ביאור:בראשית לח כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לח כא: "וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה."



אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה[עריכה]

אחרי שחירה חיפש בעצמו, הולך עם הגדי ממקום למקום, הוא התיאש והחליט לפנות לאנשים ולשאול.

אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ[עריכה]

חירה הגדיר אותה כ"קְּדֵשָׁה" ונתן לה כבוד. המקצוע הזה בצורה הזו היה מקובל כך שלא היה עלבון לקדשה.
חירה הלך עם הגדי. אנו יודעים שזה תשלום עבור זנות, אבל לאנשים לא היה המידע הזה, והם פשוט ראו אדם מחפש קדשה כדי לתת לה מתנה. אם האנשים היו מבינים שהוא מחפש זונה, ייתכן שבשמחה הם היו מביאים אותה לזונה אחרת, הן לבטח הגדי נראה יפה.

לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה[עריכה]

האנשים, ברבים ביחד בפומבי, אמרו את האמת. תמר לא היתה קדשה, וחוץ ממעשיה עם יהודה, היא לא עשתה דבר כדי להתפרסם בעיר כקדשה. הבטחון בהצהרתם הוא בלתי מסויג. הם לא אמרו לא ראינו, לא שמענו, תשאל מישהו אחר, לך למקדש המקומי. האנשים פסקו חד וחלק: "לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה." אל תשאל יותר, אל תעליב אותנו, אל תעשה מאיתנו שקרנים.