ביאור:בראשית לח ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לח ח: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ."



וְיַבֵּם אֹתָהּ[עריכה]

לפי דיברי תמר, נראה שהיא הבינה את חוק היבום כפי שמשה כתב: "כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ, לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר, יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ" (דברים כה ה). תמר חשבה שכל אחד מהמשפחה, שאינו זר, יכול לשאת אותה וליבם אותה להביא זרע לבעלה המת. תמר חשבה שמי ששוכב איתה, אפילו בטעות או מרמה, הוא בעלה בביאה, כפי שקרה ללאה עם יעקב (ביאור:בראשית כט כה).

בחוקי חמורבי אין חוק ייבום המחייב אלמנה ללא ילדים לעשות ילד עם אחי בעלה כדי שלבעלה יהיה יורש. להפך, חוק חמורבי מספר 172 קובע שאלמנת איש ללא ילדים מקבלת את נדוניתה, מתנותיה, וחלק ממטלטלי בעלה ורשאית להשאר בבית בעלה כל חייה, או רשאית לקחת רק את נדוניתה, לעזוב ולמצוא לה בעל כרצונה. האישה אינה חייבת להנשא לאחד מבני המשפחה, אולם אין איסור עליה לעשות כך.

נראה שאשת יהודה הכנענית (ביאור:בראשית לח ב) הורתה ליהודה להפעיל את חוק הייבום. מהכתוב נראה שיהודה ואונן לא הבינו את חוק הייבום הכנעני, והפעילו סידור מיוחד בו האח מביא זרע לאלמנת אחיו אבל לא נושא אותה לאישה. ההבדלים בהבנת החוק יצרו שגיאות וטעויות בהתנהגותם של המשתתפים בסיפור.

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ[עריכה]

כפי שרואים יהודה לא בקש את הסכמתם של תמר ושל אונן. יהודה פקד על אונן לקיים את חוק הייבום. יהודה לא ידע מה אונן חושב ומה אונן מתכונן לעשות.

אונן לא חשב שתמר תהיה אשתו. אונן חשב שהוא רק חייב לבוא לאשת אחיו מספר פעמים עד שהיא תכנס להריון.

וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ[עריכה]

יהודה דיבר ביחיד: "זֶרַע", וגם אונן ידע שחובתו לעשות רק ילד אחד לער, ולכן הוא דיבר ביחיד: "כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע" (ביאור:בראשית לח ט). אונן חשב שלאחר שהוא יביא זרע לער הוא היה יכול לשאת אישה כרצונו, אבל יהיה חייב להמשיך לטפל באשת אחיו ובנה.

ייתכן שבני ישראל כבר התחילו לחלק את הארץ המובטחת, ער קיבל נחלה ואונן קיבל את חלקו, לפי חוקי חמורבי, ער מת בלי ילדים ואחיו יורשים אותו. לפי חוקי היבום, הבן שיוולד לתמר יקבל את חלקו של ער וגם חלק מאונן אביו, וחלקם של בניו של אונן יפגעו, במיוחד שבשנת היובל האדמה חוזרת לבעליה, ובניו תמיד יהיו חלשים מבנו של ער.

אונן בא לתמר, אבל נמנע מלהכניס את תמר להריון, ככתוב: "וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו" (ביאור:בראשית לח ט). ניתן להבין מהסיפור שאונן לא היה נשוי. אונן לא הבין שהחוק מחייב אותו לשאת את תמר, ונראה שהוא לא רצה לשאת אותה. אונן חשב שאם תמר תלד הוא יהיה אחראי לשתי משפחות: לתמר ובנה, ולמשפחתו שלו. אונן רצה להכשל ביבום, וכך הוא יהיה פטור מלטפל במשפחת ער, ירש חלק מירושתו של ער, ויגדיל את נחלתו בחלוקת כנען לבני ישראל.