קטגוריה:בראשית לח כט
ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיְהִ֣י ׀ כְּמֵשִׁ֣יב יָד֗וֹ וְהִנֵּה֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מַה־פָּרַ֖צְתָּ עָלֶ֣יךָ פָּ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ פָּֽרֶץ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יְהִ֣י׀ כְּ/מֵשִׁ֣יב יָד֗/וֹ וְ/הִנֵּה֙ יָצָ֣א אָחִ֔י/ו וַ/תֹּ֕אמֶר מַה־פָּרַ֖צְתָּ עָלֶ֣י/ךָ פָּ֑רֶץ וַ/יִּקְרָ֥א שְׁמ֖/וֹ פָּֽרֶץ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וַהֲוָה כַּד אֲתֵיב יְדֵיהּ וְהָא נְפַק אֲחוּהִי וַאֲמַרַת מָא תְּקוֹף סַגִּי עֲלָךְ לְמִתְקַף וּקְרָא שְׁמֵיהּ פָּרֶץ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה כַּד אָתֵיב יוֹלְדָא יַת יְדֵיהּ וְהָא נְפַק אָחוֹי וַאֲמַרַת מַה תְּקוֹף סַגִי תְּקִיפְתָּא וְעָלָךְ אִית לְמִיתְקוֹף דְאַנְתְּ עָתִיד לְמֶחֱסַן מַלְכְּוָותָא וּקְרַת שְׁמֵיהּ פָּרֶץ: |
רש"י (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
כלי יקר (כל הפרק)
"ויהי כמשיב ידו". ארבע ידות כתובים כאן כנגד ד' חרמות שמעל עכן שיצא ממנו, רמז דבר זה כאן להורות שבעבור שיצא ממנו עכן ע"כ לא יצלח למלוכה, כי מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה, (משלי כט.ד) כי אם יטה אחר הבצע יבא לידי קבלת שוחד, ע"כ השיב אחור ידו כדי שלא יהיה לו הבכורה והמלוכה.
והנה מקום אתי, לפרש ד' ידות אלו שיש בהם רמז על איש חומד ממון ואינו נפטר מן העולם וחצי תאותו בידו, יש בידו מנה מתאוה מאתים כו', והנה כל אדם יש לו שתי ידים אשר בהם עמל וטרח להשיג מלא חפנים בכחו ועוצם ידו כפי אשר תשיג ידו, וא"כ כל אשר בכוחו מושג משתי ידיו, ואם אינו מסתפק במה שחננו אלהים מלא חפנים הרי הוא חומד עוד מלא חפנים דהיינו כדי מלאכת ד' ידים, כפל מן המושג בשתי ידיו, והוא בעצם השיעור של בעל המנה החומד מאתים, דהיינו כפל מכדי המושג לו כבר משתי ידיו וכל חומד ממון אינו בעל צדקה ע"כ לא יצלח למלוכה, לפי שארז"ל (סנהדרין מט.) שבזכות שעשה דוד משפט לזה וצדקה לזה היה יואב מנצח במלחמה, ע"כ נאמר אצל יהודה (דברים לג.ג) ידיו רב לו, ירבו לו מבעי ליה, כי ידיו שתים במשמע ורב לשון יחיד, אלא שהורה שלא היה חומד ממון של שתי ידים הנוספים, כי שתי ידיו רב לו די לו, כי רב הוא משמש לשון די, כמו רב לך אל תוסף, ורמז שהיה די לו בעמל שתי ידיו, כי לא בקש עוד על שנים לפיכך עזר מצריו תהיה, כי הסתפקות זה סבה אל הצדקה אשר בזכותה אויבים נופלים לפניו, וראיה מיואב, וכמ"ש (תהלים קיב.ה) טוב איש חונן ומלוה וגו' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו וכן מסיק בב"ק (יז.) שהעוסק בג"ח אויביו נופלים לפניו חללים, לכך נאמר שבזכות שידיו רב לו, עמל המושג משתי ידיו רב לו ואינו מבקש מותרות ואז הוא בעל צדקה, ע"כ עזר מצריו תהיה, וזה נאמר על יהודה הבא מפרץ. אבל זרח לא היה ידיו רב לו, אלא בקש עמל ד' ידות וחמד ממון שאיננו ראוי לו כמו שנאמר אצל עכן (יהושע ז.כא) ואחמדם ואקחם. ע"כ הושב אחור ימינו כמשיב ידו, כי לא לו יהיה משפט הבכורה והמלוכה כי כל מלך צריך לנצחון האויבים והוא לאו בר הכי כאמור.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ
וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ
התינוק, שהוציא יד וקשרו על ידו חוט שני, השיב ידו. למה נאמר "כְּמֵשִׁיב" - כאילו שהוא השיב. ייתכן שיש כאן רמז שהתינוק לא השיב את ידו מעצמו, אלא שהמילדת דחפה את היד חזרה, כדי שהתינוק יצא עם ראשו קדימה ולא יסבך את הלידה ויגרום למות התינוקות או האם. 'הכאילו' רומז שהמילדת עשתה זאת. לדעתה הבכור היה זה שפרץ את הדרך ושהוציא את היד, והיא חשבה שהוא יצא ראשון. המילדת נדהמה שהיא גרמה לתינוק שפרץ לאבד את בכורתו, לכן נאמר שהתינוק, מעצמו, השיב את ידו, כמשיב.
אולם . . . - וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו
האחים זזו והתגלגלו ברחם, נאבקו ונלחצו, והאח השני יצא ראשון ללא בעיות וסיבוכים. ניתן לשער את ההקלה שעברה על המילדת כשהלידה נגמרה בשלום.
אולם המילה "וְהִנֵּה" היא מילת פליאה, כשם שהתפלאו שיש תאומים, ככתוב: "וְהִנֵּה תְאוֹמִים" (ביאור:בראשיל לח כז). המילדת והמשפחה התפלאו שהתינוק שלא הוציא את ידו, יצא ראשון והפך לבכור.
היתה יכולה להתפתח שאלה חוקית מי הוא הבכור, אבל החליטו שזה שכל גופו יצא ראשון הוא הבכור. חלק של הגוף שנראה ראשון אינו מעניק בכורה.
מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ
התינוק הראשון יצא. המילדת פרצה בצעקת שמחה "מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ" כשהיא ראתה אותו שלם ובריא, המילדת חשבה שזה התינוק שידו פרצה ראשונה. אולם היא פרצה בקריאתה לפני שאנו יודעים אם היא ידעה שלתינוק הזה אין את חוט השני.
- היא צעקה לפני שהיא ידעה: היא מברכת את התינוק שפרץ ראשון, והוציא את היד, בשאלה "מַה פָּרַצְתָּ" והתאמצת להיות הבכור.
- היא צעקה אחרי שהיא ידעה: היא שואלת מה נאבקת וזכית, אחרי שאחיך הוציא את היד לפרוץ ולצאת ראשון בפרצה הפרוצה.
הרמב"ן מציין: חזקת עליך חוזק לשון רש"י וענין פרץ בכל מקום נתיצת הגדר ועברו מן פרוץ גדרו (ישעיהו ה ה) למה פרצת גדריה (תהלים פ יג) ובלשונם (סוכה כו) פרצה קוראה לגנב אבל יאמר בלשון הקדש על כל עובר גבול הדבר ופרצת ימה וקדמה (ביאור:בראשית כח יד) ויפרוץ האיש מאד מאד (ביאור:בראשית ל מג) ולכן אמר בכאן בהיות הראשון כמשיב ידו והוא מהר לצאת.
יד אלוהים חייבת להיות כאן. והתינוק הראשון זכה בשם פרץ. ואכן פרץ וחצרון בונ זכו להיות אביהם של דוד מלך ישראל.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית לח כט"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.
