אבן עזרא על בראשית לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אבן עזרא על בראשית · לח · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי בעת ההיא — אין זאת העת כאשר נמכר יוסף, רק קודם המכרו. וכמוהו: "משם נסעו הגדגדה" (דברים י, ז), "בעת ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי" (שם, ח); ושבט הלוי נבחר בשנה השנית, ונסעו אל גדגד בשנת הארבעים. ובמקומו אפרשנו.

ולמה הזכיר הכתוב זאת הפרשה במקום הזה, והיה ראוי להיות אחר "והמדנים מכרו אותו" פרשת "ויוסף הורד מצרימה"? להפריש בין מעשה יוסף בדבר אשת אדוניו, למעשה אחיו. והוצרכתי לפירוש הזה, בעבור שאין מיום שנמכר יוסף עד יום רדת אבותינו במצרים, רק כ"ב שנה; והנה נולד אונן, שהוא שני לבני יהודה, וגדל עד שהיה לו זרע, וזה לא ימצא פחות מי"ב שנה; ועוד, "וירבו הימים", גם הרתה תמר והולידה פרץ, והוא בא אל מצרים ויש לו שני בנים.

ואל יקשה עליך דבר בצלאל, כי בגעתי אל מקומו אפרשנו:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

איש כנעני — יש אומרים, סוחר, כמו "כנען בידו מאזני מרמה" (הושע יב, ח); ועם תוספות יו"ד: "ולא יהיה כנעני עוד" (זכריה יד, כא). ויתכן להיות כמשמעו.

וחכמינו ז"ל אמרו, כי וירד יהודה, שירד מגדולתו. וזה דרך דרש, כי הבא מפאת צפון של עולם לדרומו – הוא יורד; ואנשי המחקר יבינו כי זה אמת:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

בכזיב — שם מקום:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויבם אותה — טעמו: אחר שאתה יבמה, הראה היבום, וזהו בא אל אשת אחיך. ובפרשת "כי ישבו אחים יחדיו" (דברים כה, ה) אאריך מעט, אם השם יאריך ימי עד הגיעי שם:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי לא לו יהיה הזרע — לא יקרא בשמו, כטעם "והיה הבכור אשר תלד" (דברים כה, ו).

ושחת ארצה — היה משחית זרע הקרי ושופך לחוץ בארץ. ואתמה מבן תמים המזרחי, שפירש ושחת ארצה, שעשה לה שלא כדרך הנשים, בעבור שלא תהר. והנה שחת הארץ שלה, כי עליו היא יושבת בארץ. וזה פירוש שגעון, וחלילה חלילה להתגאל זרע הקדש בטינוף הטינוף.

נתן זרע — כמו השלם:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

שבי אלמנה בית אביך — בחסרון בי"ת קודם בי"ת, כמו "הנמצא בית ה'" (מלכים ב יב, יא):

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וינחם יהודה — פירוש: אחר שקיבל תנחומין, עלה.

על גזזי צאנו — "על" תחת "אל":

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותכס — פועל יוצא, וטעמו: ותכס עצמה.

ותתעלף — טעמו שהסתירה פניה. וכן "ויתעלף" (יונה ד, ח), הסתיר פניו בבגדיו. וקרוב מהם, "מעולפת ספירים" (שיר השירים ה, יד).

בפתח עינים — שם מקום. ויש אומרים כי שני מעיינות מים היו בדרך, ויש להם כדמות פתח, ומשם יעבור יהודה בשובו אל מקומו:

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי כסתה פניה — פירוש ותתעלף. והמפרש כי כסתה פניה במיני צבעונין, והביא ראיה מבתו – הבל הוא, כי אין מביאין ראיה מן השוטים. גם נכון הוא מה שדרשו רז"ל, שהיתה צנועה בבית חמיה:

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

חותמך — מרוב תאוותו נתן ג' דברים ערבון על דבר קל.

ופירוש קדשה — בפסוק "לא יהיה קדש" אפרשהו:

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

תקח לה — עזוב אותה ותקח הערבון.

פן נהיה לבוז — ללעג, שנתתי חותם ופתיל ומטה ערבון על דבר קל כזה.

ואני הנה שלחתי את הגדי הזה ואתה לא מצאתה, וזה אות כי תקח לה הערבון:

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

כמשלש חדשים — בתוספת מ"ם קודם "שלש"; ובימים, בתוספת מ"ם אחר "שלש":

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

היא מוצאת — היה ראוי להיות כמו "מודעת זאת" (ישעיהו יב, ה), לולי העלם האל"ף כמשפטה:

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי על כן לא נתתיה — כמו "כי על כן ראיתי פניך" (בראשית לג, י), כטעם חכמינו: "הואיל ולא נתתיה". או טעמו: עשתה כן, כי לא נתתיה.

לדעתה — לשכב עמה:

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויתן יד — האחד מהם, ולא נזכר שמו, כי עוד לא נקרא. גם אלה במעשה פלא, שנבקעו השליות יחד, והשיב זה ידו ויצא אחיו:

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מה פרצת — כאדם שיפרוץ גדר ויצא ממנו, והנה יש עליך משפט זה הפרץ. ואחרים אמרו, שהוא כמו "ופרצת" (בראשית כח, יד). והגאון אמר, כי מה פרצת כמשמעו; רק עליך פרץ – מגזרת "ויפרץ לרב" (בראשית ל, ל):