן אחיו בנימין קראו "וילד זקונים" (בראשית מד, כ), ואחר אלה שניהם לא נולד לו.

פסים — כתונת מרוקמת. פסים – כמו "פס ידא" (דניאל ה, ה) בלשון ארמית:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

דברו — כמו "דבר לו".

לשלום — אפילו לשלום:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מאלמים — מגזרת אלומים. ונמצא בלשון נקבה, "נושא אלומותיו" (תהלים קכו, ו).

תסובינה — מפעלי הכפל, ודגשות הבי"ת לבילוע הבי"ת:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

המלוך תמלוך... או משול תמשול — אנחנו נשימך מלך, או אתה תמשול בנו בחזקה:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויגער בו אביו — גערה עם בי"ת, דרך קלון; ובלא בי"ת – לשון השחתה, כמו: "הנני גוער לכם את הזרע" (מלאכי ב, ג). או הוא על דרך משל, שיגער בזרע, ויפחד ולא יעלה.

אני ואמך — על בלהה שפחת אמו שגדלה אותו:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

שמר את הדבר — בליבו; וכן "שמרו עדותיו" (תהלים צט, ז) על הפירוש הנכון:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר לו הנני — אעשה כדבריך:

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

וימצאהו איש — דרך הפשט, אחד מעוברי דרך:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

איפה הם רועים — אם תדע:

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

דתינה — ביו"ד, גם בלא יו"ד, והמקום אחד:

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויתנכלו — חשבו מחשבה רעה; וכן: "וארור נוכל" (מלאכי א, יד):

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא נכנו נפש — כמו "ומשרתו יהושע בן נון נער" (שמות לג, יא), שפירושו: משרתו שירות נער, כי לא היה בימים ההם נער. וכן 'לא נכנו מכת נפש', להוציא נפשו:

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויפשיטו — פועל יוצא לשני פעולים; שאמרו לו שיפשיט אותה בעצמו. והכתנת בלשון הקדש, החלוק הדבק לעור. והנה הערימוהו והשליכוהו ערום אל הבור:

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישבו לאכל לחם — התשעה אחים.

ארחת ישמעאלים — כאשר אמר המתרגם, בעבור שהיא הולכת ארחות.

נכאת — אמר ר' משה הכהן ז"ל הספרדי, שפירוש נכאת – דבר נחמד, וכן: "ויראם את בית נכותה" (ישעיהו לט, ב); כי הוי"ו והאל"ף יתחלפו, שהם האותיות הנח.

וצרי — מצאנוהו במקרא בשוא נח תחת הצד"י, ובקמץ חטף: "הצרי אין בגלעד" (ירמיהו ח, כב), גם בחולם: "שמן ודבש וצרי" (יחזקאל כז, יז). והגאון פירש אותו, כי הוא הנעשה משבעים וחמשה עקרים. ואחרים אמרו כי הוא פרי, או שמן האילן, שהובא מיריחו אל מצרים על דעת יוסף בן גוריון. ורבי ישמעאל אמר שהוא שרף, ואנחנו נסמוך על דעתו.

ולוט — אמר הגאון שהוא הפרי הנקרא כן בלשון ישמעאל בתוספת בי"ת. ואולי כן הוא:

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מה בצע — מה תועלת, וקרוב מטעם "חפץ"; וכן: "מה בצע בדמי" (תהלים ל, י):

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

אחינו בשרנו הוא — כמו בשרנו, כי מבשר אחד היינו:

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויעברו — וכאשר עברו עליהם הישמעאלים הסוחרים; כי המדינים יקראו "ישמעאלים", וכן אמר על מלכי מדין: "כי ישמעאלים הם" (שופטים ח, כד):

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואני אנה אני בא — הזכיר אני ב' פעמים, והאחד רב, רק דרך הלשון כך:

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

טרף טֹרָף — פועל שלא נזכר שם פועלו. ובא כן בעבור הרי"ש שלא ידגש, וכן: "מורק ושוטף" (ויקרא ו, כא):

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויבך אותו אביו — קדמונינו דרשוהו על יצחק. ובאמת כי לא מת יצחק עד שהיה יוסף בן כ"ט שנה. ויש אומרים, כי הנבואה נסתלקה משניהם בעבור אבלם, ועדותם – דבר אלישע (מלכים ב ג, טו).

וכל בנותיו — בתו ובת בנו.

ומלת שאולה — כמו "מטה"; והטעם, הקבר. ופה טעה המתרגם לתועים, שתרגם שאולה – "גיהנם"; והנה "כי לא שאול תודך" (ישעיהו לח, יח); "ואציעה שאול הנך" (תהלים קלט, ח), הפך "אם אסק שמים שם אתה" |(שם); "ערום שאול נגדו" (איוב כו, ו), ורבים אחרים:

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

שר הטבחים — תמצא זה הלשון על הרג ועל בישול. ודברי המתרגם ארמי נכונים: