ביאור:בראשית לח ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לח ד: "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן."



וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן[עריכה]

הפועל "וַתִּקְרָא" מלמד אותנו שאשת יהודה העניקה לבנה את שמו אונן ולא יהודה.

השם של אונן היה טוב כמו כל שם אחר. בהמשך, בגלל הדרך שאונן מנע מתמר להכנס להריון וסרב להקים זרע לאחיר הבכור ,אלוהים הרג גם אותו, וכך שמו של אונן הפך לשם רע.